אירית שחורה / סטיבן טלטי
שישי, 31 מאי 2019

הוצאת עם עובד | 358 עמודים | מאנגלית: אמיר צוקרמן


תכירו את אבּסלום קירני, אבּי בשבילכם. אבי היא בלשית במשטרת באפלו, במחוז הדרומי. היא בת לשוטר מוערך, סוג של אגדה, וחוזרת לעיר הולדתה אחרי שהות של כמה שנים במיאמי.
בעבר באפלו הייתה משגשגת בזכות תעשייה כבדה ומפעלים אך בשנים האחרונות המפעלים נסגרו, העשירים עזבו והעיר סובלת מהזנחה, עוני ופשיעה.
רוב תושבי המחוז הם יוצאי אירלנד ואפילו שלאבי יש שם אירי והיא בת לשוטר אגדי (אשר אימץ אותה), כולם מתייחסים אליה כאל אאוטסיידרית ולא חוסכים ממנה ביקורת. היא גם אישה, גם בלשית טובה וגם לא מתוכם.

 
קוראימלי אריאל / שרי כפיר, משחק הכדורגל הגדול של עומר / אלירז אוריין
שני, 13 מאי 2019

ניקניים | מספר עמודים משתנה


באתר של ניקניים נתקלתי לראשונה לפני כמה שנים, כשהבן שלי בא איתי לעבודה וחיפשתי לו ברשת דפי צביעה. באתר שלהם אפשר להדפיס דפי צביעה עם שם הילד בכל מיני נושאים (חיות, חגים וכו') לגמרי בחינם. הדפסתי לי סטוק ועל הדרך גם הצעתי לגננת להכין לכל ילדי הגן.
לא הרבה זמן אחר כך עומר קיבל גם פאזל עם השם שלו ובחינה מהירה של הקופסה גילתה שגם למוצר הזה "ניקניים" אחראים.

 
צבע הרצח של בי לרקאם / שרה ג' האריס
שבת, 04 מאי 2019

הוצאת אריה ניר ומודן | 430 עמודים | מאנגלית: דורון דנסקי


ג'ספר הוא לא נער רגיל בן 13. הוא מיוחד. מאוד. הוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי ובנוסף, לא יכול לזהות פרצופים (פרוסופגנוזיה) וחווה את העולם כפרץ של צבעים המתורגמים מהקולות שהוא שומע (סינסתזיה). אביו יכול לעמוד מולו וג'ספר לא יזהה אותו. מה שהוא כן יזהה, זה את קולו ואת הבגדים שהוא לובש. הוא מוצא לעצמו סימנים מזהים כי אנשים משנים את לבושם מין הסתם ומחלות יכולות לשנות את גוון הקול. לפעמים זו הליכה מסוימת או תספורת אבל בעיקר הוא זוכר את צבע הקול ואת ההרגשה שזה עורר בו. כך למשל לאימו המנוחה היה גוון קול של כחול קובלט וזה הצבע האהוב על ג'ספר. וגוון קולו של אביו הוא חרדל בוץ. כמו רוב האנשים שנמצאים על הספקטרום, ג'ספר לא מסוגל לשקר ומבין את הנאמר לו כפשוטו, כך כשמישהי אומרת לו שהיא "לא רוצה שישבו לה בתוך הוריד", הוא לא מבין איך יש שם בכלל מקום לשבת.

לאחרונה ג'ספר נרדף על ידי צבע חדש – צבע הרצח. הוא לא מבין אותו והוא לא אוהב אותו. אבל הוא יודע שהוא קרה. הוא רק לא יודע על ידי מי ואיך. קצת קשה לזהות רוצח כשאינך יכול לזהות פרצופים בכלל. מי ייקח את דבריו ברצינות?

 
אגדות אמיתיות, כרך ראשון / תום ביקין-אוחיון
רביעי, 24 אפריל 2019

הוצאת פנק | 181 עמודים


אגדה –

1. ז'אנר של סיפור בדיה, עם יצורים מיתיים ובדיוניים, לעתים בעל מסר חינוכי.

2. אֵין כמוהו, יָחִיד במינו, מִסְפָּר אֶחָד.

צירוף המילים "אגדות אמיתיות" סיקרן אותי. הרי אגדות לא יכולות להיות אמיתיות. הן אגדות. זה קצת כמו "לילה לבן" או "שתיקה רועמת". לפעמים כשנתקלים בדמות שרוצים לשוות לה נופך מיתי מסוים אומרים עליה שהיא "אגדה בחייה". אבל אגדות הן אגדות, לא אמיתיות. והנה בא לו הספר הזה שכל כולו אסופה של סיפורי אגדות ועוד אמיתיות.

 
פוסטים חדשים יותר>>><<<פוסטים ישנים יותר