עלילות פרומות

אני לא יכולה להתחיל לכתוב על הספר הזה בלי לספר איך ולמה הוא הגיע אלי. קראתי המלצה חמה של חברה שאני סומכת עליה ומעריכה את דעתה. פניתי לינון בפייסבוק, הצגתי את עצמי ושאלתי אם יש דרך לקבל את הספר ממנו. התחלנו להתכתב בפייסבוק וינון התגלה כבחור מקסים שחולק איתי הרבה נושאים משותפים. אחד מהם היא העובדה שאנחנו גרים ממש קרוב אחד לשני. אז זכיתי לכבוד שינון יביא לי את הספר בעצמו ועוד עם הקדשה. זה בעצם סוג של גילוי נאות מבחינתי, כי זה אומר שלא הגעתי לספר 'נקייה' לגמרי. מה גם שעברתי תהליך מוזר עם הספר הזה, שעדיין לא קרה לי אף פעם. בגלל הקלות הזו שבה יכולתי לפנות לינון, נוצר מצב שבמשך הקריאה יצא לי לשאול אותו שאלות, או כשלא הבנתי משהו, או שהתעצבנתי על משהו – פשוט כתבתי לו. אז עד כאן וידויים ועכשיו לספר עצמו.

תמר היא מרצה לצילום בת 38, היא אמא צעירה מזה שנה וחצי כמעט וקשה לה. קשה לה להיות אמא ובת זוג ולהצליח לעשות הכל כמו שצריך או כמו ש'אמור להיות'. תמר מוצאת יומנים אישיים של צלמת עבר בשם תמר (כן כן…זה מבלבל קצת הקטע הזה) ורד. תמר מחליטה לכתוב דוקטורט על היומנים ועל עבודות הצילום של תמר ורד. החלטה שהיא עוד תצטער עליה פה ושם. הדוקטורט הופך לסוג של רומן ותמר הופכת לסוג של אמא. כל הזמן היא שואלת את עצמה למה לא אמרו לה שזה כל כך קשה. האימהות, כמובן. זו שאלה שאני חושבת שכל אמא צעירה שואלת את עצמה. אני, אישית, נאלצתי להתמודד עם זה כבר בימים הראשונים אחרי הלידה בגלל עיניין ההנקה. כל הזמן דיברו איתי על כמה טבעי וקל זה להניק, אף אחד לרגע לא חשב להזהיר אותי שאולי זה בכלל לא כל כך פשוט. ובגלל שזה כל כך ברור שצריך להניק כי זה 'הכי בריא לתינוק' וזה מאוד טרנדי לעשות את הדברים הכי טבעיים, נכנסתי לכאלה תסבוכות בגלל שלא יכולתי להניק, שהייתי פשוט בטוחה שאני פוגעת בילד שלי באיזשהו אופן. גם תמר, אמנם בנושאים אחרים לגמרי, מוצאת את עצמה בתסבוכת. ואולי בגלל זה גם אני מצאתי את עצמי בתסבוכת איתה. רוב הזמן לא הבנתי אותה ולא הבנתי את הסיפור והתבלבלתי בין שתי התמריות, שהיו רגעים שחשבתי להתייאש.

מיותר לציין, שכל העינין הזה משפיע על הזוגיות של תמר ובועז, בן זוגה. היא בעצמה מרגישה שהיא נהיית בלתי נסבלת (אוי כל כך מוכר…), אבל לא ממש יכולה לשלוט בעצמה. היא כועסת כשהוא לא יכול לדבר איתה או חוזר מאוחר, מידי פעם מעלה שאלות על רומן שאולי הוא מנהל ובינתיים מפתחת אובססיה לתמר ורד ולעיתים חושבת שהן פשוט אותו בן אדם.

בנוסף, לתמר יש יחסי אהבה-שנאה עם החברות שלה, משהו שאני מאוד יכולה להזדהות איתו. רוב הזמו היא מרגישה שהיא משקיפה מין הצד (כמו לגבי שאר ההיבטים בחייה) ולא ממש קשורה אליהן.

בקיצור – באיזשהו מקום תמר היא השכנה מלמטה, הבחורה שפגשתי במכולת, תמר היא גם אני.

יש הרבה בדידות בספר הזה והרבה תסכול. אין ספק שבהורות וזוגיות ארוכת שנים יש הרבה סיפוק, אבל יש גם רגעים ממש קשים. ומשקרת מי שאומרת שאין לה כאלה. אני שמה מנגד את הנשים האלה, מהפרוורים בארצות הברית, סטייל 'עקרות בית נואשות', שרק כאילו הכל מושלם אצלן, אלה שהכינו עוגיות, שיחקו עם הילדים, הכינו איתם שיעורי בית, עשו כביסה, הכינו ארוחת ערב ועדיין הסינר שלהן נקי, הציפורניים מושלמות והאיפור מחזיק. תסלחו לי על הצרפתית – חארטה. אין מצב. כנראה שמתחת  לכיור מסתתרת להקת פיליפיניות שעושה את הכל כשלא רואים.

טוב, התרחקתי מהעיקר והתחלתי לחפור…

זה ספר שנכנס אלי לאט לאט. בלי יותר מידי פומפוזיות, בלי איזו עלילה פסיכית או סיפור קורע לב. הוא מזדחל לאט פנימה ואותי, לפחות, השאיר בסוף עם איזו תחושה של ריקנות. סיימתי את הספר באחר צהריים של יום שישי. הייתי לבד בבית, נטולת בעל וילד והחלטתי לעשות אמבטיה. משהו שלא עשיתי כבר שנים. מילאתי לי מים, שמתי קצף ושקעתי לי עם הספר. ככה סיימתי אותו – באמבטיה. ואין סיום יותר מתאים מזה. זה לא היה מתוכנן ודווקא מאוד סימבולי מכמה סיבות – דבר ראשון, זה נתן לי זמן לשכב בשקט ולחשוב על הספר, דבר שני זה חיזק את תחושת הבדידות ודבר שלישי ואחרון – כל מה שהתחשק לי לעשות כשסיימתי את הספר זה לנער את תמר ולהגיד לה שהגיע הזמן שהיא תתאפס על עצמה ושתלך לעשות אמבטיה כדי להירגע.

באחת הסצנות הראשונות בספר מתוארת פגישת מחזור שתמר והחברות שלה הולכות אליה. לא הייתי אף פעם בפגישת מחזור, אבל יש משהו בפגישות האלה, שזה סוג של תעודת עניות של "מה עשית בחיים שלך בעשרות שנים שעברו". כאילו כולם בוחנים אותך, לראות מה השגת, אם נהיה ממך 'משהו', או מה שציפו שיהיה ממך. זה גם נראה כאילו כולם מנסים ליפות את המצב בפגישות האלה, שוב, כדי להוכיח לכולם שהצלחת. נראה שתמר לא מוצאת את עצמה בסיטואציה הזו. לא באמת מעניין אותה מה נהיה עם כולם והרכילות החדשה-ישנה לגבי מי עשה מה ועם מי. לא נראה שהיא עצמה מרגישה שהיא הצליחה – סך הכל היא די תקועה עם הדוקטורט הזה, היא די תקועה עם בעלה ועכשיו גם עם הבן שלה, שהיא אוהבת אהבת נפש, אבל קשה לה ואף אחד, כולל כל הנוכחים בפגישה, לא אמר לה שיהיה כל כך קשה לגדל אותו.

אין ספק שינון אדם משכיל, ששולט בשפה העברית, במיוחד בהרבה מילים גבוהות, לועזיות, מושגים בפילוסופיה, תאוריות, זוגיות, הורות וכמעט כל תרבות אפשרית (עם דגש על זו הגרמנית). היו רגעים שהיה נראה לי שהוא מנסה לעשות עלי רושם עם כל המילים הגבוהות האלה. בוא נגיד שזה היה או זה, או להרגיש שאני פשוט טיפשה שאני לא מכירה את המילים האלה…

ינון כותב יפה מאוד בתור אישה. זה מפתיע למצוא גבר שמודע ומכיר כל כך טוב את הרהורי ליבה של אם צעירה וטרייה. אתם יכולים לקרוא כאן על הבחירה שלו בדמות נשית.

לדעתי, זה ספר למיטבי קריאה. גם לי היה קשה איתו פה ושם. גם השפה גבוהה וגם צריך לא מעט מיומנויות על מנת לקרוא את תמר ותמר לסירוגין (למרות השוני בפונט, שבהחלט עוזר) והמעבר קדימה ואחורה בזמנים. אני לא בטוחה שכל אחד יצליח לקרוא אותו בקלילות.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – כי הוא גרם לי לחשוב וזה הרבה בימינו)


פינת העטיפה:

אני לא סגורה על העטיפה. אין ספק שהיא יפה לכשעצמה, אבל אני לא בטוחה שהיא עושה שירות טוב לספר. היא ישר זורקת למקומות של 'או, הנה עוד ספר על/בשביל אימהות' ואולי בדרך הוא מאבד קוראים בגלל זה. רואים סילואט של אמא המרימה תינוק אל על. בגלל העובדה שלא רואים את הפנים לא של הילד ולא של האם, זו יכולה להיות כל אחת. וזו באמת כל אחת מאתנו שיש לה ילדים ,אבל ברגע שבוחרים באימג' כזה אולי מרחיקים את הקוראים הגבריים מהספר. נכון שהספר מדבר בין היתר על הלבטים והקשיים שעולים מעצם ההורות, אבל לא רק ויש מצב שברגע שיש כזו עטיפה היא "מאכילה בכפית" את הצופה, שעדיין לא יודע מה טומן לו הספר.


ציטוטים:

"יצאנו מפגישת המחזור בשלוש וחצי לפנות בוקר. חלק מהאנשים עוד נשארו שם, נועצים ציפורניים מותשות בכורסאות בסלון ביתם של רותי וישראל במושב מעלה דגן, נאחזים בשולחנות בכל כוחותיהם, קושרים את עצמם בעבותות לעבר שאף פעם לא היה קיים, העיקר להימלט, לפחות לרגע נוסף, מהווה שכבר מזמן אינו מבטיח דבר. רובם נשואים, או היו נשואים, לפחות פעם אחת. נישואים מתוצרת איקאה. רובם, כמוני, כבר הורים לילדים קטנים בהרכבה עצמית".

"בבוקר אחד, כשהקצתי מתוך חלומות טרופים, ראיתי את עצמי והנה נהפכתי לסוס הזקן מספרו של דיקנס. אני נשארת רתומה למרכבה כדי לא ליפול מהרגליים. בניגוד לסוסים, אימהות אינן מוצאות מהשירות".

"כל בני הזוג שהיו לי העדיפו את הקיץ על פני החורף. בניגוד אלי. אני זקוקה לגשם כדי שישטוף את הפיח שמצטבר בי. אני מוכרחה לפנות מקום לפיח חדש".

"הזמן הנכון לעשות ילדים משול לחתול של שרדינגר, גם חי וגם מת. תוציאו אותו מהקופסה ותגלו שהאימהות היא סופרפוזיציה. תיאור קוונטי של המציאות אינו יכול להיחשב שלם כל עוד אין ילדים בתמונה. אחר כך כבר מאוחר מדי, יותר מדי משתנים חבויים." בועז מצא את הציטוט הזה באתר של אימהות חובבות פיזיקה ותלה אותו על המקרר. אני לא בטוחה שהוא מבין מה הוא אומר. אני מעדיפה ביולוגיה על פיזיקה".

"האימהות היא מחלה חשוכת מרפא או במילים אחרות קונדיטוריה. הייאוש צומח בבטן, בין הרחם לשחלות, כמו צמר גפן".

"יצור מוזר הוא האדם, נפשו עוקבת אחריו כמו צל, זוגיות מוזרה שכל מטרתה להאיר באור חזק יותר את בדידותו של היחיד".


4 תגובות על “עלילות פרומות / ינון ניר

  1. וואו זוהי סקירה נהדרת – אני חייבת לקרוא את הספר
    תודה רבה לך על הסקירה המעניינת!!

  2. תודה על ההמלצה.
    מעניינת הקירבה האפשרית היום לסופרים. פעם הם היו עבורי גדולים מהחיים 🙂
    את הספר כנראה לא אקרא. לצערי אני כבר לא יכול להחשיב את עצמי למיטיב קריאה, עם ההספק העלוב שלי מהזמן האחרון.

    תודה, שרון

  3. [quote name="אביבה יובל"]תודה על הסקירה הכנה.
    היא ריתקה אותי מתחילתה ועד סופה.[/quote]
    תודה אביבה 🙂

    [quote name="yaelzn"]וואו זוהי סקירה נהדרת – אני חייבת לקרוא את הספר
    תודה רבה לך על הסקירה המעניינת!![/quote]
    בכיף יעלי, אני אשמח להשאיל לך!

    [quote name="עופר D"]תודה על ההמלצה.
    מעניינת הקירבה האפשרית היום לסופרים. פעם הם היו עבורי גדולים מהחיים 🙂
    את הספר כנראה לא אקרא. לצערי אני כבר לא יכול להחשיב את עצמי למיטיב קריאה, עם ההספק העלוב שלי מהזמן האחרון.

    תודה, שרון
    ♠[/quote]
    תודה עופר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *