לרוב כשאני מסיימת ספר, אני כבר יודעת מה אני הולכת לקרוא הלאה. יש הרבה ספרים שממתינים לי וצריך לתעדף, אין ברירה. כשסיימתי את הספר הקודם, לפני שבוע, חיפשתי משהו מאוד ספציפי. חיפשתי אווירה. רציתי ספר לשקוע איתו, להירגע. לשבת ליד החלון ולחלום על הגשם (שיבוא כבר, אנחנו בנובמבר!).
לא רציתי תעלומות, טוויסטים, מתח או מציאות חיים קשה. "השפית" חיכה בסבלנות לתורו. משהו בכריכה המינימליסטית שלו משך אותי. הכריכה הקשה עם הטקסטורה הנעימה צעקה לי "אני רטרו!". אז לקחתי אותו ליד וההימור היה נכון – זו הייתה בדיוק החוויה הרגועה שחיפשתי.

הספר מביא את סיפורה של השפית (שהיא, אגב, חסרת שם עד סוף הסיפור כמעט) – היא נולדה למשפחה ענייה ומרובת ילדים בעיירה קטנה בדרום צרפת. בגיל צעיר מאוד נשלחה לעבוד בביתם של בני זוג אמידים, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. ההתחלה בבית הזוג לא קלה בכלל והעובדים האחרים לא עושים לה הנחות. היא מוקסמת מאוכל, מצבעים, מהמרכיבים, צופה ולומדת מהטבחית הקבועה וכבר מדמיינת בראשה איך יכולה הייתה לשפר את התבשילים. זמן לא רב אחר כך, היא אכן מחליפה את הטבחית הקבועה וכאן מתחילה קריירה מצליחה רבת תהפוכות.

השפית היא אישה מורכבת ולא פשוטה. היא קרה, קשה, שכועסת כשנותנים לה מחמאות או מחבקים אותה. כל מה שמעניין אותה הוא האוכל, החוויה. היא מתמסרת באופן טוטאלי למטבח, ברמה שעולה לה לא מעט בחיים האישיים. האומנם? נראה שזה מחיר שהיא מוכנה לשלם. מבחינתה המטרה מקדשת את האמצעים.

את סיפור חייה מספר לנו מי שהיה העוזר שלה במטבח במשך שנים. הוא מאוהב בה קשות, כבר הרבה מאוד זמן. הוא חד אבחנה והיחידי כנראה שהצליח להתקרב אליה ולחדור את האישיות הקשוחה. הוא מתאים את התנהלותו אליה ולדרכי הפעולה שלה, גם אם הדבר לא עולה תמיד בקנה אחד עם מה שהוא חושב.
הוא המספר ובתוך הסיפור שלו שזורים קטעים בפונט שונה, שבהם הוא מספר לנו על חייו בהווה וכך אנחנו לומדים גם עליו.

זה ספר לא פשוט מבחינת הקריאה עצמה – אין פרקים בכלל. היו רגעים שהרגשתי שאני יושבת עם הבחור בבית קפה והוא מנהל מונולוג עם עצמו. לחובבת פרקים קצרים כמוני, זו הייתה משימה לא פשוטה. הבחירה לכתוב בצורה כזו יוצרת מועקה מסוימת שמשרתת את העלילה. אין רגע לנשום. לנשום זה לחלשים (כך בוודאי השפית הייתה אומרת).
הספר בסך הכל די איטי ומההתחלה אנחנו יודעים דברים שקורים בסוף והשאלות לגביהם גרמו לי להמשיך לקרוא. למשל, אנחנו יודעים כבר מההתחלה שהשפית וביתה לא ביחסים טובים – למה? מה קרה שם?, או שהשפית תהפוך למאוד מצליחה – איך?, אנחנו יודעים שהמספר כרוך אחריה, על אף שהיא כפליים מגילו וכנראה גם לא הראתה לו יותר מידי חיבה – למה?
השפה במשלב מאוד גבוה, על גבול המליצי וזו ממש חגיגה לשפה העברית ושאפו לרמה איילון על התרגום.

נהניתי כי זה בדיוק מה שחיפשתי. משהו רגוע, איטי ומעניין. לחלוטין ממליצה.

את הספרים של ספריית רות אפשר למצוא באתר ההוצאה- Ruth-books.com ובחנויות העצמאיות ברחבי הארץ.

---

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

---

פינת העטיפה:

הכריכה של הספר שבתה אותי מהרגע שהחזקתי אותו ביד. המינימליזם הזה, עם הטקסטורה והכריכה הקשה הרגיש לי מאוד 'של פעם', ואני אומרת את זה בקטע טוב. זה נותן כבוד לספר באיזשהו מקום. זה כאילו אומר 'אני ספר טוב בפני עצמי ואני לא צריך אימג'ים שימשכו לכם את העין'. בנוסף לכריכה המקסימה, הספר מגיע עם סימניה מבד, שמחוברת לשידרה, משהו שאני מאוד אוהבת ולא עושים כבר הרבה. ואם כן – אז רק בספרים עם כריכה קשה. הדפים בפנים בצבע קרם והכל מאוד מושקע ומוקפד. נראה שהקו העיצובי יישמר בכל הספרים של 'ספריית רות' ואני מחכה בקוצר רוח לבאים.

---

ציטוטים:

"דומה כי גם בבגרותה נצרה השפית את ההרגל להשהות את שיפוטיה על התנהגותם של אחרים.
היא ביקשה להבין תחילה כל מה שמניע את ההתנהגות הזאת בטרם תפתח את פיה, פחות משיקולים של צדק ויותר של אמיתות, היא חששה פן לא תדייק תמיד.
לכן אירע שנזפו בה שהיא זהירה מדי, שאינה מחווה דעה במהירות ובבהירות, שהיא יושבת על הגדר.
לא היה אפשר לטעות בה טעות גסה יותר.
השפית התייחסה בשוויון נפש כמעט בלתי נתפס למה שעשויים לחשוב על מה שהיא חושבת.
לעומת זאת, היא לא יכלה לשאת את האפשרות שיהיה עליה להשיב – בתא הנאשמים של בית המשפט הקטן והפנימי שאליו שיגרה אותה ללא הרף הנוקשות שלה עצמה – על אישומי הדעה הקדומה, פיזור הנפש, הפרשנות השגויה והיוהרה"

"היא בהחלט קשוחה איתי. הדברים שלמדתי בבית הספר לא עניינו אותה, הזריזות שבה גילתי תפוחי אדמה וראשי פטריות, או איגדתי תרמילי שעועית ירוקה לצרורות אלגנטיים בפרוסות קותלי חזיר דקיקות, כל אותן טכניקות שהצטיינתי בהן עוררו שאט נפש בקרבה של השפית, ולא מפני שקינאה, כפי שסיננה בתה, לא מפני שהשפית מעולם לא זכתה ליהנות מהכשרה כזאת, אלא פשוט מפני שלא בטחה בתחבולות שנועדו לייפות את המזון או לקשט אותו ובתוך כך, במידת הצורך, להפשיט אותו מאיכותו הראשונית, לדעתה לא צריך המזון להתנאות או להחליף צורה אם לא עשה משהו שעליו להתבייש בו"

"…היא הסתכלה על בילויים ותענוגות כפי שבוחנים מנהגים משונים מסוימים של שבטים שאיננו יכולים לדמיין את עצמנו משתייכים אליהם"

---