תעצמי עיניים / איתן חנן
פורסם ב- 31 מאי 2017

הוצאת כנפיים וכתר | 350 עמודים


"סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים"
אז לכבוד חג השבועות, אני ממליצה לכם על ספר ביכורים. זו פעם שניה בחודשים האחרונים שאני נתקלת בספר ביכורים שהוא כל כך מוצלח (הראשונה הייתה עם "ארבעה אבות") וזה כיף כל פעם מחדש.

בכל משפחה יש סודות כאלה ואחרים. יש משפחות שמצליחות להשאיר אותם מתחת לפני השטח שנים ואפילו דורות, ויש משפחות שמתישהו העניין צץ ואז נהיה בלגן גדול. האחרון הוא המקרה שלפנינו. פתק אחד קטן וסתמי לחלוטין מתגלה לגמרי במקרה והופך חיי משפחה אחת על פיה.

אנחנו בשנות ה-70 של המאה שעברה. במרכז הספר עומדת רגינה גרמיזה. רגינה עלתה עם משפחתה מאלכסנדריה. יש לה אחות בשם רשל, שהיא האחות היפה, המתוחכמת והמועדפת באופן כללי. יש להן אח אהוב נוסף בשם ניסימו, אשר חי בארצות הברית. רגינה התחתנה עם איזידור, מה שגרם לה להרגיש מאוד נאהבת ורצויה, שכן איזידור היה חלומן הרטוב של הרבה נשים באותה תקופה באלכסנדריה.
שנים אחר כך, איזידור נפטר. רגינה נותרת לבדה בדירתם המשותפת שבבת ים. יש להם שתי בנות – ויקי ואתי. אתי עומדת להתחתן וכולם מתרגשים. אחותה של רגינה, רשל, לוקחת את רגינה לתופרת שלה, על מנת שתתפור לה שמלה יפה לחתונה. זו נקודת הפתיחה של הספר.

כולם מתרגשים מהחתונה חוץ מויקי, ביתה הגדולה של רגינה. ויקי מזכירה יותר את הנשים של הדור ה"מתקדם" יותר – עקשנית, משכילה, עומדת על שלה ונראה כאילו היא כועסת על כל העולם כל הזמן.

רגינה היא סוג של אנטי – גיבור. נראה כאילו כולם מתעמרים בה מסביב. אחותה מתנשאת מעליה כל הזמן, הבנות שלה באות מידי כמה ימים בעיקר כדי לאכול ולישון, אף אחד לא מחשיב את דעתה יותר מידי, היא אישה צנועה ושקטה ואפילו בעלה שנפטר, היה בוגדני והתעסק עם הרבה נשים מהצד.

יום אחד, לגמרי במקרה, רגינה מוצאת בבית פתק תמים למראה, כתוב בכתב ידו של איזידור. כיוון שאין לה ולו שמץ של מושג מה משמעות הפתק, רגינה מתחילה לחקור ולחפש משמעויות. הפתק הסתמי הזה עומד להפוך עליה את עולמה ולהפוך את חייה לאחד הסרטים הערבים שהיא אוהבת כל כך לצפות בהם ביום שישי.

השפה שבה בחר איתן חנן להשתמש היא כמו מנגינה. בכוונה השאיר את טעויות הדיבור אשר נפוצו כל כך בקרב העולים בשנים האלו (כך מתקבלות מילים כמו "מוחורותיים" או "כה כך") וזה גורם לדיאלוגים להרגיש הרבה יותר אותנטיים ואמתיים.

לסיכום – אהבתי את הספר מאוד מאוד. הוא רגיש ועדין ומפתיע בבגרותו, בטח עבור ספר ראשון.

אם אתם מחפשים מתנת ביכורים לחג – זה הספר בשבילכם.
מומלץ בחום.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש - איך זה שאין לי ולו ציטוט אחד?!)


פינת העטיפה:

העטיפה מאוד מעניינת. לפני שהתחלתי לקרוא בכלל את הספר, הסתכלתי עליה הרבה. זה משהו שאני תמיד עושה כשיש עטיפות עם הרבה פרטים שמעניינים אותי. אני מנסה להבין איך זה קשור לעלילה, ואז, אחרי שאני מתחילה לקרוא, בודקת אם צדקתי. פה לא הצלחתי להבין בכלל מה פשר הציור הזה לפני הקריאה. הציור היה נראה לי יפה ומעניין בפני עצמו כמובן, אבל גם אחרי קריאה של הכריכה האחורית לא היה לי לגמרי ברור איך הוא קשור לסיפור. ואז, כבר אחרי כמה עמודים ספורים הכל התחבר לי ואני יכולה להגיד לכם שהכריכה פשוט מושלמת. הציור על הטיפה כאילו נחתך באמצע, כך שחציו השני נמצא בעצם בחלק האחורי של הכריכה ולכן לא רואים אותו בהתחלה ולא מייחסים לו חשיבות. אבל אם מסתכלים טוב רואים שדווקא בחלק הזה נמצא אותו פתק, שהופך את חיה של רגינה על פיהם.


 

תגובות 

 
1 שירה נקדימון: 2018-04-11 12:46
העטיפה אוירה על ידי מאיירת מוכשת מאוד - ליהי יעקב. התיאור שלך ממחיש את החשיבות בבחירת מאייר, מה המטרה בכלל כשרוצים להוסיף לטקטס איור.
 

רוצה להגיב?