החברים של סוזי / רפי טופז
פורסם ב- 22 פברואר 2019

הוצאת תכלת | 279 עמודים


יום אחד נפגשים שלושה גברים ואישה אחת במעלית. במקרה. שלושת הגברים עובדים יחד באותה החברה והאישה מגיעה לראיון עבודה באותו המקום. כבר בפרק הזמן הקצר הזה שהארבעה "מבלים" בו יחדיו, אפשר לתהות על קנקנם. אחרי שקוראים את כל הספר וחוזרים לאותה הסצנה מבינים שהרגע הזה במעלית, הוא המיקרוקוסמוס של הספר ושהכל בעצם כבר היה כתוב שם, על דופן המעלית.

סוזי היא עולה חדשה ישנה. אביה נטש את אימה עוד כשהייתה בהריון והיא לא יודעת עליו כלום. נקרעת בין הרצון לחפש אותו לבין הכעס על הנטישה. אמא שלה לא ממש מצליחה לנהל אורח חיים יציב עבור ילדה בארצות הברית וכשהיא כבר מספיק מבוגרת מחליטה סוזי לעלות ארצה לבנות את חייה כאן. היא שוכרת דירה קטנה בפורנטין ומחפשת את עצמה. היא מתקבלת לעבודה בחברת היי טק ומרגישה שהנה, סוף סוף, דברים מתחילים לזוז בכיוון הנכון.

אורי הוא היפיוף בספר, זה שהכל בא לו בקלות. מה שלא בא לו כל כך בקלות זה יחסי אנוש. הוא בז לכולם ומלגלג על כולם כאילו היה בכיתה ג'. בעקבות אירוע שקרה בילדות הוא מטביע את כל כולו בפשוט להיות... ובכן – מגעיל.

יוחאי מנסה לברוח ממשהו, אולי מעצמו, ומתנחם באוכל. הרבה אוכל. הוא מרגיש את מבטי הרחמים כשהוא ממלא מגש בבופה במנה נוספת ועדיין, הוא פשוט לא מצליח להפסיק לאכול. לא תמיד זה היה ככה. אכילה רגשית נטו.

עמוסי הכי מבוגר מכולם והוא מרגיש שהוא איבד את הכל. עולמו חרב עליו ערב אחד לפני כמה שנים ומאז הוא פשוט לא מצליח לחזור לחיים.

כל הארבעה עובדים יחד באותה הקלחת. שלושת הגברים חולמים על סוזי, כל אחד בדרך אחרת ממלא את מחשבותיו בה. ואילו היא בסך הכל רוצה שיראו אותה, שיכירו בה. לכולם יש עבר שהם מנסים לברוח ממנו או לכל הפחות להשלים איתו ולהמשיך הלאה וליצור לעצמם חיים חדשים.

הספר מספק רגעים מכל קשת הרגשות – מרגשים, עצובים, מעוררי חמלה וסוגים שונים של אהבה.

זה ספר חמוד שעניין אותי לדעת לאן יתפתח. אני מודה שהיו הפתעות לאורךהדרך, כשכבר חשבתי שאני בטוחה לאן הכל הולך ללכת.

הפריע לי מאוד משהו בדיאלוגים - אני לא יודעת אם זה עיניין של עריכה, אבל בפעלים בגוף ראשון עתיד אין שימוש באותיות אית"ן וזה משהו מחרפן אותי גם בקריאה וגם בשמיעה. בהתחלה חשבתי שזו רק דמות אחת, כדי להעביר את צורת הדיבור שלה, אבל אז שמתי לב שזה חוזר על עצמו בכל הדיאלוגים. אם הספר הוא "כמו שמדברים", אז כולו צריך להיות ככה, אבל אי אפשר שחלק ככה וחלק ככה. זה נראה כמו טעות.

מעבר לזה – ספר חביב שהעביר בכיף את הזמן.


דירוג הקואלית:

(שלוש קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

העטיפה עושה שימוש באייקון המוכר לנו של מעלית, מעין טייק אוף. במקום הסימן המוסכם לרוב של שתי דמויות בתוך ריבוע, כאן יש שלוש דמויות – שלושה גברים ואישה שיושבת על כיסא. אפשר לדבר על העיניין שהאישה דווקא באדום והגברים בשחור (למה? מי אמר שככה חייב להיות?). כמו כן, יש בסך הכל ארבעה צבעים על העטיפה – שחור, אדום, תכלת ואפור בהיר, מה שעושה אותה די מונוכרומטית. בסך הכל כריכה חמודה, יש אנשים שיימשכו לסוג כזה. אני קצת פחות.


 

תגובות 

 
1 yaelzn: 2019-02-22 17:56
יאאא אני בדיוק קוראת אותו.. הצצתי בינתיים בפינת העטיפה (מתה על זה) ובדירוג. אקרא בסיום
מה שכן, לא יודעת מה הנימוקים לשלוש קואלות אך בינתיים לא עפתי
 

רוצה להגיב?