אני אוהבת פיג'מות. מבחינתי, אם הייתי יכולה להסתובב כל היום עם הפיג'מה שלי זה היה גן עדן. גם כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, או מפגישה, דבר ראשון שאני עושה זה להיפטר מכל מה שלא נוח לי איתו "ולזרוק" עלי את הפיג'מה. אני הכי יפה כשנוח לי… אם יש משהו שאני אוהבת עוד יותר מפיג'מות זה שירי ילדים של פעם. יש שירים, שלא משנה כמה שנים עברו מאז שנכתבו לראשונה, עדיין לא נס ליחם והם גורמים לי לחייך בכל פעם מחדש. "למה לובשת הזברה פיג'מה?" הוא אחד מהם. השיר הזה חף מאיזה מוסר השכל פלצני (להיפך, הוא שיר הלל לעצלנות), אין בו שום דבר שפעם היה נראה הגיוני להגיד והיום נשמע קצת פחות הומאני (ראו ערך "דיו! דיו!, כך אקרא לה ובידי השוט") והוא בעיקר משעשע וחמוד לאללה.

אז באו כמה חברים בספרית פועלים והחליטו להוציא מחדש את השיר המקסים של ע.הילל בצורת ספר. ומה יש לי להגיד על זה? שיבורכו!. אין הרבה מה לדבר על הטקסט כי אני מניחה שכולם מכירים אותו, אלא על הדרך שבה הוא מועבר בצורה ויזואלית לאיור והחלוקה של העמודים.
כל יום של השבוע מקבל כפולת עמודים. בצד ימין מתוארות התלבטויותיה הקשות של הזברה מה ללבוש ובצד שמאל התוצאה – פיג'מה כמובן. יום שבת קיבל שתי כפולות עמודים וכפולת העמודים האחרונה היא כמובן "מאז לובשת הזברה פיג'מה ואיש אינו שואל מדוע ולמה…".

כל העמודים מלווים באיורים מקסימים של הזברה בשלל תלבושות על פי מילות השיר – מכנסיים וחולצה, בגדי התעמלות וכו'. האיורים מקסימים וגורמים לזברה להיראות משעשעת ואנושית.

כשקראתי את הספר ליורש בן השלוש וחצי, לא הייתה לי ברירה ונאלצתי גם לשיר. אפשר להגיד שאם הזברה הייתה שומעת את השירה שלי, היא הייתה בוחרת ללבוש את האופציה הראשונה ולא לתת לסיוט הזה להימשך, אבל לזאטוט זה כמובן לא הפריע, הרי אני אמא שלו והוא מקבל אותי בכל מצב (לפחות עד שיהיה בן 14 ככה). שרנו ביחד את כל הבתים, כולל קולות רקע וזו הייתה הצלחה מסחררת. הילד היה מבסוט עד הגג.

מומלץ בחום לכל הילדים והילדים בנפשם.

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ובמקרה שלנו – בכריכה האחורית. הכריכה הקדמית אמנם מקסימה – רואים איור של הזברה מתלבשת, רק היא לבד בלי שום אלמנטים, אבל הכריכה האחורית הקסימה אותי ממש. זה לא משהו גרנדיוזי, אלא תשומת הלב לפרטים הקטנים – יש איור של הזברה ושל ע.הילל, מעין פורטרט עצמי של השניים, הומאז' ליוצר השיר ולמי שלא הבין מי זה מי, יש גם כיתוב עם חיצים. הקטע הבאמת חמוד הוא, שיש בצד ימין של הכריכה את הברקוד, שתמיד איכשהו דופק את העיצוב של הכריכה האחורית ותמיד נראה שתקעו אותו בלי קשר לכלום, וכאן פשוט בחרו לעבוד איתו – בצמוד לברקוד הציבו את הזברה, כל כולה בגודל של הברקוד והפסים שלה משתלבים עם הפסים של הברקוד. על זה נאמר "לעבוד עם מה שיש", וזה מקסים בעיני.
אביאל בסיל הוא מאייר בחסד. הוא אייר גם את "וניל על המצח, תות על האף", "קשקוש מקושקש" (שאותם יש לי בבית) ועוד רבים ואני בטוחה שעוד נראה הרבה ממנו.

לאתר של אביאל בסיל

הפוסט למה לובשת הזברה פיג'מה? / ע.הלל הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.