הספר הזה סיקרן אותי עוד בלובי הבניין שלי, בזמן שחיכיתי למעלית פתחתי את המעטפה שהגיעה אלי בדואר. מתוכה יצא הספר הזה. החזקתי אותו הפוך בטעות (או שלא?) כי האימג' על הכריכה נראה הפוך. זה עוד יקרה לי הרבה עם הספר הזה. בעצם, בכל פעם שאני אפתח לקרוא אותו. המעלית הגיעה ונכנסתי. בזמן הזה הסתכלתי על שם הסופרת – איילת צברי. שם ישראלי. תימני לא?. מעבירה דף או שניים כדי לראות מי עיצב את העטיפה. סתם עיניין אותי. ואז אני רואה "תרגמה מאנגלית: ברוריה בן ברוך". רגע, מה? מה פתאום זה מתורגם? זה נכתב במקור באנגלית?. נכנסתי הביתה והלכתי לפשפש קצת אצל דר. גוגל. איילת נולדה בארץ וכיום היא חיה בקנדה. הספר נכתב במקור באנגלית ב-2013 אם אני לא טועה, זכה בפרס, תורגם לכמה שפות והנה עכשיו, הוא גם מתורגם לעברית. אז היא חיה שם, כותבת באנגלית ספר שנקרא "המקום הכי טוב בעולם", מה זה אומר? שקנדה זה המקום הכי טוב בעולם?. מדפדפת עוד קצת. לא, היא כותבת על ישראל. אז רגע, שאני אבין – היא לא בארץ כבר 18 שנה וכותבת, באנגלית, על ישראל?! מפה לשם – הספר נכנס לי לתיק ותוך זמן קצר סיימתי אותו.

הייתי כל כך בטוחה שלא אוהב את הספר, פחדתי שאני אתעצבן כי אזהה איזו התנשאות שיש לאנשים שלא גרים בארץ אבל חושבים שאפשר להעביר ביקורת או להשמיע דעות כשאתה לא חי כאן. זה לא קרה. זה ספר אמיתי, מרגש, כתוב היטב ואחד כזה שנכנס לך ללב ונשאר תלוי שם גם אחרי שאתה מסיים. ובגלל שמדובר פה ב-11 סיפורים קצרים, כל זה קרה לא פחות מ-11 פעמים. כל סיפור שהסתיים השאיר אותי מהורהרת, לפעמים מעורערת.

כל הסיפורים מתרחשים בישראל. המוטיב החוזר אצל הדמויות הוא החיפוש שלהם אחר המקום שיהיה הכי טוב עבורם – בעולם, בארץ, בחיים, במערכות היחסים, במשפחה ואפילו בתוך עצמם. כל אחד מהם אבוד בדרכו שלו. חלק הלכו לאיבוד בזוגיות, חלק הלכו לאיבוד בתוך המשפחה, חלק בעדתיות, בערכים.

בסיפור אחד, המקום הוא הכי טוב הוא הזוגיות, עד שזו מתפרקת, בסיפור אחר זו המשפחה, עד שמתגלה שערכי המשפחה המסורתיים לא נשמרים כפי שציפו, ובסיפור אחד זו החברות, שמתגלה כלא אמיתית או לא נצחית ועמידה מספיק מול החיים וההתרחשויות.

הסיפורים מתובלים במיטב הישראליות – פיגועי שנות  ה-90, מלחמת המפרץ, הקיפוח העדתי, עולים חדשים ועולים ותיקים. והכל כתוב כל כך טוב וכל כך אותנטי שאין לי ברירה אלא להמליץ לכם בחום על הספר הזה.

אז מה זה "המקום הכי טוב בעולם?"
זה פילוסופי, זה אינדיבידואלי, זה סובייקטיבי, זה מקומי, זה אישי ואולי בכלל לא קיים.
יש בכלל דבר כזה? אני שואלת את עצמי את השאלה הזו כמעט כל יום מאז קריאת הספר.

מה שכן בטוח – יש לכם ספר טוב ביד. תתחילו לקרוא.

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

אני לא יודעת אם זה בכוונה או לא, אבל נראה כאילו גם העטיפה לא מצאה את מקומה. ואני אומרת את זה לחיוב. בגלל שהאימג' על הכריכה מצולם מלמעלה, אפשר להסתכל עליו מכל כיוון. וכך קרו, כמו שציינתי בהתחלה, לא מעט מצבים שבהם החזקתי את הספר הפוך. אנחנו רגילים להסתכל על אנשים כשהראש שלהם כלפי מעלה, ואילו בעטיפה כאן, הראש כלפי מטה. מאוד אהבתי את זה. מעבר לזה, הצבעוניות של העטיפה יפה – יש בה גווני פסטל עדינים של ורודים וכחולים וחומים, מאוד נעים לעין.

ציטוטים:

"מקרוב נראה צעיר מכפי שחשבה תחילה – פנוי הצרות והמנומשות נראו לא גמורות, כאילו תוויו טרם מצאו את מקומם"

הפוסט המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.