אם יש משהו שאני שונאת לעשות זה לקנות מתנות לחג. אני תמיד מסתבכת עם זה. מה קונים למי שיש לו הכול?
אז גם השנה, כמובן, שבועיים לפני לייל הסדר כבר הסתובבתי בבית והפנתי שאלות לאלוהים המתנות – "אבל מה נביא? עוד עציץ? שוב פעם קערה לסלט?!". כנראה שמישהו שמע אותי (אח גדול וזה), כי אז קיבלתי את הניוזלטר של "פיסת היסטוריה", שסיפר לי שהם הוציאו ספר. אצתי רצתי לבדוק במה מדובר.

קראו עוד… "יוצרים מדינה / פיסת היסטוריה"

עברו למעלה מ-15 שנים מאז שקראתי ספר של ניקול קראוס. זה היה "תולדות האהבה" בזמנו. כמובן שאני לא זוכרת הרבה מהספר, אבל כן זוכרת שהשפיע עליי. הוא היה נראה לי חדשני בצורת הכתיבה ומאוד ריגש אותי. וזהו, מאז נפרדו דרכינו. האמת שאני לא יודעת למה, כי דווקא תורגמו עוד ספרים של ניקול במהלך השנים, אבל איכשהו לא הגעתי אליהם. עד עכשיו. לאחרונה תורגם ספר נוסף שהוא בעצם סיפורים קצרים ובעקבות בקשה ללייב עם ניקול – קראתי.

קראו עוד… "להיות גבר / ניקול קראוס"

לרוב כשאני מסיימת ספר, אני כבר יודעת מה אני הולכת לקרוא הלאה. יש הרבה ספרים שממתינים לי וצריך לתעדף, אין ברירה. כשסיימתי את הספר הקודם, לפני שבוע, חיפשתי משהו מאוד ספציפי. חיפשתי אווירה. רציתי ספר לשקוע איתו, להירגע. לשבת ליד החלון ולחלום על הגשם (שיבוא כבר, אנחנו בנובמבר!).
לא רציתי תעלומות, טוויסטים, מתח או מציאות חיים קשה. "השפית" חיכה בסבלנות לתורו. משהו בכריכה המינימליסטית שלו משך אותי. הכריכה הקשה עם הטקסטורה הנעימה צעקה לי "אני רטרו!". אז לקחתי אותו ליד וההימור היה נכון – זו הייתה בדיוק החוויה הרגועה שחיפשתי.

קראו עוד… "השפית, רומן על טבחית / מארי נדיאיי"

איורים: אליאנה רוזנצוויג

אחת השאלות שיצא לי לשאול הרבה לאחרונה את דרי הבית – "למה לעזאזל כולם צריכים אותי פה כל כך?" או "מה זה הדבר הזה, המיוחד, שרק אני יודעת לעשות?". התשובה המתבקשת, מבחינתי כמובן, היא – אין סיבה, אין שום דבר מיוחד וקסום שאני עושה ושאף אחד אחר לא יכול לעשות כאן.

אני מאמינה עם כל הלב שבן הזוג שלי יכול לעשות הכל. בכל זאת, הוא מהנדס!.

לפעמים זה פשוט נוח יותר לבקש ממני, לפעמים זה יעיל יותר ולפעמים זה קצת פינוק. אבל מה קורה אם…אני לא נמצאת ואין ברירה?

קראו עוד… "אבא עושה קוקיות / כרמי חוסטצקי משיח"

לא מפתיע שאני נמשכת לספרים על ספרים, ספריות, סופרים ושאר הטיות השורש ס.פ.ר. זה קרה לי גם עם "ספריית חצות" וזה קרה לי גם עם "חנות הספרים של האתמול" – ספרים כאלה תמיד 'קופצים' לי לעין ואיכשהו נדחפים בתור לפני ממתינים אחרים. הפעם תמצאו כאן חנות ספרים עצמאית וגיבורה אחת שמנסה להבין דבר או שניים על החיים שלה והמשפחה שלה.

קראו עוד… "חנות הספרים של האתמול / איימי מאיירסון"

אם יש משהו שתמיד נעים לי להיזכר בו היא תחושת ההתאהבויות בתקופת גיל העשרה. הראשוניות של כל תחושה כזו, הייחוד של כל אחת מהן והעוצמות שבהן חווים את קשת הרגשות הזו בגיל ההתבגרות מדהימה. יש רגעים שהייתי מתה לחזור אי שם לשנות ה-90, רק בשביל לחוות את זה שוב מחדש.
תוסיפו לתחושת ההתאהבות הזו גם גילוי עצמי (שגם היא לא חסרה בגיל הזה) ותקבלו את 'עוצר נשימה' – הרומן הגרפי של אליס אוזמן שסוף סוף תורגם לעברית.

קראו עוד… "עוצר נשימה / אליס אוזמן"

מותחנים פסיכולוגיים הם מסוג הספרים שאי אפשר להניח מהיד ומצד שני, גם אי אפשר להמשיך לקרוא. הם מטרידים. וככל שהם יותר טובים – כך הם עוד יותר מטרידים. ואם הם מערבים ילדים, אז הם בכלל הופכי קרביים.

קראו עוד… "ואז היא נעלמה / ליסה ג'ואל"

לפני כמה חודשים התחלתי לבדוק מידי פעם את רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. הספר "ספריית חצות" (במקור – The Midnight Library) ישר קפץ לי לעין. גם בגלל שבואו…כל ספר שמערב את השורש ס.פ.ר ישר מקפיץ אותי וגם כי במשך למעלה מ-30 שבועות הוא כיכב ברשימות. הורדתי לי סאמפל לקינדל והוא נוסף לרשימת ההמתנה הבלתי נגמרת שלי.
והנה באה לה הוצאת הכורסא, בשקט בשקט, ותרגמה אותו (די מהר יש לציין, עברו רק כמה חודשים והתהליכים האלה לוקחים לרוב כמעט שנה). הסאמפל ננטש ברשימות ההמתנה וברגע שהספר הונח אחר כבוד אצלי בתיבה, התחלתי לקרוא וסיימתי תוך 24 שעות.

קראו עוד… "ספריית חצות / מאט הייג"