ים שקט ושפל גלים / דונאל ריאן
פורסם ב- 18 יוני 2020

לסה ספרות צפונית | 240 עמודים | מאנגלית: שי סנדיק


חיכיתי בקוצר אוח שיגיע אלי הספר השני של 'לסה הוצאה צפונית'. הראשון, ולס וליירי, עשה עלי כזה רושם טוב שהייתי ממש סקרנית לגבי הבאים. והנה, הפעם נחת אצלי סופר אירי ועמד בכל הציפיות.

"אני רוצה לספר לך משהו על עצים. הם מדברים זה עם זה. רק תנסי לדמיין מה הם אומרים. מה עץ יכול לומר לעץ? המון דברים. הם בטח יכולים לדבר לנצח. יש עצים שחיים מאות שנים. אילו דברים הם רואים, אילו דברים קורים סביבם, אילו דברים הם שומעים. הם מדברים זה עם זה דרך מנהרות שנפערו באדמה על ידי פטריות המתפשטות מהשורשים, מעבירים את המסרים שלהם מתא לתא, בסבלנות שרק יצור חי שאינו מסוגל לזוז ניחן בה". (חלק מהפסקה הפותחת את הספר, עמוד 9).

הספר בנוי מארבעה חלקים, שלושת החלקים הראשונים מתרכזים בכל פעם בגבר אחר ובחלק הרביעי הסיפורים (והגברים) נפגשים.

פארוק גר עם אישתו וביתו הצעירה בסוריה. הוא רופא והיא מדענית. המלחמות בסוריה הולכות ומתקרבות אליהם והם מחליטים לחפש דרך לצאת. הם אמנם מוצאים דרך אך היא לא אופטימלית ודי מסוכנת. פארוק ואישתו לא שלמים עם המסע ועם המעבר למערב, אך מבינים שעדיף כך. המסע לא מתנהל בדיוק כמצופה וישפיע על חייהם של כולם בעתיד. הסיפור הזה קשה ונוגע ללב. הוא מפנה אור אל החיים בסוריה ואל החיים אחר כך כפליטים, שלרוב לא מוצאים את עצמם במקום החדש.

לורנס, המכונה בפי כולם למפי, גר באירלנד עם אימו וסבו ועדיין מאוהב בקלואי, האקסית שלו. הוא לא מצליח להשתחרר ממנה ונראה שהיא מאפילה על כל ההחלטות שהוא לוקח בחיים. אף אחת אחרת לא תוכל לתפוס את מקומה, על אף שהוא ממש מנסה. הוא גדל ללא אב ואינו יודע מי הוא. הוא מתמרמר על סבו שמקלל כל הזמן, אבל גם מלא בסיפורים משעשעים ולימד אותו להגן על עצמו כשהיה צעיר יותר וגם על אימו שמנוהלת על ידי החרדות שלה. הוא מתחיל לעבוד כנהג מיניבוס בבית אבות, עבודה שסבו סידר לו, אבל מה שבאמת היה רוצה זה שינוי. ושקלואי תחזור אליו. הוא תקוע במקומות מתפשרים וזה ממש לא מה שהוא רוצה לעשות עם החיים שלו.

ג'ון הוא לוביסט ערמומי נהנתן בשנות הארבעים לחייו, שחי בצל אחיו המנוח אדוארד. הוא נשוי, יש לו ילדים והוא מצליח בעבודתו. זה לא מספיק לו והוא מרגיש שהוא כל הזמן צריך להתעלות על זכר אחיו המת. אדוארד היה הילד "המועדף" ונראה שכל מה שמניע את ג'ון הוא להצדיק את הקיום שלו בפני עצמו ובפני הוריו. הוא מבצע חטא אחרי חטא. הוא קתולי ונקרע בין האמונה ובין החטאים הרבים שביצע. במהלך הסיפור הוא מתוודה על חטאיו מול הכומר שמכיר אותו מאז היותו ילד וכך אנו למדים על הבריונות שסבל ממנה כילד ועל חייו עם אחות רעה במיוחד והחיים בצל האבל הבלתי פוסק על אחיו.

החלק הרביעי בספר גם הוא סיפור בפני עצמו והוא מחבר את שלוש הדמויות בצורה מבריקה. כל כך מבריקה שהגעתי למסקנה שאסור לי לקרוא ספרים כאלה כשאני מנומנמת ולקראת שינה – מסתבר שכאן כל פרט חשוב, הכל!.
בפרק הרביעי אנחנו גם מקבלים הצצה לדמויות המשנה אשר מוזכרות בשלושת החלקים הראשונים והן מוסיפות נקודה רעננה ומעניינת על שלושת הגברים שכבר הכרנו.
כשסיימתי את הספר הייתה לי תחושה שפספסתי משהו חשוב. קראתי את החלק הרביעי שוב וגם חזרתי לחלק מהעמודים בשלושת החלקים הראשונים. אז כן, כל הספר מלא בפרטים, סימנים, רמזים קטנים שכדאי ורצוי לשים לב אליהם. זה לגמרי ספר לקרוא שוב. מצד אחד הקריאה בו שוטפת וזורמת והוא נקרא מהר ומצד שני, חשוב להתעמק ולקרוא טוב טוב.

הדמויות קשורות כל אחת מהן לאוויר, לים וליבשה. שלושת הגברים חוו אובדן ואכזבה והכתיבה מעבירה את החוויות שלהם בצורה שנכנסת ללב ולבטן. הסיפורים קרעו לי את הלב, כל אחד בנפרד וכולם יחד. כל אחד מהם חי במציאות לא פשוטה שלא מוכרת לי. וזה משהו שחוזר על עצמו גם מהספר הקודם של הוצאת לסה. אני מרגישה שהם לוקחים אותי למחוזות רחוקים ושונים ממה שאני מכירה וזה כיף גדול.
הכתיבה מדהימה והתרגום מושלם.

מומלץ לקריאה במצב מרוכז במיוחד ואם לא – אז עם נכונות לקרוא שוב (אל דאגה, אתם תרצו לחזור אליו בכל מקרה).


דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

הקו העיצובי של הכריכה ממשיך את הספר הקודם – ציור עדין ומרגיע שלא משקף את הסערות המתחוללות בתוך הספר. הגוונים כחולים ושחורים. אני לא יודעת אם הבחירה בציור קשורה לסיפור או רק על מנת להמשיך את הקו העיצובי, אבל זה פשוט עובד. מסוג הכריכות שאני אוהבת להסתכל עליהן הרבה ופשוט להישאב לתוכן.


ציטוטים:

"...אם מתבוננים באדם מקרוב וכראוי, לומדים להכיר את צבע נשמתו. אין נשמה בלבן בוהק, למעט נשמות העוללים. אבל יש גברים חיים שיעשו כל זדון ללא היסוס, גברים חסרי רחמים, ויש גברים חיים שיעדיפו למות ולא להזיק לזולת, ואנחנו, כל השאר, נמצאים ביניהם".

"מניסיוני בהשחרת שמו של הנער למדתי לקח חשוב ורב-ערך: אם אומרים משהו מספיק פעמים, החזרה עליו הופכת אותו לאמת. כל רעיון שתרצו, לא משנה כמה הוא נשמע מטורף, עשוי להיות גולם פרפר של עובדה. ברגע שתגידו אותו מספיק בקול ובתדירות מספקת, הוא יהפוך ראוי לדיון. הדיון משנה דעות. הדיון הוא השלב הזחלי של האמת. חזרה עקבית, בלתי מתפשרת וקולנית משלימה את הפיכתו של הרעיון שלך לעובדה. העובדה פורשת כנפיים ומרפרפת ממקום למקום ומנפש לנפש ויוצרת ברייה חיה וקבועה".


 

רוצה להגיב?