המפקח המופקד על החקירה נקרא ואן וטרן. תחילה גם הוא משוכנע באשמתו של יאנק, אך כשיאנק כבר יושב במאסר, מתחילות לכרסם בו ספקות. הוא מתחיל בסדרת ראיונות ובדיקות משל עצמו. כשמתחילות לצוץ עוד גופות, הוא כבר בטוח בזה במאת האחוזים. ואן וטרן, כמו בלשים אחרים, ניחן בכל מיני מניירות ובאופן כללי באופי לא הכי נוח. אבל הוא מבריק, אז כולם סולחים לו. את האווירה מאפיינים קיסמים לעוסים, סיגריות וקור.

אני לא יכולה לספר יותר מידי על העלילה מחשש לספוילרים.

אני חייבת להודות שהיו רגעים שקצת איבדתי את החוט המקשר של העלילה, אבל אולי זה בגלל שקריאת הספר נמשכה אצלי קצת יותר מידי זמן עבור ספר מתח שכזה. הפרקים קצרים והוא יכול להיקרא ממש במהירות, אם רק שוקעים בו.

זהו הספר הראשון בסדרה של הסופר הזה ויכול בהחלט להיות שהוא סובל מבוסריות מסוימת, מעניין יהיה לקרוא את הבאים בתור.

ממליצה לאוהבי הז'אנר, בתנאי שלא מגיעים עם ציפיות בשמיים, אלא עם רצון למשהו קל וסוחף.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הספר הזה סיקרן אותי מאוד. כשהוא התחיל לצוץ ברשת ובחנויות הכריכה ישר לכדה את תשומת ליבי. שילוב של גווני לבן, אדום ושחור תמיד מושך את העין. גם בשלטים. זה נכון שהאיור הוא פשטני – אישה בתוך אמבטיה, אבל במקרה הזה, זה פשוט מתאים. ברקע השחור רואים קוים כמו שמסמנים אסירים על הקיר כדי לדעת כמה זמן עבר או כשעושים "ספירה לאחור" לתאריך מסוים. ואן וטרן סופר את הימים לטיסה שלו לאוסטרליה ולכן הוא לחוץ לסיים את החקירה לפני. האיור קצת קריפי, אבל אם לא היינו מכירים את העלילה אפשר היה בהחלט לחשוב שמדובר באישה שמתפנקת לה באמבטיה. כל השפה העיצובית מסביב גורמת להכל להיראות מורבידי ונפלא. בחלק האחורי, מתחת לכיתוב, ישנם גם כמה בדלי סיגריות.
אני מאוד אוהבת את השפה העיצובית של הוצאת הכורסא ומציינת את זה כל פעם. נראה שיש חשיבה גם על פרטים קטנים ולא רק על החלק הקידמי. זה בא לידי ביטוי בחלק האחורי ולפעמים גם בשדרה ובתוך הספר.

הפוסט דג חמקמק / הוקן נסר הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אני אוהבת שמחזירים אותי אחורה בזמן וכאן יש חזרה כפולה – דבר ראשון חזרה לשנות ה-60 ודבר שני חזרה לתקופת ההתבגרות. איזה כיף היה אז הא? איזה דברים באמת חשובים עיניינו אותנו? מוזיקה? המין השני? תעלולים (הנה עוד מילה שאבד עליה הקלח)? כיף לחזור אחורה בזמן, ולנסות לשחזר דברים שהרגשנו פעם, כשעוד התרגשנו מכל דבר קטן. 

הספר הזה בכלל מתחיל בפרק שבו המספר מגיע לנקודה מאוד גבוהה בעת טרק בנפאל. היה לו קשה להגיע לשם והוא מרגיש את החוסר בחמצן וצריך למהר לחזור לגבהים יותר שפויים. לפני זה הוא מחליט להודות על הרגע הזה ורוכן לנשק איזושהי לוחית תפילה טיבטית. הלשון נדבקת לפלטה מפאת הקור ורק במאמצים כבירים, שכרוכים בהרבה כאב ודם מצליח לנתק את שיניו ולשונו. החוויה הזו מעלה לו זיכרון ילדות רחוק שבו נדבק בדיוק באותה צורה למנעול ביתו, אימו הייתה שם לשפוך מיים חמים ולעזור אבל כאן, בנפאל אין מי שיושיע אותו ממצב הביש והכאב הזה. מנקודת הזיכרון הזו מתחיל סיפורו.

זהו סיפור התבגרות של נערים בכפר קטנטן בשוודיה בסוף שנות ה-60, שהקידמה עדיין לא ממש הגיעה אליו. הגיבור שלנו, מטי, מתחבר לילד שתקן בשם נילה. נילה הוא בן למשפחה שמרנית נוצרית לסטידיאנית והבית שם מאופיין בשתיקה רועמת. השניים מתחברים למרות הפערים ביניהם (אמא של מטי דווקא אוהבת שהרדיו דלוק כל הזמן) ומגלים אהבה משותפת למוזיקה. הם מתוודאים לאלוויס ולביטלס ועוברים חוויה ממש מטלטלת כשהם מקשיבים בפעם הראשונה לפטיפון בחדר של אחותו של מטי. זה עולה להם ביוקר אבל שווה מבחינתם כל רגע.

כל פרק הוא מעין סיפור קצר על איזו תקרית או משהו מעניין שקרה בכפר והוא מתחיל תמיד במשפט שמספר מה הולך להיות בפרק. זה מצא חן בעיני. זה הזכיר לי את ספרי הנוער שהייתי קוראת בצעירותי שהיו מתחילים כך בדיוק. כאילו רוצים למשוך אותי לקרוא את הפרק על ידי כך שמספרים לי תקציר שלו.

רוב הפרקים לא ארוכים במיוחד וכל אחד מהם הוא מעין סיפור קצר שיכול לעמוד גם בפני עצמו. חלק קטן מהם ממש הזוי שלא תמיד ברור אם אכן התרחש במציאות או במוחו הקודח של הסופר (או אולי זה "רק" זיכרון?).

הנופים המתוארים רחוקים מכאן אלפי שנות אור ועשרות מעלות – יערות מכוסי שלגים וקור מקפיא. אני אוהבת את התיאור בכל הספרים הסקנדינבים האלה כי זה כל כך שונה ממה שאני מכירה מכאן וזה נחמד ולו רק כדי לצנן בטיפה את הקיץ הזה שמסרב להיגמר. בנוסף לכל זה – המנטליות בכפר המדובר שונה לגמרי מחיים בעיר כפי שאני מכירה אותם. האנשים הם עובדי כפיים, חלקם חקלאים, עובדים הרבה עם הידיים ולפעמים אפילו רוטנים כנגד הקידמה. פה ושם זה הזכיר לי את "הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו", שגם שם מדובר ב"אנשים עובדים" שקשה להם לקבל את הקידמה ויש בהם תמימות מסויימת. לא יודעת למה, אבל כל כמה פרקים נזכרתי בספר הזה אז כנראה שזה אומר משהו.

הסיפור כולו הוא סוג של חוויה אנתרופולוגית מרתקת לטעמי. ניאמי מספר על מנהגי המקום – הטבילה בסאונה בתום סעודה, שתיית האלכוהול שעוברת את הגבול ברוב המקרים, היחסים בין גברים לנשים, האמונות הטפלות, על ילדים אחרים בבית ספרו וכמובן – הרבה על מוזיקה. מוזיקה פופולרית בעולם ומוזיקה שהם מנסים ליצור בעצמם.

זה ספר מקסים שגרם לי לחייך הרבה יותר מפעם אחת ואולי אפילו להסמיק פה ושם, ממש כמעט כמו שהיה קורה לי בגיל ההתבגרות. מומלץ בחום, גם כשחם עדיין בחוץ.

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה מקסימה בעיני והרבה הרבה יותר טובה מהעטיפה הקודמת שהייתה בהוצאה הראשונה ב-2005. אפשר לראות את השלג ואפילו להרגיש אותו, למרות שהוא לא מאוד בולט, העצים מאחור מייצגים את היערות שמקיפים את הכפר, במרכז אנחנו רואים אוהל מואר באמצע הלילה, סוג של קמפינג / הרפתקה בשביל ילדים קטנים. מבחינתי זה דע ברור שמטי ונילה נמצאים שם ועושים חיים. בשמיים רואים את הזוהר הצפוני, שמאופיין בצבע הירוק (הוא מוזכר בספר באחד הפרקים ולכן נראה לי טבעי לגמרי שהוא כאן). הכל יחד מצליח להעביר את האווירה הכללית בספר.

יפה מאוד לדעתי.

ציטוטים:

"על הקיר הקדמי של הכיתה, מתחת לכרכוב התקרה, היו תלויות "האותיות". צבא אימתני של עמודים וקשתות שנמתח מקיר אחד למשנהו. עם אלה אנחנו אמורים לנהל בזה אחר זה קרב היאבקות, להכניע, להשכיב על גבם במחברות שלנו ולהכריחם להשמיע קול"

"או אז העיר סבא בנימה קודרת כי החשמל הוא ההמצאה המגוחכת ביותר מכל מה שהגיע מדרום שוודיה, יש בו כדי לפנק ולקלקל בני אדם ובעלי חיים גם יחד, הוא הפחית את מסת השרירים בקרב אנשי עמל ונשים, הוריד את העמידות לקור, הרס את חושי הראייה בחושך, הסב לילדים ליקויי שמיעה וחיסל את היכולת שלהם לאכול אוכל רקוב, וברגע זה ממש הוא עומד לעקור מהשורש את כושר העמידה והסבילות שבהם הצטיינו אנשי טורנדאלן, משום שהכל מתבצע עכשיו במהירות מסחררת על ידי מנועים. עד מהרה יוחלף גם המשגל בחשמל, שכן מדובר בעיסוק מיוזע ומְאָמץ גם יחד, ודברים כאלה נחשבים, כידוע, מיושנים".

"אבא הפציר בי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שלא להתחיל לחשוב יותר מידי, אלא רק על הדברים החיוניים ותו לא, שכן שקיעה במחשבות היא בבחינת הרגל רע שרק הולך ומחמיר ככל שעוסקים בו. בתור תרופה שכנגד הוא יכול מניסיונו האישי להמליץ על עבודה פיזית קשה; פינוי שלג שנערם, חטיבת עצים להסקה, סקי למרחקים ארוכים וכדומה, שכן המחשבות נוטות לצוץ בראש כששוכבים ומתבטלים על הספה או נחים בכל דרך אחרת. גם על השכמות מוקדמות הוא ממליץ, בייחוד בשבתות ובמצבים של הנג-אובר, במצבים הללו המחשבות הנוראות ביותר עלולות לצוץ להן בראש כמו עובש".

הפוסט מוזיקה פופולרית מויטולה / מיקאל ניאמי הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.