נמר השלג (הכלה הנצחית) / צ'ינגיס אייטמטוב
פורסם ב- 06 פברואר 2013

הוצאת עם עובד | 257 עמודים | מרוסית: דינה מרקון


כשהכרתי את בעלי שיחיה ויצא לנו לדבר על ספרים  שקראנו, הדבר הראשון שהוא שאל אותי היה אם קראתי את "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב. "של מי??" שאלתי. בקושי הצלחתי בכלל לבטא את השם הקירגיזי הזה. אני לא חושבת שאפילו ידעתי שיש לאום כזה – קירגיזי. אחרי הפצרות חוזרת ונשנות מצדו רכשתי לי את הספר וקראתי. הגעתי אליו בזמנו עם המון ציפיות (בכל זאת, המליץ לי עליו מישהו שלימים הפך לבעלי שיחיה). נהניתי ממנו אבל לא ידעתי להגיד למה, לא הצלחתי לשים את האצבע על מה לעזאזל עושה אותו לספר טוב. לא התעלפתי ממנו, היו ספרים שהשפיעו עלי הרבה יותר, אבל ללא ספק קראתי אותו בשקיקה. זה גם מה שקרה לי עם הספר החדש של אייטמטוב (בינתיים כבר הצלחתי ללמוד את השם). זה ספר די קצר וקטן, הפרקים ברובם לא ארוכים ולכן הוא נקרא במהירות. קראתי, אהבתי ושוב אני לא יודעת בדיוק להגיד למה.

לסיפור שלפנינו יש שני גיבורים עיקריים – ז'אברס, נמר שלג מפואר וזקן שלהקתו פלטה אותו בשל גילו. ככה זה בטבע, אין הנחות לגמלאים. נמר אחר, צעיר יותר, תפס את מקומו ואת נקבתו וז'אברס מצא את עצמו מבודד מהלהקה, תר בהרים ומחפש מקום מכובד למות בו. ארסן סמנצ'ין הוא עיתונאי מפורסם שהחברה פלטה אותו החוצה. הוא מאוהב בזמרת שכבר לא מעוניינת בו, אבל ברגעי העבר הטובים שלהם החליטו להעלות יחד אופרה בשם "הכלה הנצחית", המבוססת על אגדת עם קירגיזית. העניין לא צלח והיא הפכה, בעזרת אמרגן מלוקק ועשיר, לזמרת פופ מצליחה ושטחית ששרה שירים מטופשים על לימוזינות. באיזשהו מקום הזמרת והאמרגן, בייחוד האמרגן, מייצגים את  הקפיטליזם, שדחק את סמנצ'ין החוצה והוא מצדו, מאוד נוטר להם על כך. "הקפיטליזם הארור עשה את שלו! את כל מה שהוא רוצה הוא מקבל, איש לא יכול להתנגד לו. אפשר לקנות רעיון ולמכור אותו כמו סחורה, אפשר להטיל עליו חרם, תמורת כסף אפשר הכל...ובמצב הזה אתה לא הטיפוס הנכון, אי אפשר לקנות אותך." (עמוד 94)

ארסן משתעשע במחשבות (אם אפשר לקרוא לזה "משתעשע") לרצוח את אותו אמרגן, ש"גנב" לו את אהובתו ודרדר אותה לתרבות המונים ורוב הזמן תוהה איפה ואיך הוא משיג כלי נשק כדי לבצע את המלאכה. בינתיים מגיעה הודעה מקרוב משפחה שבכפר והוא נקרא לשמש כמתורגמן למשלחת ציד של שני נסיכים מהמפרץ הסעודי. את הציד מנהל אותו קרוב משפחה, שגר בכפר בהרים, ועושה חיל מניצול אוצרות הטבע באזור – הלוא הן חיות הבר הרבות שנמצאות שם ומארגן מסעות אקסטרים. הרי כסף יכול לקנות הכל וכן, גם מסע ציד שמטרתו לשוב הביתה עם פרוות נמר. תושבי הכפר מבסוטים על כל העסק הזה כי זה מביא תיירים ומפתח את האזור.

ארסן נקרע בין הרצון שלו לעזור לקרוב משפחה ולתרום לרווחת הכפר שבא ממנו ובין הצורך לשמור על נמרי השלג וכמובן הסלידה התהומית שלו מהעניין שכסף יכול לקנות הכל. ז'אברס בינתיים מסתובב לו בהרים ומנסה לצלוח מעבר בגובה רב ולהגיע למקום שיראה לו מכובד ומבודד מספיק לסיים בו את חייו המפוארים.

יש משהו מאוד עצוב בספר הזה. חוץ מכמה רגעים קטנים של אושר אצל ארסן, שפוגש אישה שמרגשת אותו מחדש, הכל די מלנכולי. עצוב לקרוא על נמר אדיר ממדים, בעל פרווה יפיפייה שהולך לסיים את חייו בכזו עליבות – לבד, זקן וחלש ועצוב עוד יותר לחשוב שיש אנשים שישלמו כסף רק כדי לחזור עם פרוות נמר שלג הביתה ולהרגיש גברים, ובדרך להכחיד אוצרות טבע שכאלה. עצוב שיש אנשים שכסף מבלבל אותם לגמרי והם שוכחים את העקרונות שלהם.

בגלל ששתי העלילות מתרחשות במקביל, אי אפשר שלא למצוא ביניהן את הדמיון ולחשוב איך הטבע משקף את האנושות ולהיפך.

אין מה לעשות השוואות בין הספר הקטן הזה לבין "והיום איננו כלה", שהוא פאתוס רחב יריעה, שנכתב בתקופה אחרת לגמרי. אין גם מה לבוא בציפיות גבוהות לספר הזה בגלל שזה שכתב אותו כתב פעם ספר שנחשב לאחד הטובים בדורו. אם תבואו עם כאלה ציפיות – צפויה לכם אכזבה גדולה. אם תבואו נקיים ובלי ציפיות מוגזמות – תרוויחו לכם כמה שעות של נחת קלילה (אם כי טראגית במקצת יש לציין), בנופים הרריים ומושלגים בחברתם של נמרי שלג ואגדות עם פולקלוריסטיות.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

העטיפה קרה. מאוד קרה. מספיק להסתכל עליה שנייה וכבר להרגיש את הטמפרטורות צונחות ואת הרצון הזה להתכרבל במיטה עם נמר שלג בעל פרוות מחממת במיוחד (בובה! ברור שבובה!). אני חייבת להודות שאני לא מתה על העטיפה אבל אין ספק שהיא עושה את העבודה ומעבירה די טוב את האווירה בספר. יש אימג' של בחורה, שנראית כאילו היא עוטה מעין לבוש ראש מסורתי בעל עיטורים – אני מניחה שזו היא הכלה הנצחית, כוכבת האגדה שארסן רצה לעשות ממנה אופרה. העיטורים של כיסוי הראש הזה משתלבים עם קוים שיוצרים עננים ורכס הרים, שבאמצעו ז'אברס הנמר. בחלק התחתון מופיעות טביעות רגליו של הנמר, שזה אמנם חמוד, אבל מתאים יותר לספרי ילדים...


ציטוטים:

"אף אחד – לא אדם ולא בעל חיים – אינו יכול לדעת מבעוד מועד איזה גורל צפוי לו. רק מהלך החיים עצמם יגלה לו מה נכתב בלידתו בספר החיים שלו. זו הלוא משמעות המילה גורל. כך היה תמיד, מאז בריאת העולם ומאז גירוש אדם וחוה מגן עדן, הרי גם זה היה גורל. ומאז ועד עתה מלווים אותנו המסתורין של הגורל, חידה היא לכולנו, ממאה למאה, מיום ליום ואף משעה לשעה". (זהו המשפט הפותח את הספר)

"איזה גורל מזומן למי בעולם הזה? זאת השאלה, איזה ולמי? וככה זה תמיד. אף אחד לא יתחמק...ובציפייה לגורלך ימלאו ימיך, ייגרעו...אבל הציפייה תישאר עד יומך האחרון, עד שעתך האחרונה...וככה יהיה תמיד".

"כל פעולה עתידית של הגורל היא דלת לא נראית שהוכנה מבעוד מועד ונפתחה קמעה מבעוד מועד, ומי שנגזר עליו משעת צאתו לאוויר העולם לעבור את מפתן הדלת הזאת, יֵדע זאת אר לאחר שימצא את עצמו כבן ערובה מעברה האחר. איש מאלה שעברו את המפתן לא יוכל לשוב על עקבותיו, כשם ששום אדם לא יכול לבטל את לידתו. זו הנוסחה של גזרת הנולד. יש כניסה, ויציאה אין".

"המחשבה כמוה כציפור דרור, פעם תעוף אל תוך הקן ופעם תמריא לאוויר".

"יש המאמינים שרומנטיקה ללא טרגדיה היא תמימה ומטעה. אין לזה שחר, הרומנטיקה יש לה תפיסה מסוג אחר: שמש אחרת, רקיע אחר, אולי "הרקיע השביעי" בכבודו ובעצמו, אפילו הפרפר המאושר המרחף באוויר הוא אחר. אבל רק מי שניתנה להם מתת האהבה זוכים לראות את העולם האחר הזה. לא סתם אומרים שהאהבה היא התגלות הנשמה".

"הגורל עומד מעל למוות. גורל מוליד גורל, ומהמוות לא יוצא דבר".


 

תגובות 

 
1 yaelzn: 2013-02-07 06:41
בוקר אור !!
גרמת לי לחייך עם ההקדמה לסקירה - שמחה שבעלך המליץ על ספר שנהנת ממנו (גם אם אינך יודעת למה, מכירה את ההרגשה והיא לגיטמית לגמרי!!)
אני לא חושבת שהספר בשבילי, אולי עוד כמה שנים שהטעם שלי מעט ישתנה
ד.אגב לגבי העטיפה, אני כ"כ מסכימה איתך.. אני חושבת שאותי היא קצת מרתיעה (אך אולי זו רק אני)
סופ"ש נעים מותק!
יעל
 
 
2 יואל: 2015-01-18 15:44
ספר מצויין.אהבתי אותו מאד.
 

רוצה להגיב?