כבר סיקרתי באהבה רבה שירים שהפכו לשירים כמו "אנשים טובים באמצע הדרך" ו"מדוע לובשת הזברה פיג'מה". אני אוהבת את הז'אנר הזה. זה גם מחזיר עטרה ליושנה עבור שירים שלא נס ליחם, נותן להם מקום של כבוד וגם גורם לי לשיר יחד עם הזאטוט בזמן ההקראה (אגב, אני לא בטוחה שהשירה שלי זה הדבר האחרון שכדאי לשמוע לפני השינה, ובכל זאת…).

אז הפעם לפנינו שיר נוסף של נעמי שמר – שנים עשר ירחים. השיר כבר מזמן הפך לשיר המנון לחודשי השנה העברית ואני די בטוחה שרוב ילדי ישראל החילונים לא היו זוכרים את החודשים העבריים ללא השיר.

הוצאת כנרת לקחו את השיר והפכו אותו לספר, בליווי איורים של עינב צרפתי. זה ספר קטן וקצר, כמו השיר. כל כפולת עמודים מייצגת שורה בשיר ומלווה באיור על פני שני העמודים. את השיר עצמו אני לא צריכה להציג, אני אוהבת את נעמי שמר, את החריזה שלה ואת העברית היפה. מאוד מאוד אהבתי את האיורים, הם מייצגים נאמנה את הטקסט ומובאים כל פעם מנקודת מבט אחרת – מהצד, מלמטה, מלמעלה, מגובה העשב, מרחוק ומקרוב.

הזאטוט (בן שלוש וחצי) מכיר את השיר בעל פה ואוהב את הספר מאוד. הבעיה מתחילה כשבוחרים, באופן טבעי, לשיר את הספר ולא לקרוא אותו ואז הוא פשוט נגמר די מהר. וכיוון שהשורה האחרונה בשיר היא "..והתחלנו את שירנו מהתחלה", אין לי ברירה אלא להיכנע ללחץ הפיזי הממש לא מתון שמופעל עלי ולשיר שוב. ושוב. ושוב. תיזהרו – זה יכניס אתכם ללופ שלא יגמר לפני תשרי.

סביר להניח שבקריאה ראשונה תצטרכו להסביר לקטנטנים מילים שהם לא מכירים כמו "חֶרְמֵשִׁים" או הפועל "הִבְכִּיר", ויחד עם זאת צפויה לכם הנאה צרופה.

הייתי שמחה אם הספר היה יותר ארוך, פשוט על ידי חזרה על השיר, אולי עם ציורים אחרים, סתם כדי שלא נרגיש שאנחנו משלמים 59 ₪ על ספר קטנטן וקצר.

ממליצה בחום!

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש – חצי קואלה יורדת על האורך לעומת המחיר)

פינת העטיפה:

האיור שעל הכריכה לא מופיע בתוך הספר, אלא עומד בזכות עצמו. אנחנו רואים את שני הילדים, שהם בעצם ה"גיבורים" של הספר, שוכבים להם על הגב, מסתכלים על השמיים ונושפים על סביונים. לידם שוכב כלב וסביבם פרפרים. איור מקסים, אופטימי ומשקף יפה את הספר ותוכנו.

הפוסט שנים-עשר ירחים / נעמי שמר הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

תכננתי לכתוב על הרבה ספרים אחרים, כבר התחלתי כמה טקסטים. יש לפחות חמישה ספרים שרק מחכים שאני אועיל בטובי להתייחס אליהם כבר. ואז כשהגעתי ביום חמישי הביתה, חיכתה לי חבילה ליד הדלת. מתוך כל הספרים שהיו שם (ארבעה בסך הכל) דווקא קרץ אלי הספר הזה – "אנשים טובים באמצע הדרך", ספר ילדים על פי שירה של נעמי שמר. לא התאפקתי ופתחתי ואפילו שרתי אותו לזאטוט בזמן שנשנש יוגורט עם דבש.

אז אני מצטערת בפני כל אותם ספרים שממתינים לי בסבלנות ובפני כל אותם אנשים שהבטחתי והתחייבתי לכתוב על ספרים ששלחו לי – אבל פשוט לא יכולתי לעמוד בפני הספר הזה.

הימים הם ימים לא פשוטים. תושבי הדרום חיים באימה מתמדת ואפילו גוש דן הרגיש על בשרו מה זה אומר "צבע אדום". והנה צה"ל או-טו-טו נכנס לרצועה. ברגע שהגיע הספר עוד לא ידעתי שכמה שעות אחר כך כבר יקראו לבעלי שיחיה, לאחי ולגיסי לצו 8. אבל אחרי שזה קרה פתאום הספר הזה עוד יותר נגע בי. ולא בהכרח מדובר על המילים עצמן, אלא על התחושה הכללית העולה מהספר – תמימות. תמימות ילדית מקסימה ומחממת. תמימות שאני מתגעגעת אליה (שזה קצת מצחיק כי אבא שלי יגיד שהם עברו את אותו הדבר כשאנחנו היינו קטנים) ותמימות שהייתי רוצה להעביר לבן שלי ששואל כל היום "איפה אבא?" ואני נאלצת להגיד לו ש"אבא בצבא שומר עלינו" ומקווה שהוא יסתפק בזה ויחזור לשחק עם הטרקטור שלו.

הספר הוא פשוט, הכי פשוט שיש וזה היופי שלו לדעתי. השיר המקסים הזה של נעמי שמר מוגש לראשונה כספר ילדים. פשוט לקחו את השיר כמו שהוא והצמידו לו איורים נפלאים של יוסי אבולעפיה. חלק מהאיורים מתארים סיטואציות שלמות – בגשם, ברחוב, בפארק או בגן השעשועים והם מלאים בפרטים ובאנשים ובכל מבט אני מוצאת בהם משהו חדש וחלק מתארים בעלי מקצוע כגון דוור, רפתן, אופה, רופאה, בחור בכיסא גלגלים שמרצה בפני כיתה ועוד מקצועות שעוזרים ותורמים לאנשים (וטרינר, ליצן וכו').

זה ספר שמכריח אותך לחייך. אין הרבה ברירה חוץ מלשיר אותו וכיוון שסך הכל מדובר בשיר שמח ואופטימי – זה מעלה חיוך על השפתיים. הזאטוט לא ידע ממה לצחוק קודם – מהאיורים או מהעובדה שאמא מנסה לשיר בלי לזייף ללא הצלחה (ועדיין הוא הקהל האוהד ביותר שהיה לי בשנים האחרונות).

בקיצור, בימים טרופים אלו, כשכולם עסוקים בלשמור על עצמם במקרה הטוב ובלהאשים אנשים אחרים בכל מיני מצבים במקרה הרע, לא תזיק לכולנו קצת אתנחתא ובטח שלא תזיק לנו תמימות ותזכורת לתקופה שבה חשבו שבזמן הזה כבר יהיה יותר טוב.

תשירו לילדים שלכם, תחבקו אותם ותשמרו על התמימות שלהם טוב טוב כל עוד זה אפשרי.

ההערה היחידה שלי – איך לעזאזל עושים כזה ספר מקסים שבנוי כולו על שיר ולא שמים תוים בסוף הספר?? אני אמנם לא מנגנת על כלום (טוב, אולי על העצבים של כל מיני אנשים), אבל לטובת ההורים שחוטאים בגיטרות, פסנתר ושאר ירקות – תוים היו יכולים להיות ערך מוסף נפלא לספר.

ועדיין – מומלץ בחום.

שיהיה לכולנו שבוע שקט וקל ושכולם יחזרו הביתה בשלום. אמן.

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש – גם במרחב מוגן הקואלה יודעת לפרגן)

פינת העטיפה:

על העטיפה אנו רואים את אחד האיורים מתוך הספר (בפנים הוא מופיע על כפולת עמודים). זה אחד האיורים שמתאר סיטואציה קצת יותר רחבה – רחוב, אנשים מבוגרים יושבים על ספסל וקוראים. אישה עם כלב והורים עם ילדה בעגלה – כולם מחייכים, כולם מבסוטים – אנשים טובים. אני מתה על יוסי אבולעפיה ואני יכולה כבר ממש לזהות את הסגנון שלו. האיורים שלו פשוטים ובלי יותר מידי פרטים, אבל הם מצליחים להתחבב גם על הצעירים וגם על המבוגרים.

הפוסט אנשים טובים באמצע הדרך / נעמי שמר הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.