אני חושבת לגמור עם זה / איאן ריד
פורסם ב- 05 אפריל 2017

הוצאת הכורסא | 207 עמודים


איזה ספר קריפי, שאלוהים יעזור לי...
אני לא יודעת אם אפשר להגיד שזה ספר מפחיד. מה זה מפחיד בכלל? מבחינתי 'מפחיד' זה לא לדעת, חוסר שליטה על המצב ואי ידיעה של מה שהולך לקרות. מהבחינה הזו – כן, זה ספר מפחיד. ומותח. אבל לא במובן של ספר מתח קלאסי. יותר בכיוון של מותחן פסיכולוגי. ואולי זה סתם בגלל שאני לא קוראת מספיק ספרי מתח ו/או ספרים מפחידים...

זוג צעיר ומאוהב (או שלא? זה לא לגמרי ברור, לפחות לא מהצד של הבחורה) נוסעים לפגוש את ההורים של הבחור. לבחור קוראים ג'ייק. אנחנו לא יודעים מה שמה של הבחורה והסיפור מובא מנקודת מבטה. יש לפניהם נסיעה ארוכה אל בית החווה של ההורים של ג'ייק ורוב הסיפור בעצם מתרחש בנסיעה הזו.
הם מדברים הרבה, על כל מיני דברים, על החיים ועל עצמם. השיחות הן פילוסופיות משהו והיו רגעים שהרגשתי שזה קצת טרחני מידי עבורי. הסיבה שלא נטשתי ברגע שהמשפטים נהיו ארוכים מידי, היא שבין פרק לפרק, יש דף אחד או שניים בפונט שונה, שהם בעצם שיחה בין שני אנשים. אנחנו לא יודעים מי האנשים הללו, אבל מתמליל השיחה ביניהם אנחנו מבינים שקרה משהו נורא. אנחנו לא יודעים בדיוק מה ומי היה מעורב, מין הסתם זה קשור איכשהו לזוג שיושב במכונית, אבל אין לנו מושג איך. אנחנו מבינים שהשיחה הזו מתקיימת בדיעבד, לאחר דבר נוראי שקרה. זה היה כל כך מותח, שפשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא.

ידעתי שמשהו רע הולך לקרות, אבל לא ידעתי מה ומאיזה כיוון בדיוק זה יתקוף. הדבר הזה השאיר אותי מאוד מתוחה. כמו קפיץ. זה מסוג הספרים שאם מישהו היה מגיע מאחורי בזמן הקריאה וצועק לי "בה!", הייתי צורחת כמו משוגעת. מעין מותחן פסיכולוגי. כי תכלס לא קורה שום דבר, אבל אתה פשוט יודע שזה הולך להגיע. זה מחרפן.
אז הזוג נוסע כאמור להוריו של ג'ייק. במהלך השיחות שלהם אנחנו לומדים להכיר אותם קצת. ג'ייק הוא בחור חכם ואינטליגנט והבחורה אוהבת אותו וכיף לה איתו, אבל היא לא בטוחה שזה האחד בשבילה וכל הזמן שואלת את עצמה האם היא צריכה לגמור את זה או לא (את הקשר שלהם כמובן). יש דברים שג'ייק אומר לה שנשמעים לה סתומים או לא ברורים, או סותרים את עצמם, אבל היא מקווה שהביקור אצל ההורים שלו ישפוך קצת אור על העניין.

הביקור אצל ההורים גם הוא קריפי. הרגשתי כאילו אני באיזה סרט הזוי (משום מה "מיזרי" כל הזמן עלה לי בראש, לא יודעת למה). הבית ישן מאוד ואפילו לבוש ההורים נראה לא עדכני, כאילו מתקופה אחרת בכלל. הבחורה שלנו לא מרגישה שם נוח. שום דבר לא הולך כמו שהוא אמור ללכת במפגשים מהסוג הזה עם הורים.

משם דברים מתחילים להסתבך ואני לא יכולה לספר לכם כי זה יהיה ספוילר. אני לא בטוחה שלגמרי הבנתי את הסוף, אבל יש לי כיוון לא רע. כשסיימתי את הספר (בנשימה עצורה ועצבים רופפים), חזרתי להתחלה על מנת לקרוא שוב חלק מהפרקים, זה בהחלט היה נחוץ.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש - זה לא ספר 'גדול', אבל סיימתי אותו בשלושה ימים וזה בהחלט אומר משהו.)


פינת העטיפה:

אז כן, גם הכריכה היא קריפית משהו, אבל פשטנית מידי לטעמי. אפשר היה בהחלט להתאמץ קצת יותר. רואים באמצע "סטריפ" שנראה כמו כביש בזמן נסיעה בחושך. מעליו יש משהו שכתוב בכתב יד עם חזרתיות על "אני חושבת לגמור עם זה", נראה כמו דף ביומן. שם הספר כתוב גם הוא בכתב יד. הכל מאוד מתאים, מתאים מידי...


ציטוטים:

"האם פעולות קטנות ומכריעות הן תנאי מספיק? מחוות קטנות גורמות לנו להרגיש טוב – בנוגע לעצמנו, בנוגע לאחרים. דברים קטנים מחברים ביננו. יש לנו הרגשה שהם הכל. הרבה תלוי בהם.
זה די דומה לדת או לאלוהים. אנחנו מאמינים במבנים מסוימים שעוזרים לנו להבין את החיים. לא רק להבין אותם, אלא הם אמצעי שמעניק לנו נחמה. הרעיון שמוטב לנו לבחור באדם אחד לשארית חיינו אינו אמת קיומית שמוטבעת בנו מלידה. זאת אמונה שאנחנו רוצים באמיתותה. זניחת הבדידות, הוויתור על עצמאות, אלה קורבנות גדולים הרבה יותר מכפי שרובנו מבינים. מגורים משותפים וחיים משותפים הם בלי ספק קשים הרבה יותר מלהיות לבד. בעצם, חיים בזוגיות נראים בלתי אפשריים כמעט, לא? למצוא אדם אחר לבלות איתו את שארית החיים? להזדקן לצידו ולהשתנות איתו? לראות אותו מדי יום, לתת מענה למצבי הרוח ולצרכים שלו?"

"אנחנו לא יודעים, לא יכולים לדעת, מה חושבים אחרים. אנחנו לא יודעים, לא יכולים לדעת, איזו מוטיבציה יש לאנשים לעשות את מה שהם עושים. אף פעם. לא לגמרי. זאת היתה ההתגלות פוקחת העיניים והמחרידה של ימי ילדותי. אנחנו פשוט לא ממש מכירים אף אחד. אני לא מכירה. גם אתם לא.
הדבר המדהים הוא שמערכות יחסים יכולות להיווצר ולהחזיק מעמד עם המגבלה הזאת, שלעולם לא נדע באמת עד הסוף. לא נדע בוודאות מה חושב האחר. לא נדע בוודאות מיהו האדם הזה. אנחנו לא יכולים לעשות את כל מה שאנחנו רוצים. יש דרכים להתנהג. יש דברים שמוכרחים לומר. אבל אנחנו יכולים לחשוב מה שאנחנו רוצים. כל אחד יכול לחשוב כל דבר. מחשבות הן המציאות היחידה. זאת האמת. עכשיו אני בטוחה בכך. מחשבות אי אפשר לזייף, אי אפשר לבלף בהן. ההבנה הפשוטה הזאת נותרה איתי. היא הטרידה אותי במשך שנים. עדיין מטרידה".


 

תגובות 

 
1 בתיה: 2017-10-23 05:17
שלום, רק רציתי לומר שכיף מאוד לקרוא אותך!!
נתקלתי בבלוג שלך במקרה. כבר קראתי כמה מאמרים מכתבותייך וכל פעם היה לי חשק לקרוא את הספר שעליו כתבת !
אני מצטערת על העברית שלי.. אני עולה חדשה !
תודה רבה לכל .. יום טוב !!
 

רוצה להגיב?