בוני וקלייד פוגשים את רובין הוד וג'יין אוסטן לקפה – ככה הספר הזה הרגיש לי.
רום־קום קלאסי, שהוציא ממני לא מעט צחקוקים והעביר לי כמה שעות בכיף. אז נכון, כמעט שום דבר פה לא הגיוני, אבל אם באים עם המוּד הנכון, בראש פתוח וצורך בבידור – זה בדיוק הדבר. 

קראו עוד… "אהבה ופשעים אחרים / פי־ג'יי אליס"

לרוב אני לא כותבת על ספרים שהייתי מעורבת בתהליך ההוצאה שלהם לאור, אבל מדי פעם יש פנינים כאלה שאני פשוט לא יכולה להתאפק. הספר הזה הוא אחד מהמקרים האלה. אז קבלו גילוי נאות, כבר על ההתחלה – כן, עבדתי על הספר הזה. אבל לא הייתי עוצרת רגע לכתוב עליו, אם לא הייתי חושבת שמגיע לכם להכיר אותו.

קראו עוד… "אוטובנוגרפיה / כריסטינה לורן"

לקח לי יותר מדי זמן לסיים את הספר הזה. לא כי הוא לא טוב חלילה, פשוט דברים קרו והחיים קרו והעבודה הרימה את ראשה הערמומי. וגם ככה זה ספר די איטי, ולא פשוט, ולא קל, זה לא שאפשר היה להשקיע בו לילה בלי שינה ופשוט לסיים אותו.

אבל הוא כל כך יפה. שכשכבר הגעתי לסוף שלו, דווקא ביום כיפור מכל הימים, לא רציתי שהוא ייגמר. סגרתי אותו עם התחלה של לחלוחית בעין. יום של חשבונות נפש ורגע אחרי ראש השנה על כל סיכומיו – זה היה כנראה הזמן המתאים לסיים את הספר הזה. אני מסתכנת בלהישמע קצת מוזרה, אבל אני מאמינה שלכל ספר יש את הזמן שלו ואת התזמון שלו. אז כנראה שהייתה סיבה.

קראו עוד… "ללמוד לדבר עם צמחים / מרתה אוריאולס"

אם יש משהו שאני שונאת לעשות זה לקנות מתנות לחג. אני תמיד מסתבכת עם זה. מה קונים למי שיש לו הכול?
אז גם השנה, כמובן, שבועיים לפני לייל הסדר כבר הסתובבתי בבית והפנתי שאלות לאלוהים המתנות – "אבל מה נביא? עוד עציץ? שוב פעם קערה לסלט?!". כנראה שמישהו שמע אותי (אח גדול וזה), כי אז קיבלתי את הניוזלטר של "פיסת היסטוריה", שסיפר לי שהם הוציאו ספר. אצתי רצתי לבדוק במה מדובר.

קראו עוד… "יוצרים מדינה / פיסת היסטוריה"

עברו למעלה מ-15 שנים מאז שקראתי ספר של ניקול קראוס. זה היה "תולדות האהבה" בזמנו. כמובן שאני לא זוכרת הרבה מהספר, אבל כן זוכרת שהשפיע עליי. הוא היה נראה לי חדשני בצורת הכתיבה ומאוד ריגש אותי. וזהו, מאז נפרדו דרכינו. האמת שאני לא יודעת למה, כי דווקא תורגמו עוד ספרים של ניקול במהלך השנים, אבל איכשהו לא הגעתי אליהם. עד עכשיו. לאחרונה תורגם ספר נוסף שהוא בעצם סיפורים קצרים ובעקבות בקשה ללייב עם ניקול – קראתי.

קראו עוד… "להיות גבר / ניקול קראוס"

לרוב כשאני מסיימת ספר, אני כבר יודעת מה אני הולכת לקרוא הלאה. יש הרבה ספרים שממתינים לי וצריך לתעדף, אין ברירה. כשסיימתי את הספר הקודם, לפני שבוע, חיפשתי משהו מאוד ספציפי. חיפשתי אווירה. רציתי ספר לשקוע איתו, להירגע. לשבת ליד החלון ולחלום על הגשם (שיבוא כבר, אנחנו בנובמבר!).
לא רציתי תעלומות, טוויסטים, מתח או מציאות חיים קשה. "השפית" חיכה בסבלנות לתורו. משהו בכריכה המינימליסטית שלו משך אותי. הכריכה הקשה עם הטקסטורה הנעימה צעקה לי "אני רטרו!". אז לקחתי אותו ליד וההימור היה נכון – זו הייתה בדיוק החוויה הרגועה שחיפשתי.

קראו עוד… "השפית, רומן על טבחית / מארי נדיאיי"