אני לא רגילה לקרוא ספרי עיון. בדרך כלל אני אפילו לא מנסה. אני הולכת לאיבוד בין שלל הביטויים המדעיים והפרעות הקשב והריכוז שלי נכנסות לפעולה בשיא כוחן בכל משפט שני ושלישי ואני מוצאת את עצמי קוראת פסקאות כמה וכמה פעמים כי אני פשוט אבודה. אז מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשניגשתי לקרוא את הספר הזה? השד יודע. לפחות הרגל אחד הוא הצליח לשנות – קראתי ספר עיון! ואתם יודעים מה? נהניתי מכל רגע. בשונה מכל ספרי העיון שקראתי עד היום, הספר הזה כל כך זורם ומעניין, שזה פשוט הביא אותי למסקנה המתבקשת שזה לא שאני לא בסדר, זה פשוט העולם דפוק. קראתי את ספרי העיון הלא נכונים כנראה…

צ'רלס דוהיג, מחבר הספר, הוא כתב לענייני מדע וטכנולוגיה בניו יורק טיימס. הוא זכה בכמה פרסים על כתיבתו העיתונאית, ביניהם פרס פוליצר לשנת 2013. עוד פרט שולי לגביו הוא שבין היתר הוא חשף את ניצול העובדים במפעלי אפל. בספר הוא מנסה להסביר לנו אילו מניפולציות עושים תאגידים גדולים (כדוגמת טארגט, רשת בתי הכלבו האמריקאית), על מנת לגרום לנו לקנות דברים שאנחנו בכלל לא צריכים. דוהיג מנסה להסביר לנו איך רשתות גדולות שכאלה מצליחות לאסוף עלינו מידע ולשלוח לנו תווי קניה והנחות למוצרים הספציפיים שאנחנו רוכשים, על סמך ההרגלים שלנו. הכל מתחיל ונגמר בהרגלים, בדברים שאנחנו כבר לא מייחסים להם חשיבות מרוב שאנחנו "רגילים" אליהם.

בסופו של דבר, הספר מציג מסמך מטריד למדי שמראה לנו איך תאגידי הענק למיניהם מנצלים את ההרגלים שלנו כדי למכור לנו דברים שאנחנו לא צריכים, או דברים שאנחנו צריכים, עוד לפני שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים אותם. הסיפור שמדגים את זה הכי טוב הוא הסיפור שמביא דוהיג על אב אחד, שמצא בתיבת הדואר קופונים למוצרי תינוקות שנשלחו לביתו, שעדיין הייתה תלמידה בתיכון. הוא הגיע לסניף טארגט המקומי לנזוף במנהל, אבל אחרי כמה ימים התברר שכן… הבת הצעירה אכן בהיריון. טארגט זיהתה בקניות שלה מוצרים מסוימים שמאפיינים נשים בתחילת ההיריון (תוספי תזונה, קרם לחות ללא ריח וכדומה – בעקבות סטטיסטיקות שפיתחו). טארגט יודעים שהורים טריים וצעירים הם מכרה זהב ומוציאים הרבה יותר כסף מלקוחות ממוצעים, ולכן מיהרו להתחיל לבסס אצל התיכוניסטית הצעירה הרגלי קניות של נשים הרות ואימהות טריות, לפני שתיחטף בידי הרשתות המתחרות. את מה שבני משפחתה הקרובים עוד לא ידעו, הרשת הענקית ידעה – רק על סמך הרגלי הקנייה.אבל למרות העניין המטריד שמעורר הדבר הזה, דוהיג דווקא אופטימי, כי הוא טוען שכמו שהרגלים משתרשים – כך גם אפשר לשנות אותם. ותופתעו כמה שזה ממש לא מה שחשבתם.

בהקדמה הוא כותב "כל פרק סובב סביב הטענה המרכזית: ניתן לשנות הרגלים אם רק נבין איך הם פועלים" (עמוד 15). דוהיג מסביר לנו איך הראש שלנו פועל ואיך הרגלים משתרשים. אני יודעת, לפחות לגבי, שהרבה יותר קל לי ליישם דברים אם אני רק מבינה את העיקרון וההגיון שמאחוריהם. וכאן הספר באמת מאוד מעניין. מעבר לכל זה, דוהיג מביא הרבה דוגמאות עכשוויות, שקל להתחבר אליהן כי אנחנו מכירים את שמות המותגים (מקדונלדס למשל) שהוא מזכיר, את האנשים שהוא מדבר עליהם (כמו רוזה פארקס ולהקת outkast) והמוצרים השונים.

אנחנו צריכים להבין שהרגלים אף פעם לא נעלמים באמת, הבעיה היא שהמוח שלנו לא יודע להבדיל בין הרגל טוב להרגל רע. צריך, בעצם, למצוא או ליצור דפוסים נוירולוגים חדשים שיגברו על ההרגלים הרעים. החוכמה היא ליצור דפוס חדש, שיהפוך לפעולה אוטומטית כמו כל הרגל אחר. דוהיג מביא כהוכחה ניסויים שנעשו עם אדם שחלק ממוחו נפגע כתוצאה מדלקת נגיפית ומראה, שלמרות שזכרונו נפגע (במיוחד זה לטווח הקצר), עדיין אפשר ליצור הרגלים. היו דברים שאותו אדם עשה, מתוך הרגל, אפילו בלי שידע למה הוא עושה את זה, זה פשוט "שם".

הוא מסביר לנו כיצד רק על ידי שינוי הרגלים הצליחו מסעות פרסום שחשבו שלעולם לא יעבדו, מאמנים של קבוצות כושלות שפתאום הביאו את אותן קבוצות לאליפות כנגד כל הסיכויים ואפילו ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים שמשתמש כבר שנים ביצירת שינויים על ידי שינוי הרגלים כגון שתיה חריפה. "אבל אנחנו יודעים בוודאות כי על מנת שהרגלים ישתנו לצמיתות אנשים מוכרחים להאמין שהשינוי אפשרי. התהליך שבזכותו התוכנית אלכוהוליסטים אנונימים כה יעילה – כוחה של הקבוצה ללמד יחידים להאמין – מתחולל בכל פעם שאנשים מתקרבים כדי לעזור אחד לשני להשתנות. קל יותר במסגרת של קהילה" (עמוד 110).

אני לא יודעת אם זה ה-ספר שיגרום לכם לשנות הרגלים, אבל לפחות תבינו איך הם משתרשים ואיפה נקודות החולשה שלכם, וזו כבר חצי דרך… זה פשוט ספר מאוד מאוד מעניין, זורם, קולח וקל לקריאה למאותגרת ספרי עיון כמוני. דבר אחד שהפריע לי – היו לא מעט שגיאות כתיב ובעיות קלות בעריכה, זה קצת מרגיז, במיוחד כשמדובר בספר עיון.

בשורה התחתונה – מומלץ מאוד!

פה תוכלו לקרוא את ההקדמה ואת הפרק הראשון

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש – חצי קואלה ירדה על השגיאות)

פינת העטיפה:

באיזשהו מקום אפשר להגיד שבזכות העטיפה הספר משך את תשומת ליבי, היא צבעונית, אופטימית וקלילה. יש כמה ריבועים צבעוניים ובתוכם דמות, כשבריבוע האחרון, בחלקה התחתון של הכריכה, רואים את הדמות יוצאת מהמשבצת. בצורה הכי פשטנית, הריבוע מסמל את ההרגלים שלנו והדמות היא אנחנו, האנשים ש"שבויים" בתוכם. הדמות האחרונה משנה את ההרגלים, יוצאת מהמסגרת, או כמו שפרסומאים אוהבים לומר "לחשוב מחוץ לקופסה". נכון שלא מדובר פה באיזו עטיפה מתוחכמת, אבל היא בהחלט עושה את העבודה היטב ומעבירה את המסר של הספר. מעבר לזה, היא תופסת את העין בצבעוניות שלה. העטיפה בעצם אומרת לנו "חברים, זה לא עוד ספר עיון משעמם ומדעי, אלא משהו קליל ואופטימי". וזה נכון.

ציטוטים:

"למן הרגע הראשון שבו אנשים בוחרים מי הם רוצים להיות, הם מתפתחים "על פי הדרך שבה הם תרגלו, בדיוק כשם שפיסת נייר או מעיל, לאחר שקיפלו אותם פעם אחת, יחזרו תמיד אל אותם קיפולים".
אם אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים להשתנות – אם אנחנו הופכים זאת להרגל – השינוי יהיה אמיתי. זהו כוחו האמיתי של ההרגל: התובנה שההרגלים שלנו הם מה שאנחנו בוחרים שהם יהיו. מרגע שהבחירה נעשית – והופכת לאוטומטית – ההרגל הוא לא רק אמיתי, הוא מתחיל להיראות בלתי נמנע, הדבר הזה (…) שנושא "אותנו, בין שנרצה ובין שלא, אל עבר הגורל שלנו, יהיה אשר יהיה".

הפוסט כוחו של הרגל / צ'רלס דוהיג הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.