"תני לו לשחק לבד", "חשוב שהוא ידע להעסיק את עצמו", "אל תקרקרי סביבו כל הזמן, שלא יתרגל" – מי מאיתנו האימהות (וגם כמה אבות פה ושם) לא שמעה את המשפטים האלו? אין ספק, חשוב מאוד שהילד ידע להעסיק את עצמו ולשחק לבד, אבל לא פחות חשוב מזה היא היכולת לשחק ביחד – עם החברים והמשפחה.

הספר מתאר לנו את כל הדברים הכייפים שאפשר לעשות "ביחד" כמו לקפוץ על המיטה, לגלוש במזחלת (אנחנו לא בשוויץ אבל נסתדר עם הרעיון), לרכב על הכתפיים של אבא, לטייל על החוף ועוד דברים חמודים שאני רק מחכה שהיורש יגדל קצת כדי שנוכל לעשות…

את הכיתוב מלווים איורים מקסימים של ג'ין צ'פמן והם כוללים משפחה שלמה של ארנבים וכמה חברים – גירית, קיפוד וחולד – וכולם נהנים יחד מרגעים משותפים. הספר בא "לחגוג את הרגעים הנעימים של הבילוי המשותף – הרגעים הנפלאים שבונים ומחזקים את הקשרים עם הקרובים לנו". הנושא מאוד דיבר אלי כי בדור שלנו (ובטח בעוד כמה שנים כשהיורש כבר יהיה בוגר וטכנולוג יותר גדול ממני) הילדים יושבים מול המחשב או מול הטלויזיה ומוצאים להם הרבה שעות בילוי לבד, כי תכלס' – מה צריך לידך חברים כשיש לך כאלה מכל העולם במרחק קליק אחד בלבד? לי אישית זה מאוד חורה. כן, אני רוצה שהילד ידע גם להיות לבד – לצייר, לקרוא ספר או לעבור מבחני לשכה בהצטיינות אבל יחד עם זאת הייתי רוצה שילמד את חשיבות ה"ביחד".

בקיצור – הספר מקסים, האיורים חמודים, אין הרבה כיתוב בכל עמוד (והעמודים גדולים, כך שרואים את האיורים ממש טוב) ויש חרוזים – מה שתמיד עובד על קטנטנים. מה שבטוח – זה ייתן להם הרבה רעיונות מה אפשר לעשות ביחד אז אני מסירה אחריות מהבוץ שיכנס לכם הביתה או מהתוצאות של מלחמת הכריות שתבוא עליכם לטובה.

תעשו חיים!

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש – כי אני חוששת לגורל הדפים הדקים)

פינת העטיפה:

העטיפה מקסימה ורואים בה את משפחת הארנבים מטיילת יחדיו. אני אוהבת את זה שהפורמט גדול, זה יותר קל לשכב כך ליד הילד ולהראות לו את האיורים (שמין הסתם, גם יותר גדולים).

מאנגלית: לבי דאון

הפוסט כשאנחנו יחד / קליר פרידמן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.