מסדר זיהוי / ליעד שהם
פורסם ב- 25 ספטמבר 2011

הוצאת כנרת | 302 עמודים


הרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר מתח איכותי, כזה שמושך אותי לקרוא עוד פרק ועוד פרק ורק עוד כמה עמודים ואולי עוד משפט קטן? והופ הגיע אמצע הלילה... והנה הגיע אלי הספר האחרון של ליעד שהם. אני מודה, זה הראשון שלו שאני קוראת וכבר יצא לי לשמוע פה ושם כאלה שאומרים שיש לו "נוסחאות" קבועות לספרים (דבר שאומרים הרבה על רם אורן, למשל). אז בעיניין הזה אני לא יכולה להעיד (תשאלו אותי בספר הבא) אבל מה שבטוח זה שמהספר הזה מאוד נהנתי והוא הצליח להשאיר אותי עירנית ומתוחה עד סופו.

עדי רגב נאנסת באכזריות הצפון הישן של תל אביב כשהיא נכנסת לחצר הביניין בו היא גרה. אין עדים (לא כאלה שיודעים עליהם לפחות) ועושה רושם שאין ממש כיוון לחקירה וכל מה שעדי רוצה זה רק להתקלח ושיעזבו אותה בשקט. אביה של עדי, לעומת זאת, לא מוכן לקפוא על שמריו ומחליט לחפש את האנס גם אם זה יהיה הדבר האחרון שיעשה. הוא מתחיל לעשות מארבים מתחת לביתה בשעות לילה מוזרות על מנת לתפוס את החשוד על חם. כך הוא מוצא את זיו רגב, בחור שנמצא מסתובב ברחוב בשעות מפוקפקות ומתאים בדיוק לתיאור של עדי. תוסיפו לזה את העובדה שלזיו אין ממש הסבר ברור מה הוא עשה ברחוב הזה בשעות האלה. כל האצבעות מופנות אליו ולכולם ברור שזה הוא, חוץ מלו עצמו, אבל הוא לא יכול לספר למה.

כל פרק מסופר מנקודת מבטה של דמות אחרת, מה שהופך את הסופר לסוג של "מספר יודע כל" וזה מעניין לשמוע כל פעם את העלילה מכיוון אחר. הספר מאוד עכשווי, יש למשל אזכורים של פייסבוק, הודעות טקסט וכאלה ומה שהכי דיבר אלי זה שהוא מאוד ישראלי. השמות הם הכי ישראלים שיש וגם האיזור שנבחר כזירת הפשע – הצפון הישן של תל אביב – שהוא כאילו איזה מין קונצנזוס של "איזור טוב" לגור בו. אני אישית גרתי חמש דקות הליכה מהמקום שעדי נאנסת בו בסיפור וזה עשה לי צמרמורות לחשוב שזה היה יכול לקרות מתחת לבית שלי.

לספר הזה יש נוסחה שמנצחת מבחינתי:

פרקים קצרים + הרבה התרחשויות מפתיעות + רמת מתח טובה = לסיים את הספר תוך שלושה ימים.

וזה בדיוק מה שקרה. לקחתי את הספר ליד וקראתי עוד פרק ועוד פרק ועוד פרק. עושה רושם גם שליעד שהם בקי מאוד בעיניינים חוקתיים והתנהלות של חקירות עד לפרטים הקטנים. העלילה הייתה יכולה להיפגע מאוד אם היו אי דיוקים או דברים לא הגיוניים, אבל שהם בהחלט יודע על מה הוא מדבר... הוא עורך דין במקצועו ויודע הרבה על האינטריגות בפרקליטות וגם על הרצון "לסגור תיקים" כמה שיותר מהר על מנת להראות לציבור ש"הנה, אנחנו תופסים את האנשים הרעים" ולפעמים מעגלים פינות בדרך.

השפה קלה וקולחת, לא משהו גבוה ומסובך, שמוסיפה לכך שהספר נקרא במהירות. בקיצור – בהחלט מומלץ לחובבי המתח שבינכם.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש - כי איך זה שאין לי אפילו ציטוט אחד??)


פינת העטיפה:

עוד עטיפה מבית היוצר של אמרי זרטל (הבן אדם עובד כמו חמור). לכאורה עטיפה די מתבקשת – רואים חמישה אנשים (החמישי נמצא כבר בגב הספר) עומדים עם מספרים בידיים כמו במסדר זיהוי. הדמויות הן צלליות שחורות והמספרים צהובים. אהבתי את זה שזרטל הפך את קוי הגובה שיש בדרך כלל בקיר של מסדרי הזיהוי לאלמנט גרפי והכי אהבתי את הלמינציה הסלקטיבית – גם הכותרת וגם המספרים בולטים החוצה וזה מוסיף עומק. זה מה שאני אוהבת בעטיפות של זרטל – גם אם לכאורה מדובר בעטיפה "פשוטה" ולא מסובכת יותר מידי עדיין רואים שהושקעה בזה הרבה מחשבה וזה מצליח להיות שונה למרות הכל. גם הבחירה בצבע האדום עושה טוב לספר כי הוא ישר קופץ לעין.


 

תגובות 

 
1 עופר D: 2011-09-27 02:47
תודה, שרון,
כבר קראתי המלצות עליו. אני מניח שאגיע פעם לקרוא את זה, ואת האחר שלו שכבר ברשימה.

שנה טובה לך
של בריאות, הצלחה, נחת ושמחה
 
 
2 Sharon: 2011-09-30 06:42
Quoting עופר D:
תודה, שרון,
כבר קראתי המלצות עליו. אני מניח שאגיע פעם לקרוא את זה, ואת האחר שלו שכבר ברשימה.

שנה טובה לך
של בריאות, הצלחה, נחת ושמחה


שנה טובה עופריקו!!
שתהיה שנה מלאה באושר, ריגושים, נחת ועוד הרבה דברים טובים!!
 

רוצה להגיב?