צ'רלי הוא תלמיד כיתה ט' בבית הספר לבנים טרוהאם. הוא גיי שיצא מהארון שנה לפני, לא בהכרח כי תכנן, אלא פשוט כך יצא אחרי תקופה לא פשוטה של הצקות ובריונות מצד חבריו ללימודים. הוא מצוי במעין קשר סודי עם בחור בשם בן, שעדיין לא יצא מהארון, ובעצם רק מנצל אותו בזמן שהוא יוצא עם בחורות בפומבי.
כל התלמידים בבית הספר מחולקים לקבוצות רב גילאיות לצורכי לימודים ובמסגרת החדשה הזו מושיבים אותו ליד ניק, שחקן רוגבי שלומד שנה מעליו.

צ'רלי הוא טיפוס ביישן ודי מתנצל ועל אף שכבר יצא מהארון – גם חסר ביטחון. ניק הוא האנטיתזה שלו, הוא גבוה וחסון, פופולרי וידוע כסטרייט. הם מתחברים. מהר מאוד צ'רלי מבין שהזמן שהוא מבלה עם ניק הוא הזמן הכי טוב שלו ביום ומתחיל לתהות האם ניק מרגיש אותו דבר.
וכמו שכתוב בגב הספר:

בן פוגש בן.
הם נהיים חברים.
לב פוגש לב.
והעניינים מסתבכים…

הספר הזה הרגיש לי כמו קפיצה קטנה לחו"ל. לא יוצא לראות הרבה רומנים גרפיים כאלה, על נייר ממוחזר עם ניחוח שלא מכאן. אין הרבה טקסט ויחד עם זאת יש בו המון רגש. מדהים כמה רגש מצליחה אליס אוזמן להעביר באיורים שלה. החלוקה של הריבועים היא לא קבועה. יש עמודים עם חמישה ויש כאלה עם אחד. ההחלטה כמה להכניס בכל עמוד משפיעה באופן ישיר על הרגשות שעולים ממנו. כשיש הרבה – לרוב מרגישים את הלחץ או אם מישהו מדבר מהר, וכשיש מעט – מרגישים מעין רוגע נעים ומיקוד במה שאוזמן רצתה להדגיש.
הבעות פנים, הטיה קלה של הראש או ריבוע רק של עיניים או ידיים, בשילוב המיקום של בלוני הטקסט ומידי פעם מילים כמו "סומק" או "התנגשות" גורם להכל להיות צבעוני וחי, אפילו שבפועל הכל בשחור לבן.

אם לא היה ברור – אהבתי מאוד. הספר נוגע בהרבה נושאים חברתיים חשובים. בין היתר מוצגות פה שתי מערכות יחסים – המערכת הקודמת של צ'רלי עם בן, שהיא לא מכבדת, מנצלת ונגמרת בצורה לא טובה בכלל, לעומת מערכת היחסים אשר נרקמת עם ניק, שבכלל לא בטוח במיניות שלו ולא יודע איך להתייחס לכל מה שהוא מרגיש כלפי צ'רלי. זה ספר מדהים לבני נוער, אגדיל ואומר אפילו – חיוני. וזה אחד הספרים הכי מתוקים שיצא לכם להיתקל בהם בזמן הקרוב.

סוף הספר פתוח ונראה שיש למה לצפות בהמשך. ממש בקרוב יראה אור הספר השני. בינתיים (אם אתם סקרנים) אתם יכולים לקרוא עוד מהקומיקס אונליין.

בסוף הספר אפשר למצוא עוד מידע על הדמויות ותהליך היצירה של "עוצר נשימה".

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה היא תמונת מראה של העטיפה המקורית – רואים בה את צ'רלי (משמאל אצלנו) וניק, עומדים בגבם אלינו הצופים מסביב עלי שלכת. עלי השלכת גם מלווים חלק מהעמודים בתוך הספר. הגוונים של ירוקים ברוב הכריכה, עם נגיעות קלות של ורוד. נעים ורגוע ומתאים.

הפוסט עוצר נשימה / אליס אוזמן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

מסופר בקומיקס על חתול ושמו חוצי שכל הזמן בורח מהבעלים שלו – תמר, ועושה דברים משוגעים ומצחיקים מאוד. לתמר יש חבר בשם יונתן ויחד הם מטפלים בו ומנסים להבין לאן הוא הולך כל הזמן. בכל פעם שחוצי יוצא מהבית, הוא חוזר עם מלא דברים מוזרים ומעניינים שתקועים לו בפרווה. יום אחד חוצי חוזר עם משהו מבהיל. זה הרגע שתמר מחליטה לעקוב אחריו ולראות לאן הוא הולך.

כשחוצי בורח, הוא הולך לדוקטור ינשופי, היא הרעה בסיפור. היא קוראת לו 'שחורי' במקום 'חוצי', והיא בנתה לו פינה עם בובות רק בשבילו. היא רעה כי כל פעם שהוא בורח אליה ותמר ויונתן מנסים להביא אותו, היא צועקת עליהם, אומרת שהיא לא אוהבת ילדים ומאיימת.

תמר ויונתן מתעמתים עם דוקטור ינשופי ובסופו של דבר גם מבינים בדיוק מה קורה בבית המפחיד שלה.

חשבתי שהציורים מאוד יפים (אני מכיר את הדמויות מהקומיקס של הילה נועם בנשיונל ג'אוגרפיק לילדים). ושכל הרעיונות של הדמויות מאוד מפותחים – למשל לעקוב אחרי חוצי ולראות מה הוא עושה.

אפשר ללמוד מהספר שלא צריך להיות בטוחים במה שחושבים לגבי אנשים כי אולי זה לא נכון.

הספר הצחיק אותי, במיוחד כשתמר התחפשה לשיח כדי לעקוב אחרי חוצי.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

במרכז הכריכה אנחנו רואים את חוצי, בורח כמובן מתמר ויונתן. אפשר לראות שתקועים לו בפרווה כל מיני דברים. תמר (שמחופשת לשיח) ויונתן רודפים אחריו. בצד אחד רואים את הבית של גברת ינשופי ובצד השני את הבית של תמר. מאוב אהבתי את הציור.

הפוסט חוצי / הילה נועם הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אממה מה? להבין כלכלה זה חשוב. ככה הסביר לי בן הזוג שיחיה. "את צריכה להבין לפחות קצת, מושגים בסיסיים". אבל מה אני אעשה שזה משעמם??
אז זהו, שכמו כל נושא אחר, זה לא משעמם, אם מעבירים את החומר בצורה מעניינת וסוחפת.

וכאן נכנס לתמונה הספר "כלכלה בקומיקס". בדיוק באותו שבוע שבו ניהלנו דיון על חוסר הידיעה המשווע שלי בתחום, יצא הספר הזה לאור. סימן מלמעלה? אולי. מה שבטוח – שמחתי מאוד כשהוא הגיע אלי לסקירה.

נתחיל מזה שאני מאוד אוהבת קומיקס בכל הצורות, ובכל הנושאים. זה יכול להיות סיפור רציני או דמיוני, זה יכול להיות משהו הסברתי וזה יכול להיות גם ספר עיון. ספרי עיון הם לרוב די משמימים וקשה למצוא ספרי עיון שכתובים טוב (בעיני כמובן) עד כדי כך שגורמים לנושא לא מעניין להיות מעניין. קומיקס הוא ז'אנר קריא לכל הגילאים. יש בו משהו קליל, נראה שאין הרבה טקסט ולכן הוא גם פחות מאיים.

וכך יצא שמצאתי את עצמי קוראת על כלכלה. ואפילו נהנית!.

הספר סוקר את ההיסטוריה של הכלכלה הגלובלית עם דגש על ארצות הברית. מציין את הכלכלנים הבולטים בכל תקופה ומה המודל שהם האמינו בו ועבדו לפיו. כמו כן יש הסברים כל מושגים בסיסיים כגון – קפיטליזם, אינפלציה, מונופולים וכו'. כשמגיעים למאה ה-20 המחבר סוקר את תקופות הכהונה של הנשיאים השונים ואיך הם התנהלו בכל הנוגע לכלכלה ולהתפתחות שלה. איך הכלכלה מושפעת מטכנולוגיות, ממלחמות ומהגידול התמידי של האוכלוסייה.

תקשיבו, זה מעניין לאללה. הפתיע אותי ממש. הכלכלה, לא הקומיקס. אני יודעת שלקומיקס יש את היכולות לגרום להכל להיראות יותר קליל ופה זה משרת ממש טוב את המחבר. ברמה כזו, שאפילו בני נוער או ילדים יוכלו לקרוא ולהבין.

הספר הזה חשוב כי הוא מנגיש את הנושא, שהוא לא קל בכלל ותמיד נתפס ככבד, משעמם ומשמים. הבעיה היא שזה חשוב. כבר למדנו שההיסטוריה חוזרת על עצמה, וגם כשבוחנים את התפתחות הכלכלה מזהים מגמות שחוזרות על עצמן לאורך השנים. זה חשוב כי הרבה מאורך החיים שלנו נקבע על ידי כלכלה. ואת המודל שעל פיו מחליטים להתנהל קובעים אנשים בממשלה או אנשים עם הרבה כסף. או שניהם. בסופו של דבר, זה משפיע על האזרח הקטן – אני, אתם, ההורים שלנו והילדים שלנו.

בקיצור, ממליצה גם למי שחושב שכלכלה לא תעניין אותו או שחושב שזה קשה. הספר הזה, בעזרת המדיה של הקומיקס, מצליח להקליל את הנושא ואין מצב שלא תבינו.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – כלכלה לא הולכת איתי יד ביד וזה לא היה הנושא הראשון שהייתי בוחרת לקרוא להנאתי.)

פינת העטיפה:

עטיפה בספרי עיון היא דבר מאתגר, צריך להעביר מידע וגם שיהיה עיצוב מדליק. האמת שכאן פשוט גיירו את העטיפה האמריקאית. הפכו את האיורים משמאל לימין ושינו ממש קצת את הגוונים. בכל אופן, העטיפה מעבירה את הרעיון של הספר בצורה טובה מאוד – בחלק העליון טייקון עם שק כסף, בחלק התחתון איש בלי כסף, הקוים שממסגרים את הכותרת הם כמובן קוין של גרפים ובמסגרת רואים בנק, מפעלים ובית מעוקל. הגוונים הם כחול, לבן ואדום, שאלו גוונים שמדברים לכולם (זה גם בא לידי ביטוי ברוב כרזות תעמולה בבחירות האחרונות).

הפוסט כלכלה בקומיקס / מייקל גודווין הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

עוד מעט בחירות. אי אפשר בדיוק להגיד שהמצב במדינה סבבה. לכולם יש טענות ותלונות וזה בכלל לא  משנה אם אתה שמאל או ימין או מרכז או אזרח ישראלי אבל אפילו לא גר בארץ. במצב כזה, מה שהכי עובד בשבילי זה לצחוק. במיוחד אם מדובר בהומור שחור, ציני, ביקורתי ובועט.

תכירו את מפאלדה – ילדה בת שש עם דעות ושאלות שלא תואמות את גילה. אמנם לא הכרתי אותה, אבל היא אייקון ארגנטינאי לא פחות ממסי. בערך כמו שסופרמן הוא אייקון אמריקאי. עד היום היא לא תורגמה לעברית, אבל תורגמה כמעט לכל שפה אפשרית אחרת והספרונים בכיכובה נמכרו בשלושים מליון עותקים. מפאלדה נולדה ב1964 על ידי 'קינו' (חואקין סלבדור לבאדו טחון) כדמות לקמפיין של מותג מכשירי חשמל שמעולם לא יצא לפועל. קינו המשיך לפתח את הדמות ובמשך עשר שנים התפרסמו רצועות קומיקס עם דמותה במוסף לפוליטיקה ואקטואליה של העיתון "אל מונדו". הציבור התאהב. אני מבינה למה.

הוצאת תשע נשמות הרימה את הכפפה ותירגמה לעברית את האוצר הזה. אין לי מושג איך זה לא קרה קודם. בתור התחלה, יצאו שלושה ספרונים תמטיים, שהם אסופות של סטריפים בשלושה נושאים – המשבר הכלכלי, משפחה ופוליטיקה. נושאים שנוגעים לכולנו. כל ספרון מתחיל בהצגת הדמויות ואפשר לקרוא באיזה סדר שרוצים. גם את הספרים וגם בתוך הספרים עצמם.

זה מדהים שנושאים שנגעו בהם בשנות השישים של המאה הקודמת אקטואליים היום בדיוק באותה מידה.
אמנם מדובר בילדה בת שש, אבל שזה לא יטעה אתכם – יש לה דעה נחרצת על הכל. על פמיניזם (אמא שלה עקרת בית והיא פשוט לא מבינה את זה), על המצב הכלכלי של המשפחה שלה ושל החברה וגם על העולם בכלל. היא פסימית, צינית ובעיקר מאוד מאוד מצחיקה. היא מוטרדת מגורל האנושות ושונאת מרק.
ההורים שלה "רגילים" לחלוטין ורוב הזמן מנסים להתחמק מהשאלות הקשות שמפאלדה שואלת.
חוץ ממפאלדה, שהיא כמובן הגיבורה הבלתי מעורערת של הספרים אנחנו מתוודעים לעוד דמויות משעשעות לא פחות – ג'ז'ה (אחיה הקטן), פליפה, מיגליטו, מנוליטו ועוד.

קראתי את שלושת הספרים תוך כמה שעות והחיוך לא ירד לי מהפנים. מצד אחד זה נוגע לנושאים חשובים ואקטואליים ומצד שני – זה אסקפיזם מעולה. אני מתה על קומיקס (לאחרונה אפילו קראתי ספר קומיקס על כלכלה, בקרוב אכתוב גם עליו).

החל מהראשון באפריל (בטוח היה למפאלדה היה משהו להעיר על התאריך) תוכלו למצוא את הספרונים בחנויות ובאתר ההוצאה של תשע נשמות, שבו יש גם מכירה מוקדמת ואפשר לרכוש את כל השלושה ותיק בד מהמם עם איור של הגברת הצעירה.

זו מתנה מקסימה לכל אחד, גם לאלו שלא קוראים ספרים. יש בזה משהו קליל ויחד עם זאת אקטואלי ועכשווי.

בקיצור, למקרה שלא היה ברור – אני ממליצה בחום!

קריאה נוספת למעוניינים:

מפאלדה בויקיפדיה

אתר הבית של קינו

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש. לכל הספרונים יחד ולכל אחד לחוד)

פינת העטיפה:

טוב, פה אין יותר מידי על מה לדבר כי אני מניחה שרוצים לשמור כמה שיותר על הקו העיצובי של הספרים המקוריים. על כל ספרון מופיע איור מתוך הספר שקשור לנושא שבו הוא מתעסק – משפחה, פוליטיקה והמשבר הכלכלי. הרקע בצבעים אופטימיים ושמחים, אפילו ילדותיים משהו, למרות שממש לא מדובר בתכנים שידברו לילדים (חוץ ממפאלדה וחבריה כמובן).

ציטוטים:

"איזה אסון, אפילו החולשות שלי חזקות ממני!"

"אני פשוט מבינה בפולקלור אימהי"

הפוסט מפאלדה / קינו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הנה ספר שיכניס אתכם להוצאות. הרבה הוצאות. למה? כי במקרה הטוב, יבוא אליכם הזאטוט ויגיד שהוא רוצה טיול בר מצווה לסקוטלנד (כד להגיע ללוך נס כמובן) או לברזיל לראות יערות גשם. במקרה הגרוע – אתם תרצו לנסוע לשם בעצמכם ואז לא יהיה לכם את מי להאשים…

אז מה יש לנו פה? ספר מקסים מקסים שבא לספר לילדים על מקומות אקטוזיים שונים בעולם, בשפה ברורה וקולחת בגובה העיניים ובליווי קומיקסים מגניבים ומשעשעים ואפילו צילומים. גם המבוגרים ימצאו בו כמה רגעים (אם לא יותר) של עיניין.

מקס הוא קיפוד סקרן שהכל מעניין אותו – מי בנה את הפירמידות, היכן חיות צפרדעים ארסיות ועוד אי אלו קושיות. מקס בעצם יוצא למסע סובב עולם, בעקבות מתנה שקיבל מחבריו הטובים, ומספר את החוויות שלו בספר שלפנינו. למקס יש כמה חברים חמודים – ארתור הדב, בלו הציפור, פנחס העכבר ומנחם דב הנמלים.

הספר נפתח בשלושה אתרים במדינתנו הקטנטונת – אתר החרמון, אגמון החולה ומערת אילון. בכתוב על החרמון, למשל, יש סקירה קצרצרה של ענף הסקי, מאיפה התחיל ומה מקורו. ובאגמון החולה מספר לנו מקס על ציפורים נודדות. לא תמצאו כאן פרטים יבשים ועובדות עייפות, רק דברים שיעניינו ילדים (וגם מבוגרים, אבל לנו לא נעים להגיד).

אחרי מקום הכבוד של ישראל בפתיחת הספר מופיעים מקומות כמו יון, הרי האלפים בצפון איטליה, לונדון, סטונהנג' שבדרום אנגליה, הפיורדים שבנורבגיה, הקוטב הצפוני, אי אלו מקומות במזרח הרחוק ואפילו אבו – דאבי. המקום האחרון שמור לשכנינו המצרים – גיזה. ממש כאילו סגירת מעגל עולמי וחזרה ארצה.

מקריאה בכריכה האחורית למדתי שדובי קייך, המחבר והמאייר של הספר המקסים הזה הוא מאייר, אנימטור, יוצר קומיקס, מרצה לאנימציה וגם טייל חובב. הוא התחיל לצייר קומיקס כבר בגיל שש ובגיל 12 פרסם את הקומיקס הראשון! ארתור ובלו, שהם חברים של מקס הקיפוד, מספר הסיפור שלנו במקרה הזה, הם גיבורים של סדרת קומיקס משל עצמם, המופיעה שנים רבות בעיתוני ילדים ואפילו עובדה לשני משחקי מולטימדיה. אז בהחלט יש מצב שהילדים יכירו את הדמויות בספר וישמחו להיתקל בהן שוב.

אתם יכולים להיות בטוחים שהספר הזה יעבור עיון שלכם הרבה לפני שהוא יגיע לילדים, זה בכל מקרה מה שקרה אצלנו. בעלי שיחיה בדרך כלל פוטר ספרים כאלה ב"זה ממש מוקדם בשבילו, הוא עדיין צעיר מידי לזה" ומניח את הספר בצד, לקריאה עתידית (מדובר פה על כמה שנים, כן?) או להעביר הלאה, וכאן הוא פשוט דפדף בכל הספר, כשכל כמה דקות אני שומעת לאן אנחנו צריכים לנסוע. הוצאות כספיות כבר אמרתי?

ספר מושלם לילדים סקרנים, שאוהבים לגלות את העולם ואת התופעות שהוא מגלם בתוכו.

אני לא סגורה לאיזה גיל זה מתאים, אבל בטוח לילדים גדולים יותר, אולי אפילו שקוראים בעצמם ומעניין אותם מה קורה מעבר לעולם שבו הם גרים. נראה לי גילאי 5 ומעלה, אבל אל תתפסו אותי במילה, עוד לא הגעתי לשם…

מומלץ!

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

על העטיפה אנחנו רואים את מקס הקיפוד, כשתרמיל על גבו, מטפס לו מחוייך על איזו גבעה או הר. כשהרקע לתמונה נראה כמו טקסטורה של מחברת או יומן, כיאה למעמד. בפינות העטיפה נמצאים בלו וארתור, המספקים לנו משפטים חמודים – "ממש אנציקלופדיה בקומיקס! ואוו!" ו-"ביומן של מקס יש הסברים ותצלומים מכל העולם" – דרך מקסימה להסביר למי שאין לו ממש כוח לדפדף מה יש בספר. הכל כתוב בפונט צעיר, שגורם להכל להיראות קצת יותר אישי ופחות "רציני".

הפוסט הטיול הגדול של מקס / דובי קייך הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

חלק ראשון- אבא מדמם היסטוריה, 159 עמודים
חלק שני – וכאן החלו צרותי, 140 עמודים

קשה לכתוב על נושא טעון כמו השואה, על אחת כמה וכמה אם מדובר בספר קומיקס על השואה. מה? קומיקס? על השואה? זה אכן נשמע קצת תמוה. איך לוקחים נושא קשה ורציני כזה ומתרגמים אותו למדיה שלצערי, עדיין נתפסת בעיני אנשים כ"לא רצינית" כמו קומיקס?? תשאלו את ארט ספיגלמן. הוא עושה את זה מדהים.

אז ככה – מאוס הוא בעצם סיפור שבנוי על "חוויותיו" של ולאדק ספיגלמן, אביו של ארט, מהתקופה הקודמת למלחמת העולם, מהשואה ומהמחנות. הספר מתחיל בארט שמגיע לביתו של אביו ואישתו השנייה מאלה ומתחיל לתעד את הסיפורים של אביו מהמלחמה. האינטראקציה בין ארט לאביו מלווה את שני החלקים ומשולבת בתוך הסיפור, כך שחלק מהזמן אנחנו קוראים (ורואים) את חוויות האב וחלק מהזמן אנו בעצם בהווה, לומדים על היחסים שבין האב לבנו, לאישתו ולחיים בכלל.

החלק הראשון מתעסק במשפחתו של ולאדק בתקופה של לפני המחנות וגם החיים במחנות עצמם, ההתמודדות היומיומית עם המוות, הרעב והפרידה מהמשפחה והחברים ומסתיים בהגעת ולאדק ואישתו הראשונה אניה לאושוויץ (או כמו שארט קורא לזה – מאוס-שוויץ).

החלק השני ממשיך מאותה נקודה ובמקביל עוסק יותר במערכת היחסים של ארט עם אביו ושל אביו עם כל שאר הסביבה – ולאדק הוא טיפוס לא פשוט בכלל, כמו הרבה מניצולי השואה והוא "משגע" את ארט וכל מי שסביבו.

אפשר להגיד שהחלק השני עוסק יותר בדור השני לשואה. ההתמודדות עם מה שהשואה עשתה לאנשים וההשפעה שלעולם לא נגמרת על החיים – הקמצנות, האופי הקשה או למשל הגזענות המפתיעה כלפי השחורים. אישתו השניה של ולאדק מחליטה לעזוב אותו ועושה רושם שהוא נהיה קשה מתמיד. ארט נקרע בין הרצון לעזור לאביו אך יחד עם זאת קשה לו לשהות במחיצתו זמן רב מבלי שהוא יעלה לו על העצבים…

ספיגלמן בחר לאייר את היהודים כעכברים, את הנאצים כחתולים, את הפולנים כחזירים ואת האמריקאים ככלבים. בצורה הזו גם יותר קל להבחין בין ה"טוב" ל"רע" ולהבין מי נגד מי.

אחד הדברים המעניינים ואני לא יודעת אם כולם ישימו לב לזה הוא שלקראת הסוף, כאשר ארט מתאר את ההווה הוא בעצמו עוטה מסכה של עכבר. הוא לא עכבר בעצמו, אלא רק "מחופש" לעכבר. זה גרם לי לחשוב – אנחנו, דור שני ושלישי לשואה כבר לא יכולים לגמרי להתנתק ממנה ואולי גם לא רוצים. זה חלק מאיתנו וחלק מההיסטוריה שלנו. סבא וסבתא שלי היו ניצולי שואה. סבתי הייתה במחנה עבודה צ'נסטוחובה, העיר שבה מתחיל החלק הראשון של מאוס. זו אחת הסיבות שהיה לי כל כך חשוב לקרוא את היצירה הזו.

אין שום דבר בקומיקס ש"מוריד" מחשיבות העיניין או גורם לו להיראות לא רציני. להיפך, אני חושבת שזה יוצר יותר נגישות לאנשים שספרים פחות מדברים אליהם, אולי אפילו נוער, שיותר מחוברים למדיות כדוגמת הרומן הגרפי.

הייתי רוצה להוסיף מילה על התרגום המשובח לדעתי של יהודה ויזן – ולאדק משתמש בשפה עילגת משהו. לאורך כל הקריאה תהיתי "איך זה היה כתוב באנגלית", יהודה ויזן הצליח להעביר את התחושה של השפה בצורה כזו שזה פשוט עבד… אני מניחה שזה לא היה קל.

הספר ראה אור לראשונה באנגלית בשנות השמונים ותורגם רק עכשיו (סוף סוף) לעברית (גם במקור הספר היה מחולק לשני חלקים), הוא זכה בפרס פוליצר לשנת 1992 ולא בכדי.

מומלץ מאוד מאוד. וחשוב עוד יותר.

 דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש – מרגש, קשה, מטלטל, שונה וחשוב) 

הפוסט מאוס / ארט ספיגלמן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.