המלך צ'ינגיס הראשון

נתחיל בגילוי נאות – אני מכירה את יונתן. אנחנו מסתובבים באותם חוגים אינטרנטים הקשורים לספרים וספרות. במשך תקופה מערכת היחסים הייתה וירטואלית לגמרי והסתכמה בחברות בפייסבוק והתמוגגות מהסטטוסים המשעשעים שיונתן מעלה עם ציטוטים של הבת ההורסת שלו – אודליה. בפעם הראשונה נפגשנו במקרה בהופעה של בון ג'ובי (יונתן זיהה אותי, אני לא רואה כלום בלי משקפיים). במשך כל הזמן הזה יונתן עבד בשקט בשקט על ספר. הוא התחיל לשווק אותו קצת לפני שבוע הספר והפעם הבאה שנפגשנו הייתה כשהגעתי לשבוע הספר, כדי לפרגן ולתמוך. אה ולקבל כמובן עותק חתום.

אני תמיד חוששת לקרוא ספרים של אנשים שאני מכירה, רצות לי שאלות כמו "מה אני אעשה אם הספר גרוע או לא ידבר אלי?!". כשהתחלתי לקרוא את הספר שחררתי אנחת רווחה. זה לא היה המקרה כאן. הספר הזה היה מנת האסקפיזם שלי לכמה ימים משעשעים למדי.

טוראן הוא גיבור סיפור ההרפתקאות המשוגע שלפנינו. הוא גר בניו יורק, פיטרו אותו מהעבודה, חברה שלו זרקה אותו ובאופן כללי לא ממש מצליח לו שום דבר. אביו הגיע לארצות הברית מצ'ינגיסטן לאחר שערק / ברח משם ולכן הפתיע מאוד את טוראן לקבל הזמנה ממלך צ'ינגיסטן לבקר בממלכה. הוא לא ידע מה מצפה לו וכיוון שלא ידע את כל הסיפור שהביא את אביו לברוח משם כשטוראן היה עוד ילד, לא היה בטוח איזו קבלת פנים יקבל. אבל כיוון שאיבד את עבודתו ואת חברתו, הרגיש שאין לו יותר מידי מה להפסיד ועלה על מטוס.

צ'ינגיסטן מתגלה כמשהו אחר לגמרי מניו יורק המערבית שאליה הורגל. חופש הבחירה הוא לא בדיוק משהו שחרוט על דגלה של המדינה הזו ופולחן המנהיג שם מתכתב עם כמה מדינות לא כל כך נעימות שאנחנו שומעים עליהן בחדשות מידי פעם. התושבים מדוכאים כביכול (ואני כותבת "כביכול" כי נראה שהם לא ממש סובלים מהעיניין הזה) ויחד עם זאת, כל צרכיהם ממולאים. העלילה משעשעת, לערים במדינה יש שמות כמו "צ'יקמוק" והחוקים כוללים בין היתר קנס אם נכנסים עם רכב מלוכלך לעיר. מיותר להגיד שטוראן די בהלם בהתחלה מהעיניין. הוא מקבל עבודה תחת בוס גועלי במחלקת ההסברה של הממלכה ודי מהר חושב על איך לעזאזל הוא הולך לברוח משם.

בדרך הוא פוגש בני משפחה, שנשארו שם אחרי שמשפחתו עזבה, הוא מכיר חברים וחברות חדשים, הוא מוצא אהבה ומתוודע למלך עצמו, שמסתבר כחביב למדי. גם אם הוא מטיל עונשים על מי שמפרסם אותו בתקשורת בתמונה לא מחמיאה (חוק שאני מוכנה לאמץ).

המפגש בין טוראן לרודן הוא מפגש בין שתי תרבויות, ששני הצדדים לומדים ממנו ומוצאים את עמק השווה. תמצאו פה פוליטיקה, יחסים דיפלומטים, הצורך להתקדם מאהבה קודמת שלא מצליחים לשחרר ולהיפתח למשהו חדש, ובאופן כללי יש כאן לא מעט סאטירה וביקורת על דברים אקטואלים שקורים בעולם יום ביומו. אבל באמת שזה לא משנה, כי זה באמת ספר מוצלח גם בלי כל הסופרלטיבים האלה. הוא משעשע, מותח, לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, קליל ומרענן בנוף הספרות המקומית.

הפרקים קצרים והספר עצמו גם לא ארוך, כך שמובטח לכם ממתק קיצי שתשקעו לתוכו ולא תרצו לעזוב.

אהבתי מאוד.


דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש – יונתן תעשה לי רודן!)


פינת העטיפה:

האיור על העטיפה מהמם לדעתי ואמונה עליו נועה ויכנסקי. אני חייבת להודות שלא הכרתי את השם, אז הלכתי לפשפש קצת אצל דר.גוגל וגיליתי שהיא מאוד מוכשרת ואני מקווה לראות עוד איורים שלה בספרים ישראלים. מעבר לאיור צריך גם עיצוב ועל זה אחראי פה יקיר הבלוג אמרי זרטל. זרטל הוא פשוט גאון מבחינתי. אין כמעט כריכות שעיצב ואני לא אוהבת (פעם הרחקתי עד נהריה כדי לראות תערוכה שלו). כל הבחירות כאן הן נכונות לדעתי – צבע הרקע, מיקום האיור, הבחירה והמיקום של חלק מהאיור על שדרת הספר, מיקום הטקסט ביחס לאיור וכו'. זה מקרה קלאסי שבו העטיפה היא מושכת וגורמת לך לרצות להרים את הספר ברגע שאתה רואה אותו. האיור על העטיפה אולי נראה ילדותי משהו, אבל שזה לא יטעה אתכםמדובר בספר בוגר ובועט.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *