חופשה של כמה זוגות בבית קיט בריביירה הצרפתית (צימר בחד-נס בשבילכם) זה לא משהו שיכול להיגמר טוב. זאת אומרת, זה יכול להיגמר טוב בתנאי שאתם פולנים טובים שלא אומרים מה שאתם חושבים ומצליחים לבלוע את כל הדברים המעצבנים שאתם מגלים על החברים שלכם, ברגע שאתם מבלים שבוע יחד. הנושא הזה היווה השראה להרבה ספרים וסרטים סטייל "החברים של אלכס" או "החברים של פיטר". כאן יש לנו משהו דומה.

חבורת תיירים בריטים מתקבצת בוילה בריביירה הצרפתית, לא הרחק מניס – ג'ו ג'ייקובס (משורר ידוע), אשתו איזבל (כתבת מלחמות),נינה בתם הטינאייג'רית ולורה ומיטשל – זוג חברים שלהם (סוחרים בתכשיטים אקזוטיים). לאחר כמה ימים הם מגלים גופה אישה עירומה בבריכה, אבל בדיקה מהירה מגלה שהאישה חיה לגמרי – קיטי פינץ טוענת שהתבלבלה בימים שבהם הייתה היא אמורה לשהות באותה וילה ממש, וכיוון שיש להם הרבה חדרים פנויים, מזמינה איזבל את קיטי להישאר עימם ולשהות בחדר הנוסף. ההחלטה הזו של איזבל תמוהה לגמרי, שכן מערכת היחסים שלה ושל ג'ו כבר מזמן לא משהו ויש לה תחושות די מבוססות שהוא בוגד בה עם כל דבר אפשרי שיש לו ציצים, אז להזמין בחורה צעירה, שאוהבת להסתובב בעירום יותר מאשר עם בגדים ומשובשת קלות, זה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת.

בכל אופן, קיטי מקבלת את ההזמנה. אנחנו מגלים עליה שהיא בוטנאית, מעריצה שרופה של ג'ו המשורר ולא בדיוק בקו הבריאות הנפשית. יחד עם זאת, היא מסוג הדמויות שאני אוהבת. היא מלאת שמחת חיים, אינטליגנטית ומלאה בידע על צמחים, יש לה לק ירוק והיא משוגעת על כל הראש. אי אפשר שלא לאהוב אותה.

הצטרפותה של קיטי לחבורה מפר את שיווי המשקל העדין גם ככה ששרר בין החברים וגורר אחריו סיטואציות שונות ומשונות. היא מתחברת לנינה הצעירה, מציקה למיטשל על אהבתו לבשר ולציד ומצליחה לגעת בנפשו של ג'ו המשורר.

זה ספר שנראה כאילו לא קורה בו הרבה, כל העלילה מתרחשת בוילה או בקרבת מקום. הכל מתפתח לאט לאט עד לסוף דרמטי. הקריאה ממש קלחה לי. מעבר לפרקים הקצרים, הכתיבה של דברה לוי היא קלילה ומצליחה לגעת בלי יותר מידי מניירות ספרותיות. כל פרק מסופר מנקודת מבט אחרת, מה שמקשה להתחבר לגמרי לדמויות ועדיין – הספר נקרא במהירות.

בקיצור – ממתק קליל וקצרצר שיעביר לכם כמה שעות בכיף.

ועוד דבר חשוב – אני אוהבת הוצאות קטנות כמו סאגה, שמצליחות להביא ספרים מקסימים כמו זה לשוק הספרים (בעבר סקרתי ספר נוסף שלהם – מתאגרף חיפושית) ומנסות את מזלן מול הוצאות-ענק בשוק הקשה הזה. רק על זה מגיע להם פירגון. תמשיכו ככה!

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

אני אוהבת שילוב של כחול ואדום בעטיפות. יש בזה משהו שמאוד מושך את העין ומשדר משהו רגוע (להלן הכחול) ובמקביל סכנה (להלן אדום). יש הרבה ספרים שעושים שימוש בשני הצבעים האלה, המפורסם שבהם הוא מלכוד 22, גם בגרסה העברית וגם בגרסה המקורית. אנו רואים דמות פושטת ידיים קדימה במים, אולי היא שוחה ואולי סתם צפה. על הציפורניים יש לה לק ירוק (כמובן), אבל אני די בטוחה שהוא נוסף בעריכה ולא היה בצילום המקורי. הצילום מאוד מעניין, עד עכשיו אני מסתכלת עליו, כי אני לא לגמרי מבינה מה קורה שם. יש בו עיוות מסוים, לא ברור בדיוק איך זה צולם, מאיזו זווית. הגלים הקטנים שמקיפים את הדמות גורמים לעיוות נוסף בכפות הידיים. מאוד אהבתי את העטיפה, היא גרמה לי לחשוב ולנסות להבין מה קורה בה וזה מתאים לדמות של קיטי פינץ – אני אוהבת אותה, אבל היא מעוותת לגמרי.

ציטוטים:

"השהייה ליד קיטי פינץ הייתה משולה לעמידה סמוך לפקק שזה עתה נשלף מבקבוק יין נתזים שמשתחרר מיד לאחר הפתיחה, כשהגזים נמלטים על נפשם ולמשך רגע אחד, נדמה שעל כל מה שמצוי בקרבת מקום ניתז דבר מה משכר".

"…בכל פעם שאני מנשקת את בתי נשיקת לילה טוב ומאחלת לה שתחלום חלומות מתוקים, היא מבינה שכוונותיי טובות אבל יודעת היטב, כפי שיודעים כל הילדים, שהורינו אינם יכולים לקבוע בעבורנו מה יהיה טיבם של חלומותינו. הם יודעים שבחלומותיהם, יהיה עליהם לחלום את עצמם אל מחוץ לחיים ואז למצוא את דרכם אליהם שוב, מפני שבסופו של דבר, על החיים לכבוש את ליבנו כל פעם מחדש.
ובכל זאת, אני תמיד אומרת את זה".

הפוסט לשוב הביתה בשחייה / דברה לוי הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.