כלבם של בני בסקרוויל ראה אור לראשונה כספר שלם ב-1902, באנגליה. בארץ הוא הופיע לראשונה בשנת 1929, בהוצאת אמנות. כמו עשרות שנים אחר כך, בשנות ה-80 אחי היה מעריץ מושבע של שרלוק הולמס (הוא גרר אותנו לכל מיני מקומות מוזרים בלונדון, בטיול הבר מצווה שלו) ואת אחותו הקטנה, בת ה-9, זה בכלל לא עיניין. עד היום לא קראתי את הספר וגם לא ראיתי את הסרט. לא היה לי בכלל מושג קלוש על מה הסיפור. רק ידעתי שמעורב בו כלב מפחיד ואימתני. יש לי איזה זיכרון של אחי רואה את הסרט בבית ואני מתפרצת לסלון, בדיוק בסצינה שבה הכלב רודף אחרי מישהו. ברחתי מהסלון בפחד ומאז לא התקרבתי לסיפור. והנה, אחרי כמעט שלושים שנים, אני מוצאת את עצמי מול הכרך החמישי של ספרי שרלוק הולמס בהוצאת מחברות לספרות, ובו שני סיפורים באורך מלא – כלבם של בני בסקרוויל ועמק הפחד.

אז על מה הסיפורים?
כלבם של בני בסקרוויל מתרחש בטירה גותית השוכנת הרחק מלונדון, באיזור שומם ומלא ביצות ואדמת בור. בתחילת הסיפור אנחנו מתוודעים לקללה הרודפת את בניה של משפחת בסקרוויל במשך כמה דורות, וגורמת למותם על ידי כלב ענק. שרלוק הולמס נקרא לדגל כאשר אציל נוסף מוצא את מותו ורופאו האישי מבקש לחקור את סיבת המוות. הוא לא בטוח שמדובר באותו כלב, אם כי רעד עובר בו בכל פעם שמוזכרת אותה אגדה. הרופא, דוקטור מורטימר, דואג לשלומו של בן בסקרוויל נוסף, סר הנרי, שאמור להגיע לאיזור ולממש את הצוואה. הוא תוהה כיצד לפעול ומתייעץ עם הולמס. ווטסון הנאמן נשלח ללוות את את סר הנרי לטירת בסקרוויל ולשלוח להולמס דוחות. הולמס בעצמו יצטרף מאוחר יותר. וכאן מתחילים לקרות דברים מוזרים ומעניינים. דמויות צבעוניות נוספות לעלילה – אסיר רצחני בשם סלדן נמלט מהכלא באיזור והמשטרה מחפשת אחריו, זה מין הסתם מוסיף לאווירת הפחד הכללית השוררת באזור, זוג המשרתים ברימור – משרתים שמלווים את משפחת בסקרוויל כבר דורות רבים, מר סטפלטון – חוקר טבע המתגורר באיזור עם אחותו היפה ועוד כהנה וכהנה. הסיפור זורם בקלילות, מותח, והפרקים הקצרים יגרמו לכם לקרוא עוד ועוד. תכלס – זה ספר קצת מפחיד…אני מודה שכל רחש הכי קטן הקפיץ אותי בזמן הקריאה.

בסיפור השני, עמק הפחד, הולמס נקרא לפענח רצח נוסף מחוץ ללונדון. די מהר הולמס וווטסון מבינים שמשהו לא כשורה עם הגופה שנמצאה, במיוחד לאור העובדה שפניה הושחתו כליל מיריית אקדח ואין וודאות לגבי מי הוא הנרצח. לאט לאט מתירים את הפלונטר הזה, בצורה הנפלאה כל כך השמורה להולמס.  החלק השלישי של הסיפור חוזר אחורה ובא להסביר דברים נוספים לגבי אותה תעלומה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים מחשש לספוילרים, אבל תהיו בטוחים שהספר הזה החזיק אותי במתח והחלק השלישי, שחוזר אל העבר, פשוט העביר בי חלחלה.

אני חייבת להודות שלראשונה אני נתקלת בדמויות נשיות ממש מעצבנות (או שפשוט לא שמתי לב בכרכים הקודמים), במיוחד ב"כלבם של בני בסקרוויל" (ב"עמק הפחד" כמעט ואין נשים). באחרית הדבר מאת שולמית לפיד, המובאת בסוף הספר, היא מתייחסת לעניין. לפיד כותבת שכל הנשים המופיעות בסיפור הן "סטריאוטיפ כמעט קריקטורי של "הנערה בצרה" (עמ' 313). יש בדיוק שלוש נשים בסיפור ושלושתן מחוסרות יכולת או שגברים מוליכים אותן שולל מסיבה כזו או אחרת. זה מרגיז אותי, אבל אולי זה נובע מהתקופה שבה נכתב הספר ונשים היו הרבה פחות חזקות מהנשים של היום.

אחרית הדבר מאת שולמית לפיד מעניינת מאוד ואני ממליצה לא לוותר עליה. היא לא ארוכה, בסך הכל שישה עמודים, לא מייגעת ושופכת עוד קצת אור על התקופה ועל הדמויות.

בקיצור, למי שעוד לא הבין עד עכשיו – אני ממליצה על הספר בחום, התרגום טוב, הפרקים בתוך כל סיפור קצרים והקריאה זורמת. נכון, זו לא סוגה עילית, אבל זה ספר כיף, שמעביר את הזמן בסבבה, אם כי בשעת לילה מאוחרת רצוי להדליק עוד כמה אורות…

קישורים להמלצות בבלוג ל-כרך א', כרך ב', כרך ג' וכרך ד'

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

טוב אז קו העיצוב מהכרכים הקודמים נשמר כמובן. בניגוד לשאר הכרכים, כאן מובאים שמות שני הסיפורים על הכריכה. יכול להיות שזה בשביל למשוך אנשים לקנות (כי מדובר בסיפורים מוכרים) או שפשוט בספרים הקודמים היו יותר מידי סיפורים קצרים וזה לא התאפשר. בכל מקרה, אני מתה על העטיפות של הסדרה הזו. הכריכה היא כריכה קשה, בלי כיתוב מאחור בכלל, ובקווים מינימליסטים. הולמס הוא מותג, ואין צורך בשום דבר יותר מהסילואט המפורסם שלו.

ציטוטים:

"רשע וחוטא באמת הוא רק מי שאין ולוּ אישה אחת אשר תבַכֶּה אותו".

"הבינוניות אינה מכירה בדבר נעלה ממנה, אך הכישרון מכיר מיד בגאונות".

הפוסט שרלוק הולמס – כלבם של בני בסקרוויל ועמק הפחד, כרך ה' / ארתור קונן דויל הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.