כמה בא לי טוב הספר הזה! זה בדיוק מה שהיה נחוץ לי בימים חמים אלו, שבהם אני מוצאת את עצמי מתחפרת במזגן בבית. יצא שבלי לקום מהספה הייתי בכל הגלובוס. נכנסתי למיטה בהונג קונג ונרדמתי עם ניו יורק, עליתי לאוטובוס בסרדיניה וירדתי ממנו בלונדון. תענוג.

אז מה יש לנו כאן? זה ספר שהוא קצת ספר עיון, קצת ספר היסטוריה ובעיקר יומן הרפתקאות של המחבר משה גלעד. זהו ספר שהוא שיר הלל למפות, גילוי ארצות וכמובן אותם מגלי ארצות כדוגמת מרקו פולו ומגלאן. אפילו השם עצמו – "מסעות בלי קנה מידה" מקבל כאן משמעות כפולה שכן יש קריצה ברורה לאותו "קנה מידה" הנהוג במפות וגם ביטוי שגור שמשתמשים בו היום.

בפרקים הראשונים הסופר כאילו מדבר בשני קולות – בעצמו ועם עצמו וזה היה טיפה מיותר לטעמי. אחר כך בא פרק שקוראים לו "למה אני מדבר אל עצמי" שבו הוא מסביר את העיניין ומתרץ את זה בבדידות שהיא מנת חלקו של מי שמחליט לטייל לבד ומביא דוגמאות לצמדים שטיילו יחד כמו דון קיחוטה וסנשו פנשה, פיליאס פוג האנגלי ופספרטו הצרפתי (גיבוריו של ז'ול ורן ב"מסביב לעולם בשמונים יום") וכו'. אני אישית לא כל כך אוהבת את עיניין הדיבור העצמי הזה, צריך לדעת לעשות את זה בצורה נכונה כדי שזה ישעשע וכאן זה לא כל כך עבד. זה לא מאוד הפריע כי זה מופיע רק בשני הפרקים הראשונים ואחר כך ממש מעט.

הספר מחולק לפרקים קצרים ויש בו מידה מדויקת של פרטים יבשים, היסטוריה ועסיסיות. אפשר ללמוד ממנו על התפתחות המפות והאטלסים לאורך ההיסטוריה, על מסעות הגילוי האמיצים שהיו מנת חלקם של לא מעט אנשים במאות הקודמות ובתוך כל זה יש גם הרבה סיפורים אישיים של המחבר מה"מסעות" הפרטיים שהוא עשה ברחבי העולם, חלקם בשליחות עיתון "הארץ".

חלק מהפרקים ראו אור בצורה זו או אחרת בגיליונות השונים של מסע אחר, חלקם, כאמור, בעיתון "הארץ" וב"לאישה" וחלקם רואים אור לראשונה בספר הזה.

לדעתי זה ספר חווייתי לכל דבר, בין אם חוויות של הכותב עצמו ובין אם חוויות של מגלי ארצות כאלה ואחרים. היה לי פשוט תענוג, הרגשתי כאילו אני מטיילת בכל העולם ולומדת הרבה מאוד בדרך. השילוב היה מושלם, לטעמי, בין היסטוריה / עיון וסיפורת. הכתיבה קלילה וזורמת.

קיצר – מושלם לימי הקיץ המהבילים כשיושבים במזגן ונותנים למישהו אחר להזיע במקומנו (למשל מרקו פולו).

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש) 

פינת העטיפה:

העטיפה היא די מתבקשת אבל אני אהבתי אותה בכל זאת. קודם כל היא שמחה ומעידה על אופיו של הספר – קליל ולא מחייב. ברקע כמובן ישנה מפה (מתוך האטלס הקטלאני מ-1377 אם אתם מתעקשים) ועליה מיני אלמנטים עכשוויים כגון מכונית, אופנוע ואפילו בניין הקרייזלר בניו יורק. חמוד מאוד בלי להיות יותר מידי ברור מאליו.

ציטוטים:

"סוללות מתוכננות כך שייגמרו ברגע שצריכים אותן. כבר שנים עובדים על זה במפעלים הכי מתוחכמים. מלמדים את הסוללה לזהות רגע קריטי. אם היא סוללה של מצלמה, למשל, מלמדים אותה לסיים את חייה בדיוק ברגע שבו מזדמנת תמונה פנטסטית".

"יש משהו מרשים מאוד, מעורר התרגשות אמיתית, בצפייה בליווייתנים. כמו במקרה של עירום אנושי, דווקא העובדה שאף פעם לא רואים את כל הליוויתן, רק חלקים ממנו, שנגלים ונסתרים מתחת לפני המיים, מעוררת את הדימיון ואת ההתרגשות".

"העולם נהיה קטן יותר. כל אחד מגיע בכוחות עצמו לכל מקום, ותפקידם של סופרים אמיצים, שנודדים למקומות רחוקים, כבר אינו נראה כה חיוני. פעם, מסביר דאלרימפל, כתבו על מקומות, כיום, כל המידע הזה נמצא במרחק כמה הקשות מקלדת".

סופר המסעות השוויצרי – צרפתי ניקולא בוביה (1929-1998): "חוויית המסע מובילה אותנו אל מחוץ לרקע המוכר שלנו. נדמה לך שאתה יוצא למסע, אלא שהמסע יוצא וחודר אליך".

הפוסט מסעות בלי קנה מידה / משה גלעד הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.