זה מה שהיה לעומר, בן 8.5, בן גאה לקואלה להגיד על הספר:

הספר "מסע עולמי ב80 חידות" לא מטייל באמת סביב העולם כולו, יש מקומות שהוא לא עובר בהם, כמו אנטרקטיקה, המקום הכי קר בעולם. והקוטב הצפוני גם הוא קר מאוד (מינוס 70 מעלות מתחת לאפס),אבל גם בלי המקומות האלה הספר מעניין מאוד.

קראו עוד… "מסע עולמי ב80 חידות / אלכסנדרה ארטימווסקה"

החדשות בזמן האחרון עושות לי לא טוב, בלשון המעטה. היו לא מעט בני נוער שעלו לכותרות בהקשרים שונים של עבירות מין (אונס ילדה בת 11, אונס לכאורה של תיירת בקפריסין ועוד). "בני טובים". צמד המילים הזה חוזר בכל פעם. "בני טובים" לא מוצאים את עצמם מסתבכים בפרשיות כאלה, בין אם זה נכון או לא. "בני טובים" לא מצלמים את עצמם ואת החברים שלהם מקיימים יחסי מין עם תיירת ומפיצים את זה, בין אם זה בהסכמה או לא. איפה הכבוד? איפה הכבוד לבני אדם בכלל ולנשים בפרט? איפה המוסר? ואיפה ההורים?. אביו של החשוד המרכזי באונס בת ה-11 אמר "מדובר במעשה קונדס" ומישהו אחר אמר משהו בסגנון "הוא גבר (החשוד), באה ילדה ופותחת רגליים, אי אפשר לעמוד בפיתוי". הנה, הנה ההורים וזה מה שהם אומרים. רק אתמול פורסם באחד העיתונים שאביו של אחד החשודים מהאונס לכאורה בקפריסין אמר "אם היו אומרים לי שהוא דקר 3 ילדים הייתי מאמין לזה, אבל לא שנגע בבחורה". משם הכל מגיע.

קראו עוד… "ארוחת הערב / הרמן קוך"

בואו נתחיל מהפרטים היבשים – אסנת ודרור הם זוג הורים צעירים לשתי בנות. הם קנו בית פרטי (ושיפצו אותו כמובן) בשכונה "שלוש חמש" שבדרום תל אביב, שכונה שבעוד כך וכך שנים תהיה להיט והיום עדיין המחירים סבירים. דרור לא הכי מתלהב מהמעבר וטורח לעקוץ את אסנת בכל הזדמנות. יש הרבה חששות שמלוות מעבר – איך תהיה השכונה? איך יהיו השכנים? איך הילדים האחרים? בחוגים? (הם מחליטים להשאיר כרגע את הבנות במסגרות הישנות עם החברים) ועוד הרבה שאלות פתוחות, שיענו לאט לאט.

קראו עוד… "אנשים כמונו / נעה ידלין"

וכך כתב עומר, בן 8.5:

מסופר בקומיקס על חתול ושמו חוצי שכל הזמן בורח מהבעלים שלו – תמר, ועושה דברים משוגעים ומצחיקים מאוד. לתמר יש חבר בשם יונתן ויחד הם מטפלים בו ומנסים להבין לאן הוא הולך כל הזמן. בכל פעם שחוצי יוצא מהבית, הוא חוזר עם מלא דברים מוזרים ומעניינים שתקועים לו בפרווה. יום אחד חוצי חוזר עם משהו מבהיל. זה הרגע שתמר מחליטה לעקוב אחריו ולראות לאן הוא הולך.

קראו עוד… "חוצי / הילה נועם"

איזה ספר כייפי!

התחלתי לקרוא אותו לגמרי במקרה. חיכיתי שהילדה תירדם וידעתי שלא אוכל להתרכז ולשקוע בספר הרציני שקראתי באותו רגע (מה גם, שבטח עוד רגע וגם ברגע שאחריו אצטרך שוב לקום ולהרגיע). אז הסתכלתי סביבי ועל השולחן בסלון נח לו הספר "צ'יק ואני", שהגיע באותו היום בדואר. הרמתי אותו, הוא לא עבה במיוחד, מצוין. הכריכה גם הזכירה לי משום מה את "פחד ותיעוב בלאס וגאס", אז אמרתי "יאללה". מפה לשם – סיימתי אותו ביום למחרת.

קראו עוד… "צ'יק ואני / וולפגנג הרנדורף"

הפעם אני חורגת ממנהגי וכותבת המלצה על ספר עוד לפני שסיימתי אותו. החודש זהו חודש הספר וחבל לי שתפספסו ספרים טובים במחירים טובים. אז אחרי ההקדמה הזו, בואו אני אספר לכם על הספר מעורר התיאבון של אסף אביר.

קראו עוד… "לא ספר בישול, המדע והאמנות של הביס המושלם / אסף אביר"

 אירה: שרה הורן

הופעת בכורה בבלוג של אמא – עומר, בן 8.5 , בן גאה לקואלה וקורא נלהב בהמלצה חדשה בבלוג:

הספר הוא על ילד שקוראים לו צ'רלי. צ'רלי הוא בן תשע, בכיתה ג', וקורה לו משהו מוזר – הואמשתנה בכל פעם כשהוא מודאג. מה זה משתנה? הוא משנה צורה לכל מיני חיות – עכביש, יונה ועוד. הוא לא יודע למה הוא יהפוך הפעם, זה אקראי.

קראו עוד… "צ'רלי הופך לתרנגולת / סם קופלנד"

תכירו את אבּסלום קירני, אבּי בשבילכם. אבי היא בלשית במשטרת באפלו, במחוז הדרומי. היא בת לשוטר מוערך, סוג של אגדה, וחוזרת לעיר הולדתה אחרי שהות של כמה שנים במיאמי.
בעבר באפלו הייתה משגשגת בזכות תעשייה כבדה ומפעלים אך בשנים האחרונות המפעלים נסגרו, העשירים עזבו והעיר סובלת מהזנחה, עוני ופשיעה.
רוב תושבי המחוז הם יוצאי אירלנד ואפילו שלאבי יש שם אירי והיא בת לשוטר אגדי (אשר אימץ אותה), כולם מתייחסים אליה כאל אאוטסיידרית ולא חוסכים ממנה ביקורת. היא גם אישה, גם בלשית טובה וגם לא מתוכם.

קראו עוד… "אירית שחורה / סטיבן טלטי"

ניקניים | מספר עמודים משתנה

באתר של ניקניים נתקלתי לראשונה לפני כמה שנים, כשהבן שלי בא איתי לעבודה וחיפשתי לו ברשת דפי צביעה. באתר שלהם אפשר להדפיס דפי צביעה עם שם הילד בכל מיני נושאים (חיות, חגים וכו') לגמרי בחינם. הדפסתי לי סטוק ועל הדרך גם הצעתי לגננת להכין לכל ילדי הגן.
לא הרבה זמן אחר כך עומר קיבל גם פאזל עם השם שלו ובחינה מהירה של הקופסה גילתה שגם למוצר הזה "ניקניים" אחראים.

קראו עוד… "קוראימלי אריאל / שרי כפיר, משחק הכדורגל הגדול של עומר / אלירז אוריין"

ג'ספר הוא לא נער רגיל בן 13. הוא מיוחד. מאוד. הוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי ובנוסף, לא יכול לזהות פרצופים (פרוסופגנוזיה) וחווה את העולם כפרץ של צבעים המתורגמים מהקולות שהוא שומע (סינסתזיה). אביו יכול לעמוד מולו וג'ספר לא יזהה אותו. מה שהוא כן יזהה, זה את קולו ואת הבגדים שהוא לובש. הוא מוצא לעצמו סימנים מזהים כי אנשים משנים את לבושם מין הסתם ומחלות יכולות לשנות את גוון הקול. לפעמים זו הליכה מסוימת או תספורת אבל בעיקר הוא זוכר את צבע הקול ואת ההרגשה שזה עורר בו. כך למשל לאימו המנוחה היה גוון קול של כחול קובלט וזה הצבע האהוב על ג'ספר. וגוון קולו של אביו הוא חרדל בוץ. כמו רוב האנשים שנמצאים על הספקטרום, ג'ספר לא מסוגל לשקר ומבין את הנאמר לו כפשוטו, כך כשמישהי אומרת לו שהיא "לא רוצה שישבו לה בתוך הוריד", הוא לא מבין איך יש שם בכלל מקום לשבת.

לאחרונה ג'ספר נרדף על ידי צבע חדש – צבע הרצח. הוא לא מבין אותו והוא לא אוהב אותו. אבל הוא יודע שהוא קרה. הוא רק לא יודע על ידי מי ואיך. קצת קשה לזהות רוצח כשאינך יכול לזהות פרצופים בכלל. מי ייקח את דבריו ברצינות?

קראו עוד… "צבע הרצח של בי לרקאם / שרה ג' האריס"