תהיה בריא מוריס מגי / פיליפ ס' סטיד
פורסם ב- 21 יוני 2011

הוצאת כנרת | איירה: ארין א' סטיד | מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ


שיהיה בריא מי שכתב את הספר הזה. שיהיה בריא ויזכה להוציא תחת ידיו עוד ועוד ספרים כמו הספר הזה. ושיהיה בריא גם כדי שבת זוגו תהיה מרוצה ותמשיך לאייר את האיורים המקסימים האלה.

איך שראיתי את שם הספר אמרתי לעצמי שזה ספר שפולניה היפוכונדרית כמוני חייבת, אבל חייבת להשיג בשביל להקריא לבן שלה. והנה, הגיע לו הספר. פתחתי את החבילה כבר בדואר ובעודי צועדת הביתה קראתי אותו (כמעט נפצעתי באופן מביך כמה פעמים, מזל שזה ספר ילדים קצר). זה סיפור מרגש וחמוד מאוד.

אז מוריס עובד בגן החיות וכל יום כשהוא מגיע לעבודה הוא לא שוכח לבקר את החברים הטובים שלו – הוא משחק שח מט עם הפיל, מקנח לקרנף את האף, עושה תחרות ריצה עם הצב (שתמיד מנצח), יושב ושותק עם הפינגווין הביישן וקורא סיפורים לינשוף שמפחד מהחושך. עד כאן הכל טוב ויפה. בוקר אחד מוריס קם בבוקר חולה. מה לעשות...קורה גם לעובדים הכי מסורים. הוא נשאר בבית וחבריו בגן החיות מחכים לו ולא מבינים למה הוא לא מגיע ודואגים לשלומו. הם מחליטים ללכת לבקר אותו בביתו.

כאן יש שתי כפולות עמודים ללא מילים – באחת רואים את כל החבורה מחכה בתחנת האוטובוס ובכפולת העמודים הבאה רואים את כולם יושבים באוטובוס. מעבר לעובדה שזה ממש משעשע, זה נחמד שיש עמודים ללא מילים – זה פותח הזדמנות לדבר עם הילדים ולתת להם לדמיין או להגיד לבד מה קורה או לשאול אותם שאלות על הציור.

החברים מגיעים אל מוריס הביתה, שמופתע ושמח לראותם. הם מנעימים את זמנו במשחקים ומחממים לו את כפות הרגליים ובסופו של יום (כבר מאוחר ומוריס צריך לקום למחרת לעבודה) הם נרדמים כולם יחד.

הסיפור מקסים ואותי אישית מאוד ריגש. חברות זה משהו שהוא יקר ערך בעיני ולא פשוט בכלל למצוא חברים טובים שיבואו לסעוד אותך כשאתה חולה ולשמח אותך במיני מחוות של תשומת לב וכאן יש את זה. זה עוזר ללמד את הקטנים על חברות בכלל ועל עזרה לחברים בפרט.

ועוד מילה או מליון על האיורים – יש שיגידו שהם לא הכי מתאימים לילדים כי הם לא סופר – צבעוניים וקונטרסטים אבל מה לעשות? הם מהממים בעיני! אלו מין רישומים בעיפרון שצבועים בטכניקה מאוד מעניינת ומיוחדת (לינק להסבר של המאיירת כאן). יש בהם משהו עדין ותמים וריאליסטי במידה שפשוט לא יכולתי להישאר אדישה אליהם. אהבתי גם את העובדה שכל פעם מצאתי עוד איזה פרט קטן שלא שמתי לב אליו קודם.

בקיצור – למי שלא הבין אני ממליצה בחום לאלו שאוהבים ספרים מיוחדים.

הספר זכה בפרס קלדקוט לשנת 2011.


דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

האיור שעל העטיפה לא נמצא בתוך הספר. אנחנו רואים את מוריס יושב עם פיג'מה ומשחק קלפים עם הפיל והפינגווין (ועכבר קטן שמחזיק את הבלון האדום של הפינגווין). האיור עצמו כמובן מקסים בעיני ואהבתי את העובדה שהוא לא נמצא בספר, אלא שהוא מגיע בנוסף ומספר על עוד משהו שהחברים עשו יחד בזמן הביקור אצל מוריס.


 

תגובות 

 
1 Ofer D: 2011-06-25 03:06
נראה כמועמד ראוי להביא לאחיינים הקטנים שלי כמתנה (7, 3.5), נכון?
שבת שלום, שרון
 
 
2 Sharon: 2011-06-25 04:23
Quoting Ofer D:
נראה כמועמד ראוי להביא לאחיינים הקטנים שלי כמתנה (7, 3.5), נכון?
שבת שלום, שרון


לדעתי לגמרי כן!
אבל כדאי להסתכל על זה לפני כי לא כל הילדים יאהבו את האיורים (אפילו שאני הרוסה עליהם לגמרי...)

שבת שלום עופר!
 
 
3 הלל: 2011-07-04 10:39
ספר מקסים לגמרי!
יש עמוד אחד, זה שבו הם מחכים כולם לאוטובוס. שאין בו צורך במילים. רק ציור, קראתי את זה עם הבת שלי וכמעט התעלפתי מעונג.
כיף שכתבת עליו!
וכיף שהגעת גם לאלף שנים לחכות, אצלי ואצל החברות שלי זה כבר נהייה ספר "פטיש". אנחנו טוחנות שיחות עליו ועל מה שמשתמע ממנו. אם כי נדמה לי שזה מתאים יותר למי שאוהב ספר לנשמה, ופחות לאנשים "שכלתניים" שמחפשים ספרים לראש. מחכה לקרוא את דעתך!
 

רוצה להגיב?