קולו של ארצ'ר / מיה שרידן
פורסם ב- 11 אוגוסט 2017

הוצאת אהבות | 325 עמודים | מאנגלית: יונתן פרידמן


אני דווקא אתחיל הפעם מהסוף, כדי לחסוך את הקריאה למי שהז'אנר לא נוגע לו או לא מעניין אותו – מדובר בשמאלץ אמריקאי במיטבו. או לחילופין – ממתק קייצי ומחרמן. זהו. אם אתם מחפשים ספר קליל, עם רגעים מרגשים, רגעים עצובים ורגעים סופר מחרמנים – זה בדיוק בשבילכם. כל השאר – נא המתינו בסבלנות לפוסט הבא.

אז אחרי שהזהרתי את כל מי שזה לא בשבילו אפשר לעבור לדבר על הספר.
ברי מגיעה לעיירה בשם פליון שבמדינת מיין. היא באה כדי לנקות את הראש ולחשב מסלול מחדש. היא עברה טראומה ומרגישה שצריכה להירפא ולהירגע. היא שוכרת בית ליד האגם ומתחילה לעבוד כמלצרית בדיינר המקומי. האגם הוא מאוד תיירותי בגדה אחת שלו וברי דווקא בוחרת בצידו השני, הרגוע והשקט יותר. ברי היא בחורה חביבה ונעימה ודי מהר מתחילה להכיר אנשים וכובשת אותם אחד אחד.

כשהיא יוצאת מהמכולת השכונתית, לאחר שקנתה לראשונה מספר צרכים בסיסיים לבית החדש, נופלות לה השקיות ותוכנן מתפזר במגרש החניה (זה כל כך אמריקאי אלוהים!). אחד הפריטים מתגלגל היישר לרגליו של ארצ'ר. לברי הוא נראה בהתחלה כהומלס תמהוני – לבוש בצורה פשוטה על סף המוזנחת, שיערו ארוך ולא מסודר ואותו כנ"ל לגבי הזקן. משהו בו מושך אותה והיא מנסה לתהות על קנקנו.

ברי מנסה לדבר ולהתיידד אך ארצ'ר לא מגיב. לא עונה לאף שאלה והיא כבר בכלל לא בטוחה שהוא שומע אותה. היא מתחילה לברר ולשאול לגביו בעיירה. היא מגלה שאכן רוב האנשים חושבים שהוא חירש. הוא אילם. ובגלל שהוא לא מדבר, לא מתקשר ובאופן כללי מנסה להתרחק מחיי העיירה בכל תוקף, כולם חושבים שהוא פשוט לא שומע, או לא נורמלי או מסוכן.

ברי מתעקשת. משהו בארצ'ר לא נותן לה מנוחה והיא מתנהגת כמו קרצייה טיפוסית ומנסה לדבר איתו בכל מיני הזדמנויות. רוב הזמן הוא לא מגיב. היא מגלה שהוא לא חירש ומבין אותה דווקא טוב מאוד. אבל יכולת הדיבור שלו אבדה כשהיה בן שבע, בתאונה שבה איבד את שני הוריו.

ככל שהסיפור מתקדם אנחנו לומדים גם על הטראומה של ארצ'ר, אשר השאירה אותו מסוגר ומתבודד. ההתמודדויות שלו במהלך השנים עם אנשי העיירה (מסוג העיירות הקטנות שבהן כולם יודעים על כולם הכל ועסוקים בלרכל), חוסר קבלת השונה, שאנחנו כחברה לפעמים חוטאים בו ואיך התעקשות של בחורה אחת, או לחילופין תשומת לב קלה, יכולה לשנות את כל התמונה ולפתוח אפילו את החדר הכי נעול.

הסיפור מובא בחלקו מצידה של ברי ובחלקו מצידו של ארצ'ר. הקטעים של ברי הרבה יותר ארוכים ומהווים תכלס את רוב הספר. אני לא יודעת אם זו הסיבה, אבל בטוח שיחד עם התוכן, הספר ידבר בעיקר לנשים.

הספר מוגדר כnew adult ומסומן בתות חינני על הכריכה. זה מפני שהיא מכיל אי אלו קטנים ארוטים. אני חייבת לציין שהקטעים האלה ממש שווים!. ואני מצטערת, אבל זה ממש לא יקרר לכן את אוגוסט הזוועתי. ממליצה להצטייד במזגן רציני ואולי אפילו חבילת מגבונים. שיהיה, לא יכול להזיק.

זה ספר אמריקאי שמאלצי קלאסי. יש בו כל כך הרבה סממנים אמריקאים – הדיינר, העיירה הקטנה שבו כולם מכירים, הגברים עם הגוף המושלם, סיפורים משפחתיים קורעי לב ואפשרות להשכיר בית על אגם בכלום כסף.
זה ממש לא הסגנון שאני קוראת בדרך כלל אבל אני מודה שסיימתי אותו בשלושה ימים. הוא באמת חמוד. ואופטימי. שזה מצרך נדיר בימים כאלה. הייתי צריכה ספר קליל שיעשה לי כיף וזה בדיוק מה שקיבלתי.

אז כמו שאמרתי – ממתק קייצי כייפי ומחרמן.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

העטיפה די פשוטה כאן ונעימה לעין. אפשר להגיד שהיא מעבירה באופן כללי את האוירה הרגועה שיש בעיירת פליון. מצד שני – היא לא מעבירה את הסיפור עצמו של ארצ'ר וברי. אני פחות אוהבת ששמים ציטטות מתוך הספר על הכריכה הקדמית. זה קצת הורס לי, לא יודעת למה.


 

תגובות 

 
1 Yaelzn: 2017-08-12 08:05
אחד הספרים היותר מקסים שקראתי
אני ממש עפתי עליו.. מבחינתי הוא חמש מתוך חמש קואלות...
מקווה שתיהני יותר בספר הבא :)
 

רוצה להגיב?