המסדרת / איילת ברוש
פורסם ב- 17 יולי 2017

הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד | 246 עמודים


אני בלגניסטית.

אני בלגניסטית ברמה פסיכית. רק ככה אני מוצאת את הדברים שלי. תמיד כשאני מסדרת, או כשמישהו חלילה מסדר בשבילי (אל תתלהבו, זה כמעט ולא קורה), אני לא מוצאת אחר כך כלום. אם יש משהו שאני זוכרת מתקופת גיל ההתבגרות שלי, זה את אמא שלי מתחרפנת בכל פעם שהיא נכנסת לחדר שלי. ערימות של בגדים על הכיסא ועל הרצפה ומשפטים סטייל "בשביל מה השקענו בשולחן כזה יפה אם לא רואים אותו בכלל?". היום אני בת 38 ולא הרבה השתנה. אמנם אני כבר גרה בדירה משלי ואמא לילד משלי, אבל מטפחת בלגן מופתי. בחדר העבודה יש שני כיסאות ועליהם אחר כבוד – האנדרטה. הלא היא  ערימה של כל הבגדים שנלבשו במהלך השבוע, כולל אלו שחשבתי ללבוש והוחלט שלא. גם היום, כשאמא שלי באה לבקר, היא עדיין מעקמת את האף. אבל כיוון שכבר התייאשה לפני כמה עשורים, היא לא מעירה כלום. חבל על הזמן.

לאור כל זה שם הספר היה נראה לי קצת מאיים. מה לסדר עכשיו? אין לי כוח / זמן/ חם מידי/ קר מידי/ אני לא מרגישה טוב – מחק את המיותר. אבל למען האמת – אנשים שעושים סדר, ויותר מזה, אלו שאשכרה מתפרנסים מזה ואוהבים את זה – אני מעריצה אותם. לא רק שהם מסדרים את החפצים שלהם (ושומרים על זה ככה!) , הם עוד מסדרים חפצים של אנשים אחרים. כאלה שאין להם שום קשר רגשי אליהם ו/או הבנה מה הם בכלל. אז הסתקרנתי וקראתי ושרדתי לספר לכם.

סבתה של הגר נפטרה והיא צריכה עזרה במיון החפצים שהשאירה אחריה בדירתן המשותפת. היא פונה לשמרית, שמסדרת בתים של אנשים כמקצוע. הגר גרה בדירה עם סבתה לאחר שהוריה עברו לארצות הברית והיא החליטה להישאר בבית. סבתה, הניה, הייתה תופרת וכל הבית מלא בחפצים, בגדים ובדים. מעבר לזה, יש לה גם לא מעט בלגן בחיים שלה עצמה. היא עובדת במשרד אדריכלים אצל בוסית תובענית ובוא נודה על האמת – קצת ביצ'. יש בחור חמוד שמחזר אחריה ללא הפסקה, אבל היא נזהרת מזה.

אצל שמרית לעומת זאת, יש בלגן מסוג אחר. זה אוגוסט, והיא הבטיחה לעצמה לא לעבוד באוגוסט. יש לה ילדים שמבלגנים לה את הבית ושיפוצניק (העונה לשם חביב, באופן אירוני) שמלכלך לה את המקומות שעוד נשארו מסודרים. יש לה אמא פולניה חמוצה, שכל הזמן מקטרת ובטוחה שהיא או טו טו הולכת למות (היה לי ד'זה וו לא פעם). שמרית לא יודעת כמעט כלום על העבר של אמא שלה בפולין, או על אבא שלה. היא לא הכירה אותו. כל פעם שהיא מנסה לשאול את אמא שלה על זה, היא נתקלת בחומה בצורה ובעוד קיטורים.

הסיפור נע קדימה ואחורה בזמן. בהווה – הפגישה והחברות הנרקמת בין הגר ושמרית והמסע שלהן בזיכרון דרך חפציה של הניה, חיה של הגר וגן החיות ששמרית מנסה להשתלט עליו בחייה שלה. ובעבר – החל משנות ה-30 בעיירה חלם שבפולין, כיצד גדלה הניה, הכירה את בעלה, שני ילדיה שנולדו, שאר משפחתה, כניסתם של הגרמנים לפולין והבריחה משם לרוסיה ובסופו של דבר לארץ.
הפרקים על העבר הם יותר ארוכים ויש להם הרבה יותר מקום. יש שם המון מה לספר וקורה הרבה. על משפחתה של הניה עוברות תלאות וזוועות, כולל פרידה מביתה התינוקת, פרידה מבעלה ועבודת פרך במחנה. כמו כן, בשלב מאוחר יותר – השנים הראשונות במדינת ישראל, תל אביב בצעירותה וההתאקלמות. (רק תחשבו על השינוי בטמפרטורה – מרוסיה הקפואה לתל אביב הלוהטת והלחה, אבל זה כמובן החלק השולי).

בהתחלה היה לי קשה. ציפיתי ליותר פרטים על הסידור של הבית, על חפציה הישנים של הניה. ראיתי בעיני רוחי פרקים, שלכל אחד מהם שם של חפץ ואז הסיפור שעומד מאחוריו. בסופו של דבר נשאבתי לסיפורה של הניה בעבר. אני עצמי דור שלישי לשואה. ההורים של אמא שלי, ילידי פולין בעצמם, עברו את השואה בנפרד ועלו ארצה. אף אחד מהם לא הרבה לדבר על זה הרבה ורוב בני משפחתם נספו. אז ככה שהנושא קרוב לליבי.
בחלק מהמקרים התזוזות קדימה ואחורה בזמן לא עברו אצלי חלק לגמרי. היו פעמים שרק אחרי פסקה או שתיים הבנתי על מי מדובר – אם על הגר, על שמרית או הניה.

כל הזמן חיכיתי לראות איך שני הסיפורים יתחברו בסופו של דבר ואכן, קיבלתי סוף מרגש.

מומלץ למי שהנושא קרוב אליו, רק אל תצפו שזה יגרום לכם לסדר את הבית. מקסימום ללכת לנבור אצל סבתא בארון בשביל בגדי וינטג' שחוזרים.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

פה יש לי בעיה רצינית. אני לא אוהבת את הכריכה בכלל. אם הספר לא היה מגיע אלי בדואר, אני לא חושבת שהייתי מרימה אותו ליד בכלל בחנות. עד כדי כך הכריכה לא מדברת אלי. ברמה העקרונית לא הבנתי מה קשור האימג' בכלל – בחורה שיושבת על יד חלון ומביטה החוצה. זה נראה לי פשטני מידי. ואז ברמה הטכנית – זה ברור שמודבקות פה כמה תמונות אחת על השניה והמעברים בינהן נראים מאוד לעין. יכול להיות שאולי זו הייתה המטרה. אולי הכוונה הייתה ליצור תמונה חדשה מפיסות תמונות שונות? כמו לחבר לעצמך חיים מפיסות חיים של העבר?


 

רוצה להגיב?