פחד / סטפן צוויג
ראשון, 06 אוגוסט 2017

הוצאת תשע נשמות | 84 עמודים | מגרמנית: הראל קין


קרה לכם פעם שממש פחדתם ממשהו? אני לא מדברת על סרטי אימה שמפחידים ברגע זמן ספציפי, אלא על מצב נפשי מתמשך, שגם משפיע עליכם פיזית – קושי בנשימה, רעידות, סחרחורות, חוסר יכולת לחשוב בהיגיון. כאלה. אצל אנשים מצפוניים הסממנים האלה בדרך כלל מופיעים אחרי שעשו משהו שלא היו אמורים לעשות (באופן מכוון או לא), משהו שהוא מוטעה או פוגע או לא מוסרי ואיכשהו מישהו עלה על זה. סוג של התקף חרדה על ספידים. זה מה שזה.

 
לא לזוז / דניס ג'ונסון
רביעי, 02 אוגוסט 2017

הוצאת בבל | 192 עמודים | מאנגלית: ברוריה בן ברוך


כשהתיישבתי לכתוב סקירה על הספר הזה קצת נתקעתי. זה ספר חמוד, שנקרא בקלילות ולספרי פשע שלא לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות יש אחלה פוטנציאל מבחינתי. ואכן יש לו כזה בזמן הקריאה, אבל ברגע שהוא נגמר – שם הוא נשאר. לא הרהרתי בו אחר כך או שאלתי את עצמי שאלות קיומיות. וזה בסדר. כי זה כנראה מה שהוא – ספר כייפי וזהו.

 
נוגה / נד באומן
שישי, 28 יולי 2017

הוצאתעם עובד | 270 עמודים | מאנגלית: אמרי צוקרמן


הספר הזה הוא הזיה אחת גדולה. החל מהכריכה וכלה בתוכן עצמו. כבר כשקיבלתי אותו, מצאתי את עצמי בוהה בכריכה המהפנטת הזו. משהו בצבעוניות שלה ובטשטוש המכוון שלה, פשוט שיגע לי את העיניים. והתוכן? התוכן מרגיש כמו איזה טריפ אחד מתמשך – אין לך מושג מה קורה או איפה אתה בכלל, אבל מאיזושהי סיבה, פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.

 
המסדרת / איילת ברוש
שני, 17 יולי 2017

הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד | 246 עמודים


אני בלגניסטית.

אני בלגניסטית ברמה פסיכית. רק ככה אני מוצאת את הדברים שלי. תמיד כשאני מסדרת, או כשמישהו חלילה מסדר בשבילי (אל תתלהבו, זה כמעט ולא קורה), אני לא מוצאת אחר כך כלום. אם יש משהו שאני זוכרת מתקופת גיל ההתבגרות שלי, זה את אמא שלי מתחרפנת בכל פעם שהיא נכנסת לחדר שלי. ערימות של בגדים על הכיסא ועל הרצפה ומשפטים סטייל "בשביל מה השקענו בשולחן כזה יפה אם לא רואים אותו בכלל?". היום אני בת 38 ולא הרבה השתנה. אמנם אני כבר גרה בדירה משלי ואמא לילד משלי, אבל מטפחת בלגן מופתי. בחדר העבודה יש שני כיסאות ועליהם אחר כבוד – האנדרטה. הלא היא  ערימה של כל הבגדים שנלבשו במהלך השבוע, כולל אלו שחשבתי ללבוש והוחלט שלא. גם היום, כשאמא שלי באה לבקר, היא עדיין מעקמת את האף. אבל כיוון שכבר התייאשה לפני כמה עשורים, היא לא מעירה כלום. חבל על הזמן.

 
פוסטים חדשים יותר>>><<<פוסטים ישנים יותר