הדבר הראשון שתפס לי את העין בספר הזה היה כמובן האיור על העטיפה. מי שמכיר אותי יודע שאני מייחסת הרבה חשיבות לעטיפות. כן, אני יודעת – שיטחי וכל זה, אבל זאת אני. בספרי ילדים זה מקבל עוד משמעות כי האיור על העטיפה הוא בעצם שיקוף של האיורים בתוך הספר (בהנחה שמדובר לספר לקטנטנים ולא לנוער למשל). אז האיור של גיל-לי אלון קוריאל, שגם כתבה וגם איירה, קנה אותי. אני חושבת שמאז "שתהיה בריא מוריס מגי" לא התלהבתי ככה מאיורים. אלון קוריאל היא מאיירת מוכשרת בטירוף, שהספיקה כבר לאייר כ-60 ספרי ילדים, בינהם ספרים של בכירי הסופרים בארץ כמו מרים ילן שטקליס, שלמה אבס ואפילו שירי ילדים של פניה ברגשטיין.

הסיפור שלפנינו מתאר את דרכו של ילד אחד לבית סבתו שבקצה הרחוב. כל ההתרחשות היא בעצם בתחום הקטן הזה. זה לא שקורה שם יותר מידי, אבל בשביל ילד קטן, גם לספור בניינים ברחוב יכול בהחלט להיות "ביג דיל". הספר כתוב מנקודת מבטו של הילד ומתאר את הדרך שהוא עובר עד שהוא מגיע למחוז חפצו. הוא מתחיל בביתו ומתאר את הפעולות שהוא עושה ("כְּשֶׁאֲנִי מְסוֹבֵב אֶת הַמַּפְתֵּח, הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת") ואת הדרך עצמה ("מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת יֵשׁ שְׁבִיל, בִּקְצֵה הַשְּׁבִיל גָּדֵר, לַגָּדֵר שַׁעַר"). יש הרבה תיאורים ומילות יחס ואני מאוד אהבתי את זה. במיוחד כי הזאטוט שלי התחיל לחבר מילים עכשיו וחסרות לו הרבה מילות יחס. כאן בספר, יש הרבה התייחסות לזה – "מִמּוּל בָּתִּים, מֵעָלַי שָׁמַיִם, בַּשָּׁמָיִם שֶׁמֶשׁ". בדרך עובר הילד לאורך רחוב עם חנויות וסופר לעצמו את המספרים עד עשר, שהוא הבניין שאליו הוא צריך להגיע. המספרים כתובים גם בכל מיני מקומות ברחוב (כניסות לבניינים, שלט הנחה בחנות או שם החנות עצמה) וזה נחמד לשבת יחד ולחפש את המספרים ולספור יחד. בסוף הספר אנחנו מגלים לאן הילד הלך כל הזמן – אל בית סבתא (שלה גם מוקדש הספר, אגב).

יש כאן שפה שהיא מאוד בגובה העיניים לילדים. נכון, אין חרוזים ואני בדרך כלל מאוד אוהבת חריזה וגם הילדים לומדים בקלות יותר את המילים כשיש צליל דומה לשתי מילים. אבל כאן יש ספר שכתוב "כמו שמדברים". אני ממש יכולה לשמוע את הילד מקשקש לעצמו את אותם המשפטים. לילדים יש נטיה לדבר אל עצמם, או לחשוב בקול רם, או לספור ולציין לעצמם ציוני דרך. ולכן הספר ממש חמוד בעיני. כשהילד עומר לפני הדלת הוא אומר "כְּשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, הַלֵּב שֶּׁלִי חָזָק-חָזָק דּוֹפֵק" – ככה בדיוק ילדים מדברים ובגלל זה אני חושבת שזה ידבר אליהם מאוד. כעיקרון אני חושבת שצריכה להיות עברית תיקנית בספרי ילדים כי אם לא שם – אז איפה? אם זה מה שאנחנו מקריאים להם, זה מה שהם ילמדו. אבל במקרה הספציפי הזה לי אישית זה לא הפריע. מה גם, שכל הספר כתוב נכון ואני חושבת שהמשפט היחיד הזה דווקא מקרב אותנו לילדים ולא להיפך.

בעמוד האחרון ישנה מעין מפה המתארת את הרחוב ממבט על, שבו מסומן "הבית שלי" ו"הבית של סבתא" ואפשר לראות בדיוק את הדרך שהילד עשה. הרחוב, עם הגינה שבאמצעו יוצרים צורה של לב שמוקף בביניינים.

קיצר – אני מאוד אהבתי. זה ספר חמוד,שלא מתיימר להתעסק בדברים הבומבסטיים שספרים אחרים נוטים ליפול בהם, אלא בדברים הפשוטים והכי חשובים – אהבה של ילד אחד לסבתא שלו והאתגר בלהגיע אליה לבד ולדעת את הדרך (לכל אלו שמצקצקים בלשון – הילד 'תכלס לא באמת הולך לבד, לאורך כל הדרך אנחנו רואים את אבא שלו והכלב הולכים מאחוריו במרחק סביר…). גם הזאטוט אהב מאוד ויחד אנחנו מתעכבים הרבה זמן בכל עמוד ומצביעים על המוני הפרטים שיש באיורים הנפלאים – עצים, ציפורים, שעונים בחלון ראווה וכביסה תלויה על חבל.

הרחוב, עם הגינה באמצעו והחנויות, מזכיר לי מאוד את שדרות רוטשילד. משהו בסגנון הבתים שאלון קוריאל איירה ממש דומה – בניינים נמוכים, שתיים או שלוש קומות לכל היותר, מרפסות תל אביביות, מזגנים ודודי שמש. הליכה בעיר שמגיעה לבית החמים של סבתא שיש בו הכל מכל – צעצועים, עוגות, חתולים ואפילו תוכי. מה שאני מנסה להגיד זה שאין צורך בעושר גדול במילים כשיש עושר גדול באיורים.

מתאים לזאטוטים בני שנה וחצי ועד שלוש (וגם קצת להורים…)

מצרפת קישור לפרופיל אמנית של גיל-לי אלון קוריאל באתר "הפנקס" וגם סרטון קצר שהעלתה לYouTube.

תהנו.

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

כמו שכתבתי בהתחלה – כריכת הספר גרמה לי לרצות אותו לעצמי תיכף ומייד. לגבי הזאטוט לא הייתי בטוחה, אבל אותי היא כבר "קנתה". האיור הספציפי שעל הכריכה לא נמצא בתוך הספר, אבל הוא בהחלט המשך ישיר של אותו קו ומעביר את הסיפור על הילד שיוצא מהבית וחוצה את השביל לעבר ביתה של סבתא, מה שבשבילו מעין הרפתקאה קטנה. החלק האחורי של הכריכה הוא המשך של הציור ומראה את שאר הרחוב על חנויותיו ובינייניו. אמרתי כבר שהאיורים יפייפים?.

הפוסט מאחורי הדלת יש שביל / גיל-לי אלון קוריאל הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.