הופעת בכורה בבלוג של אמא – עומר, בן 8.5 , בן גאה לקואלה וקורא נלהב בהמלצה חדשה בבלוג:

הספר הוא על ילד שקוראים לו צ'רלי. צ'רלי הוא בן תשע, בכיתה ג', וקורה לו משהו מוזר – הואמשתנה בכל פעם כשהוא מודאג. מה זה משתנה? הוא משנה צורה לכל מיני חיות – עכביש, יונה ועוד. הוא לא יודע למה הוא יהפוך הפעם, זה אקראי.

צ'רלי והחברים שלו – פלורה, ווגן ומוחסן – מנסים להבין למה זה קורה לו ואיך אפשר לטפל בזה. בדרך צ'רלי והחברים נתקלים בדילן. דילן הוא הבריון של בית הספר. הוא רוצה להבין מה גורם לצ'רלי להשתנות על מנת לגרום לו להשתנות באמצע הצגת בית הספר מול כולם. דילן רוצה לעשות את זה כי הוא שונא את צ'רלי. הוא רוצה שכולם יצחקו עליו.

במהלך הסיפור החברים מגלים דרך לעזור לצ'רלי – הם מוצאים שיטה לגרום לו להשתנות חזרה מהר ברגע שהוא הופך לחיה כלשהי, ואת זה כמובן תגלו בספר.

אהבתי את הספר כי הוא מאוד הצחיק אותי, בעיקר האיורים המשוגעים שמלווים את הסיפור כמו למשל אבא של צ'רלי מכוסה בקקי של קרנף (שבעמוד 221, למקרה שמעניין אתכם). הכתיבה ממש טובה לדעתי והקריאה זרמה לי בקלות. סיימתי את הספר תוך שבוע.

דילן הזכיר לי ילד בכיתה, שגם הוא מציק כל הזמן לילדים. וגם אני מתייעץ עם החברים הכי טובים שלי איך לעצור אותו. אני מקווה שאמצע דרך.

הספר לימד אותי איך להיעזר בחברים על מנת לפתור בעיות שקשה לפתור לבד.

אהבתי וצחקתי המון.

אני חושב שהספר מתאים לכל מי שרוצה לצחוק, ולא משנה בן כמה הוא.

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה בצבע כתום. באמצע מופיע איור של צ'רלי עם רגלי תרנגולת והמילה "תרנגולת" מסומנת במין תרנגולת גומי כזו וזה מאוד מצחיק. העטיפה לא כל כך קשורה למה שכתוב בספר, אבל את זה תצטרכו לגלות לבד. בחלק האחורי של הכריכה אנחנו רואים איורים של החברים של צ'רלי ושל דילן. אהבתי מאוד את העטיפה ואת האיורים שיש בתוך הספר.

הפוסט צ'רלי הופך לתרנגולת / סם קופלנד הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

מי שמספרת לנו את הסיפור היא איזבל. איזבל היא עיתונאית קנדית אשר עוברת עם בעלה וביתה הקטנה לניו יורק לצורכי עבודה. המעבר לא בדיוק עובר חלק, נישואיה במשבר וגם העבודה מתגלה כלא מהנה במיוחד. אדוארד הוא אביה של ולרי, חברה טובה של איזבל, שאיבד את אשתו פולה אחרי 69 שנות זוגיות מושלמות. שניהם באיזושהי צומת בחייהם. היא מוכנה לוותר על הנישואים שלה, והוא כבר מוכן לוותר על החיים ולהצטרף לאשתו. כיוון שהוא לבד, איזבל מבטיחה לולרי שתבוא לבקר אותו ותאכל עמו ארוחת ערב בחג המולד. מה שמתחיל בתור "טובה" לחברה מתפתח לחברות מופלאה.

השניים נהנים כל כך שארוחות הערב הופכות למנהג קבוע. שני הצדדים מרוויחים – אדוארד אוהב מאוד לבשל ומתחיל את ההכנות שעות לפני הארוחה עצמה (ולפעמים ימים), מה שנותן לו טעם לחיים ומשהו לצפות לו, מישהו להשקיע בו. איזבל לעומתו, צריכה את פסק הזמן הזה מהקצב של העיר, ממערכת היחסים שלה עם בעלה ומהעבודה.

בארוחות מתפתחות שיחות בין השניים והם חולקים זיכרונות מהעבר (בעיקר שלו) והתמודדויות ביחסים ובעבודה (בעיקר שלה). הם אפילו מחליפים ביניהם מכתבים. החברות הזו הייתה נחוצה לשניהם, היא פותחת כל אחד מהם לכיוון חדש ופורה. בהתחלה איזבל יותר מאופקת ומסוגיית בנוגע לאוכל, אך היא נפתחת עם הזמן, שואלת ולומדת ומשלבת את הדברים האלה בחייה. ולא רק בהקשר של אוכל.
אדוארד ואיזבל סבלו מבדידות מסוימת. אדוארד, בהיותו אלמן אשר אשתו הייתה כל עולמו ואיזבל בהיותה בתוך מערכת יחסים במשבר ועבודה לא מתגמלת. יש לו המון תובנות על החיים מתוקף חייו הארוכים והוא חולק את איזבל בכל. זה נותן לה פרספקטיבה וראייה אחרת על כל המצב שהיא נתונה בו. זה מפיח בה תקווה.

כל פרק  מתחיל בתפריט אשר מתאר מה אוכלים ומה שותים השניים באותה ארוחה אשר מתוארת בפרק. כך למשל הפרק הראשון הוא "סטייק סינטה צרוב בגריל ברוטב בורגיניון, תפוחי אדמה קטנים, סופלה שוקולד ויין מלבק" והפרק התשיעי הוא "אויסטר רוקפלר, סלט אבוקדו ברוטב גבינה כחולה, טארט לימון ופינו בלאן". מעורר תאבון. לא מומלץ בכלל לקרוא כשאתם רעבים. הבטן רק תקרקר לכם עוד יותר.

הגסטרונומיה מככבת פה וכל חובבי הבישול ימצאו מרכיבים מעניינים, שילובים לא צפויים וטיפים של אדוארד למנות מסוימות. גם האלכוהול ששותים השניים מקבל טיפול מכובד – הקפאה של הכוסות טרם ההגשה, השקעה בקישוטים וכו'.

זה סוג של ספר זיכרונות. זיכרונות שהיו וזיכרונות חדשים שנוצרים. והוא בהחלט מרגש ככזה.

הספר קליל, מהנה ומתאר גם בצורה מקסימה את ניו יורק אהובתי ואת ההווי בה. על הדרך הוא גם מלמד אותנו להתענג על ההנאות הקטנות של החיים.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

האימג' על הכריכה מקסים בעיני. רואים כניסה לדירה, הדלת פתוחה בחלקה ומזמינה אותנו להיכנס. הגוונים חמים ונעימים ומתחשק פשוט "לקפוץ" פנימה. בתוך הדירה ישנו שולחן ועליו אגרטל עם פרחים. תיכף יבוא אדוארד ויתקין שם את הארוחה.
הדבר היחיד שהפריע לי הוא שכותרת הספר תקועה ממש באמצע והייתי מעדיפה אותה למטה, זה ממש "שובר" את התמונה המקסימה הזו באמצע.

ציטוטים:

"תני מעצמך, אך לא את עצמך".

"למען האמת, אדוארד היה עסוק מאוד בהגדרת המושג "אהבה". מעולם לא הבנתי אם עשה זאת למעני או שניסה להבין בדרך כלשהי לעומקו את הקשר המיוחד שהיה לו עם פולה. בכל בוקר כשישב לאכול את ארוחת הבוקר שלו – קפה, ביצים מקושקשות, לחם קלוי שחמאה מרוחה עליו בנדיבות, ושימורי משמש – היה עובר על כמה דפים במילון לפי סדר האלפבית ומחפש מילים שיתווספו לרשימת מצאי האהבה שברשותו. ראשונה נוספה המילה "אהדה", אחריה "הערצה", ובפעם האחרונה שבדקתי הוא הגיע לאות חי"ת – "חברות" ו"חיבה".
"את עושה טעות אם את לא מנסה להבין מה זאת אהבה," הוא אמר והגיש את טארט הלימון בעל הריח העז והמתיקות המעודנת האופיינית למאפים האווריריים שלו. "אם את מתמסרת למישהו בלי להבין את זה, את בסך הכל מבקשת להיות עבד".

"את החיים שלך הצלת בעצמך," הוא אמר. "תחשבי על זה ועל הזמן תביני מה אני אומר. נתת, לא רק קיבלת." ואז הוא נשנק ואמר שהוא צריך ללכת. "נגעת בלבו של איש זקן".

הפוסט ארוחת ערב עם אדוארד / איזבל וינסנט הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.