היעד

"לאיזה יעד תרצו לנסוע?", "איזה יעד מעניין אתכם?", "מה היעד שלכם בחיים?" – יעד הוא משהו שלרוב אנחנו שואפים להגיע אליו. מקום נכסף. אולי איזה אתר תיירות אקזוטי (מישהו אמר קאריביים?) ואולי מטרה חשובה בעבודה כמו קידום או העלאה בשכר. אבל אין ספק – יעד זה מקום שאנחנו רוצים להיות בו. בין אם הוא מקום פיזי ובין אם הוא מעמד או תואר מסוים.

ליעד הספר "היעד" לא נראה לי שרובכם היו רוצים להגיע. למה? כי זה מקום אלים, זרוע מוות וציד פראי ובכלל אי אפשר להגיד שזו מדינה, זה פשוט שטח, שטח הפקר. אסור אפילו להסתובב שם לבד, ללא אבטחה צמודה.

בחור אלמוני שקורא לעצמו גרג מגיע למקום הזה ל"חופשה" של שבוע ביחד עם עוד אי אלו עיתונאים, תיירים ושאר ירקות שמחפשים ריגושים והרפתקאות. לגרג יש דווקא יעד. הוא רוצה למות והוא מחליט להגיע למקום הזה (שאין לו שם, אגב) כי שם, כאמור, יהיה לו קל למצוא את מותו. הכתיבה מלאה בהומור שחור ובביקורת על תעשיית התיירות, על איך שאנשים "מוכרים" אטרקציות לתיירים צמאי ריגושים, אפילו אם מדובר בטקס תלייה של אנשים בכיכר…

המלון שגרג מגיע אליו הזוי ומוכן לכל צרה שלא תבוא, בגלל ניסיון העבר שלהם. הם מבקשים מגרג לשלם מראש את שהותו וזאת "על כל מקרה שלא יהיה", אה וגם כי יש סיכוי טוב שיצטרך לשלם הוצאות אישפוז ועוד אי אלו עיניינים רפואיים. באחת הפעמים כשהוא חוזר למלון מהסיבוב היומי הוא מגלה שהעבירו אותו חדר כי חדרו שלו נפגע מטיל. אין מה לדאוג – ארזו כבר את כל חפציו. הם עושים זאת על בסיס קבוע כשהאורחים לא נמצאים כי אין לדעת מה יקרה.

עם התקדמות הסיפור אנחנו לומדים עוד ועוד פרטים על הגיבור שלנו, גרג. כמו למה הוא מחפש את מותו ולמה אישתו אף פעם לעזאזל לא עונה לו לטלפונים?

הסיפור שזור הומור שחור, ציניות, אירוניה וביקורת כמיטב המסורת. הפרקים קצרים ואי לכך הספר נקרא במהירות. השפה קלילה וקולחת והתרגום הקולח של ליאור בצר לא מסורבל ולא מכביד על הקריאה.

זהו סיפרון קצר, שאפילו שהוא מתעסק בעיניינים לא נעימים בלשון המעטה, בהחלט אפשר לקרוא לו קליל. אני אהבתי. אני לא יכולה לספר לכם יותר מידי כי יש טוויסט בסוף ואני ממש לא רוצה להרוס.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

על העטיפה אנחנו רואים מזוודה מהסוג הישן. מזוודה מעור, עם רצועות ואבזמים. הרקע אפור ואפלולי משהו – בהחלט לא משהו שמבשר טובות או על מקום עם שמש וביקיני. האימג' די מתבקש ומתחבר עם כל עולם האסוציאציות של המילה "יעד" ועדיין אני חושבת שהעטיפה מאוד יפה. יש בה משהו מאוד מושך ונעים. הגוונים החמים של המזוודה יוצרים קונטרסט עם כל האפור הזה מאחור.


ציטוטים:

"מערכת העיכול של גרג ניסתה להתאים את עצמה. התת-מודע של גרג ניסה לסובב את המפתח בסוויץ'. לשווא, המנוע היה מוצף".

"זה היה חזק ממנו ולא היה מה לעשות מלבד לחכות שהזמן – התרופה המבוססת על מרכיבים טבעיים בלבד – יעשה את שלו".

"היה זה אחד מאותם רגעים של צלילות (כמעט גאונות) שמופיעים לעתים נדירות, אבל מופיעים. לכולם זה קורה, בהזדמנות זו או אחרת. מעין פורקן חשמלי, מגע רופף שהוכפל באופן מסחרר בתפיסה, קיצור דרך לוגי, שמוביל ישירות ללב הדברים. המיסטיקנים מפרשים זאת כהתגלות אלוהית, האמנים כמפגש בין השכל ליקום, מדענים כטעות נהדרת שמאפשרת את קפיצות הצפרדע של הקידמה. כמובן, כמה בני מזל (או חסרי מזל, או פשוט ז"ל) זכו לרגעים כאלה לעתים תכופות יותר מאחרים – מה שהפך אותם לחכמים יותר או לטיפשים יותר מהממוצע, היה קשה לומר, משום שגאונות וטיפשות נוטות להתערבב למול עין בלתי מזוינת – מבלי לדבר על התוצאות, מבחינתם או מבחינת אחרים, שלא תמיד התאימו".

"אם כבר מדברים בקלישאות, איש חכם אמר פעם, חכם כל כך שזה כמעט בלתי נתפס: אנשים יכולים לשרוד הכל, חוץ משגרה.
לחכמים הייתה לעיתים קרובות הנטייה המעצבנת להתקרב כך לאלוהים בדרך לא דרך. ההבדל היה, שכדי להיות בלתי נתפס, אלוהים נאלץ להיות זר, בעוד החכמים נאלצו להיות הם עצמם. אולי הביטוי עוזר להסביר משהו. אנשים יכולים לשרוד הכל, חוץ משגרה. אולי הוא לא מסביר דבר".

"ואלוהים מופיע רק כשהוא רוצה. בעולם ללא גורל, אלוהים הוא התייר העליון. הוא מופיע כשהוא רוצה. ואז בורח. הוא נמצא ולא נמצא בכל מקום, או שהוא תמיד בתנועה. הוא לא לוקח אחריות, הודות לתחבולות השרירותיות החופשיות. ואנחנו עשויים בצלמו ובדמותו…".


2 תגובות על “היעד / רוי זינק

  1. תודה רבה על הביקורת האוהדת!
    רק הערה קטנה יש לי:
    כתבת: "הסיפור שזור הומור שחור, ציניות, אירוניה וביקורת כמיטב המסורת." אני רוצה ברשותך לחלוק על "כמיטב המסורת". לעניות דעתי הבלתי אובייקטיבית, האירוניה והביקורת בספר הזה מועברות בדרך שונה ויוצאת דופן מבכל ספר אחר שקראתי.
    🙂
    ליאור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *