תגידי מה את רוצה, מחשבות של אמא עייפה / רביטל ויטלזון – יעקבס
פורסם ב- 09 יוני 2017

הוצאת מודן | 191 עמודים | איורים: נועה קלנר


כשאנחנו נהיות אימהות, אנחנו בעיקר נהיות עייפות. וזה תמיד נראה לנו כאילו זה רק אנחנו. מסביב יש אימהות מושלמות ומתוקתקות, שפותחות לך את הדלת באיפור מלא (ולא מרוח), בגזרה מדהימה (שבא לך למות) וריח של עוגיות בבית (ולא שרופות!). נשים לא תמיד מדברות על הצדדים הפחות נעימים באימהות, בזוגיות ובחיים בכלל. רביטל וילטזון – יעקבס מדברת ועוד איך. וזה כיף ממש!

פתאום את מרגישה שאת לא לבד בעולם, שיש עוד נשים באותו מצב בדיוק כמוך. ולא, זה ממש לא עושה אותך אמא רעה או בת זוג מחורבנת. זה פשוט עושה אותך אנושית (ולא ביונית כמו שאולי נוטים לחשוב).

את רביטל הכרתי בתקופה שהייתה לה פינה בתכנית הבוקר של טל ברמן ואביעד קיסוס. היא דיברה שם על הרבה דברים. היא ישבה שם על משבצת "הדתייה" הקלילה, והשיחות איתה נעו בין שמירת מסורת לאימהות וחינוך. הבחורה הזו מצחיקה לאללה.

הספר לפנינו הוא אוסף מהטורים שרביטל פרסמה במהלך הדרך. יש לה ארבעה ילדים, בן זוג, קריירה והיא מנסה גם לעשות פילאטיס. הטקסטים עצמם יכולים להיות על פעולה שנראית פשוטה למדי, כמו החלפת הארון מחורף לקיץ ולהיפך, ועדיין להיות עשירים, מצחיקים ואמיתיים כל כך.

אני אוהבת אנשים שלוקחים את הכל בקלילות ועל הדרך גם צוחקים על עצמם. בסופו של דבר, זו התרופה הכי טובה. כשקראתי את הטורים האלה לפעמים התרגשתי, לפעמים צחקתי, לפעמים התעצבתי אבל בעיקר היה לי כיף גדול.

בזכות המבנה של הספר, שמורכב מטקסטים שעומדים בפני עצמם, אין חובה לקרוא בבת אחת מכריכה לכריכה וגם אין שום חובה לשמור על סדר מסוים.
אפשר להגיד שהספר ידבר בעיקר לנשים, אבל ממש לא רק. אני חושבת שגברים שחיים לצד נשים, ימצאו הרבה משגרת היום שלהם שם ואולי אולי יבינו משהו חדש.
לי, אישית, האלמנט של המסורת היה מאוד מעניין. במיוחד שהוא מובא בצורה כזו נעימה, מצחיקה ולא מעיקה. אני באה ממשפחה אפיקורסית לגמרי ואין לי דבר וחצי דבר עם דת ועדיין, היה לי מאוד מעניין לקרוא איך המסורת משתלבת בתוך הגן חיות הזה שקוראים לו משפחה וזוגיות.

רביטל היא אושיית פייסבוק, היא סטנדאפיסטית, הטורים שלה פורסמו במגזין "מוצ"ש" של העיתון מקור ראשון, היא עורכת התוכן של סטימצקי, היא אמא לארבעה, היא רעיה, היא אישה והיא בעיקר בן אדם.

בקיצור – מומלץ בחום להעלאת המצב רוח.


דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש - הקואלה אוהבת להיקרע מצחוק שניה לפני שהיא מתרסקת על המיטה. או נופלת מהעץ)


פינת העטיפה:

העטיפה פשוטה ומקסימה. האיורים של נועה קלנר מתארים אמא עייפה, עם כטס קפה ביד וארבעה ילדים משתוללים מסביבה. כבר אמרתי הזדהות?. שם הספר ממוקם באמצע, כאילו צועק עליך "תגידי כבר מה את רוצה לעזאזל!" וזה בדיוק, אבל בדיוק מה שהייתי צריכה. הבעיה היחידה שלי היא עם הצבע הורוד שנבחר כי הוא קצת מיילד את כל העסק (מקדימה ורוד בייבי ובחלק האחורי של הכריכה כחול בייבי), אבל זו כנראה רק אני.


ציטוטים:

"אקדים ואומר" אני חולה, חולה על הגננת של הבת שלי. ובכל זאת, המעבר מגן פרטי לגן מועצה ממ"ד עבר בצורה לא פשוטה על משפחתנו. זה התחיל בעיצוב המחודש של הבית" "אמא, תראי מה הבאתי," זורחת הילדה, ואיתה שלט כיעורי במיוחד של "קריאת שמע" עם איור ובו ילדה הישנה בבגדי השבת שלה. חמושה שלי. אין סיכוי שאני מורידה את הארנב המעוצב דמוי עץ שעלה לי כמו החיים ותולה את זה על הקיר. מבחינתי, נוכחותה של הלו קיטי זה הכי והיו-עיניך-רואות-את-מוריך.
אחר כך הוצבה בכניסה לבית – אתם מוכנים? – קופת צדקה. כלומר זה היה יותר בגודל של בית-דו-מפלסי צדקה מאשר קופה. חרף ניסיונותי להעלים את הבית של פיסטוק העשוי קליפות פיסטוק שכה מחמיא לשידת האגוז האמריקאי שלי, זו תמיד צצה בכל יום שישי מחדש, ובמבט נוגה ועקשנות של ילד הודי מנוזל שואלת, "ואן רופי"; כלומר, "אמא, יא בר קמצא, תני מטבע, כזה בצבע כסף, לא אלה הדקים". יש בבית חינוך לכלכלה נכונה, ללא ספק".


 

תגובות 

 
1 yaelzn: 2017-06-09 11:34
היי שרוני, תודה על הסקירה,
עין על הספר.. אני בהחלט אבדוק אותו מקרוב..
כמו תמיד - סקירה נהדרת שלך!
 
 
2 דגנית: 2017-06-11 21:12
מסכימה עם כל מילה. ספר מהמם ומעורר הזדהות (למרות שעדיין אין לי ילדים)
 
 
3 דבורה: 2017-06-12 11:52
אני מאוד אוהבת לקרוא את הטורים שלה - שמחה לשמוע שהספר יצא מוצלח.
 

רוצה להגיב?