נתחיל בזה שאספר לכם על מה הספר. אני לא יכולה להיכנס ליותר מידי פרטים כי מדובר בספר מתח פר אקסלנס וממש לא בא לי לעשות לכם ספוילרים. הסיפור נמשך על פני שלושים ימים ומתרחש בניו יורק אהובתי. כתבת פלילים מבוסטון בשם סמנתה (סאם בשבילכם) נשלחת לניו יורק על מנת לסקר בלעדית פרשה חדשה שמסעירה את המדינה – שלוש נערות נחטפו מבית ספרן. הימים עוברים והמשטרה לא מצליחה להתחקות אחר החוטף/ים, לא מגיעה שום דרישת כופר וזה מתחיל להרגיש שהשוטרים רצים סביב עצמם כמו תרנגולת בלי ראש. סאם מצליחה להגיע לשם, בזמן שהמשטרה לא מוכנה לדבר עם אף איש תקשורת, בזכות היותה עיתונאית מוערכת וקצת פרוטקציה – דוד שלה רוברט ואישתו קתרין (אשר גידלו את סאם מגיל קטן כביתם, לאחר שהוריה נעלמו בדרום אמריקה) הם פרופיילרים מהמעלה הראשונה. רוברט – בבוסטון וקתרין – בניו יורק. סאם פוגשת בניו יורק שלל אנשים, בינהם את ג'ייקוב טורס הלא הוא ה"צ'יף" הממונה על החקירה.
בין סאם לטורס יש המון מתח. גם מקצועי וגם אישי. מהבחינה המקצועית – שיטות הפעולה שלהם שונות וסאם עקשנית ומנסה לגלות בעצמה דברים, ומהבחינה האישית – הם נפגשו בעבר באקראי, משהו קצר ולא מחייב וסאם משום מה מתעקשת להכחיש את העיניין. הם מאוד נמשכים אחד לשני וזה משבש להם את כל העמדת הפנים ששניהם מנסים לשחק, כל אחד בדרכו.
זהו, מפה מתחילה חקירה, רדיפה אחרי רמזים, חשודים, חלומות רעים, סקס פרוע, מועדונים אפלים וקתרזיס אחד. לא מספרת לכם יותר.

סיימתי את הספר בשלושה ימים. מדובר ב-500 עמודים, ובואו ניקח בחשבון שיש לי ילד אחד, בן זוג אחד וקצת חיים, אז תבינו לבד שמדובר בכמה שעות מאומצות בלילה. הסתובבתי עם הספר בבית וקראתי בכל הזדמנות. הפרקים קצרים ותסמונת ה"רק עוד פרק אחד ודי" השאירה אותי ערה עד השעות הקטנות של הלילה. אז כן, הוא מותח בטירוף ולא צפוי. במהלך הקריאה היו לי המון הימורים, פתאום כולם נראו לי חשודים והמתח הזה מצליח להישמר עד העמוד האחרון.

אז סגרנו את הפינה על הסיפור עצמו, סגרנו שהוא מותח לאללה וזהו? ממש לא! יש לי הרבה דברים להגיד על הספר הזה ואני לא אשתוק עד שאוציא אותם מהסיסטם…
זה הספר השלישי של ענבל אלמוזנינו. לא הכרתי את השם שלה עד שקיבלתי את הספר. ראיתי את הכריכה רצה בכל מיני קבוצות בפייסבוק. רוב הקבוצות הן של "הרומן הרומנטי" או של ספרות אירוטית. אני בדרך כלל לא קוראת את הסגנון הזה ולכן לא התעכבתי שם. כשפירסמתי שאני קוראת אותו, ניגשה אלי חברה ואמרה לי "מה פתאום את קוראת את זה? זה לא קשור אליך בכלל". מה אני אגיד לכם? חבל מאוד!. משום מה הספר הזה נכנס לקטגוריה של רומן רומנטי או אירוטי ומפספס קהל שלם של קוראים שאוהבים ספרי מתח, או שפשוט אוהבים ספרים קצביים וטובים. יכול להיות שבגלל ההוצאה – הוצאת Uספרות שנוגעת– הספר מקוטלג ככזה, אבל אני חייבת להגיד לכם, כן, יש שם קטעים אירוטיים (לוהטים!!!) אבל הם ממש לא העיקר. גם הרומן שקורה או לא בין סאם לטורס הוא לא העיניין. ברור שזה מוסיף הרבה לסיפור ומפלפל אותו, אבל החקירה היא היא העיקר פה. והחקירה מסועפת ומפתיעה ומקפיצה, שזה פשוט שווה.
אז אני מרגישה שאני ממש צריכה להכיר את הספר הזה לעוד קהלים. בהתחלה חשבתי שזה ספר שידבר בעיקר לנשים, אבל אחרי שסיימתי אותו אני יכולה להגיד לכם בביטחה, שגם גברים יהנו ממנו מאוד. אפילו הודעתי לאבא שלי, קורא מתח נלהב, שיהיה לו ברור שהוא הולך לקרוא את הספר. מעבר לזה, מדובר בהוצאה קטנה ולא מוכרת ובא לי שעוד אנשים יכירו אותה. עוד דבר זו העובדה שספר מתח טוב, באורך של 500 עמודים כמעט ואין בארצנו הקטנטונת וזה תענוג!!.

עכשיו, אחרי שסיימתי לחפור לכם על הספר עצמו, אני יכולה לחפור קצת על הסופרת, ענבל. סיימתי את הספר בלילה וכיוון שכל התקשורת ביננו נעשתה בפייסבוק, שלחתי לה הודעה – "סיימתי". באופן מפתיע, גם היא הייתה ערה ומיד ענתה לי. התחילה התכתבות, שעברה לשיחה בטלפון ומצאנו את עצמנו מדברות עד שלוש בלילה. שאלתי אותה שאלות על הספר, דיברנו על ספרים אחרים, על סרטים, על סדרות, על הוצאות וזו הייתה אחת השיחות הכי כיפיות שהיו לי לאחרונה. אז מעבר לעובדה שהספר טוב, גם הסופרת מקסימה. היא פתוחה לשמוע דעות שונות והערות, היא לא תופסת תחת כמו הרבה אנשים בתעשייה וחלק מהזמן היא עדיין מופתעת שאנשים אוהבים את הספר. זו לגמרי תחילתה של ידידות מופלאה…

למקרה שלמישהו לא היה ברור – מומלץ!!

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה אפלה בדיוק כמו הספר. העיניים האלה מלחיצות וכל הזמן נראה כאילו הן מסתכלות עלי. גם כשראיתי את הספר בחנויות, הרגשתי כאילו העיניים האלה עוקבות אחרי וזה מעולה. שם הספר כתוב באותיות אדומות עם דוגמאות של טביעות אצבעות ומובלטות בלמינציה סלקטיבית, שזה משהו שאני מאוד אוהבת. זה ממש "מקפיץ" את הטקסט ועושה עבודה מצוינת. אחלה עטיפה.

הפוסט בארבע ידיים / ענבל אלמוזנינו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

כמו כל הספרים של זיקית, גם הספר הזה הוא בעצם ספרון. כל כולו 170 עמודים וזה כולל גם אחרית דבר. בקיצור, אם תתיישבו עם הספר הזה, הוא פשוט יספק לכם "שעה חופשית", מקסימום שעתיים, כי זה בערך הזמן שייקח לכם לקרוא אותו. וזו תהיה שעה חופשית לגמרי, חופשיה מעכבות, ממוסכמות, ומצנזורים. מה תחליטו לעשות אחרי שתסיימו את הספר ועם מי? זה כבר עניין שלכם…

"הסיבה המשמעותית היחידה לכך שהם הפכו לנאהבים היא שבמקרה הייתה לשניהם שעה חופשית – השעה הרביעית של הבוקר, כלומר כשמוסיפים את ההפסקות – בין עשר ועשרה לאחת עשרה וחמישה – באותם ימים בשבוע: שלישי וחמישי. אירינה לימדה ספרדית; אנדרס, היסטוריה" (עמוד 9).

זו הפסקה הפותחת את הספר, שמסבירה לנו בעצם מה היה צירוף המקרים הראשון שגרם לאירינה ולאנדרס להיפגש בטעות בבית קפה ליד בית הספר בו לימדו. אירינה נשואה למנואל, יש לה שני בנים, בני שלוש וחמש ו"יחסים קפואים עם בעלה" (כך בעמוד 16). אחרי הלידה השנייה נעלמו כל ההבנה והאינטימיות בקשר שלהם. מעבר ל"קיפאון" ביחסים, מנואל מתייחס אליה בצורה לא מתחשבת ובאופן כללי – לא ממש שם עליה ומנהל רומן מהצד. אנדרס נשוי גם הוא, דווקא באושר רב, לחולייטה. אין להם ילדים.

יש לציין, למי שזה אולי ירתיע אותו – מדובר בספר ארוטי לכל דבר ועניין, בצורה מאוד ישירה ובוטה ובלי הרבה התחכמויות. כבר בעמוד 37 מתחיל הבלגן. לא קראתי את "50 גוונים של אפור", אבל הבנתי ששם מתחילים התיאורים האלה בשלב הרבה יותר מאוחר בספר. כאן, כאמור, אין צורך לחכות יותר מידי…

כאמור, אירנה ואנדרס מוצאים את עצמם פנויים באותם ימים ובאותן שעות ושוכרים חדר במלון קרוב מראש על מנת לממש את תשוקותיהם. כל זה בעיקר בניצוחה של אירינה, שנמצאת במערכת יחסים שלא נותנת לה כלום. אותה בהתחלה עוד אפשר להבין. לא ברור איך אנדרס נגרר לכל זה, הרי טוב לו בבית.

כמובן שגם כאן יש קצת קלישאות כי הרי זה ברור, שאפילו שהשניים לא נראים כמו דוגמנים, איבריו המוצנעים של אנדרס בהחלט מרשימים בגודלם ואיבריה של אירינה מרשימים לא פחות, היא כמובן חווה אורגזמות מטורפות בפרקי זמן קצרצרים ואפילו ממשיכה לחוות אותן במהלך השיעור שאחרי. אבל נו, מילא, זה לגמרי נסלח. במיוחד כשמדובר בספרון קטן, שהוא סוג של ממתק.

שתי הדמויות עוברות תהליך שונה לאורך הספר. לא ברור מה בדיוק השניים מרגישים אחד כלפי השנייה מעבר לעניין המיני. אנדרס כאמור, נשוי באושר, וההרפתקה הקטנה לא משפיעה כהוא זה על נישואיו ואילו אירינה עוברת תהליך שהוא סוג של התבגרות, התפכחות ופריחה. כל התהליך הזה מעלה שאלות לא מעטות ונוגע בנושאים הכי רגישים ועדינים של כל מערכת יחסים בין בני זוג.

הספר הוא הראשון מתוך טרילוגיה שהעורך קרא לה "הטרילוגיה על בגידות", שכולה מתעסקת בדו שיח שבין נאמנות וחוסר נאמנות ובעצם מה אפשר "להרוויח" ומה אפשר להפסיד הן מנאמנות והן מחוסר נאמנות.

בקיצור – מומלץ, מעניין ומסקרן.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

כמה העטיפה הזו יפה! אין לה ולו זכר לפורקן היצרים המתואר בספר ועדיין היא מתאימה. יש משהו מאוד אגבי במאוורר תקרה, כאילו הוא נע בעצלתיים, בקושי מעיף את הזבובים. מעין אנטיתזה לכל מה שקורה בתוך אותו חדר קטן במלון. הצבע הוא סגול לילך, שגם הוא בחירה מעניינת, שכן אצלי לפחות, הוא לא מתקשר בכלל לארוטיקה. אני אוהבת את הפשטות שבעטיפה. כל הכבוד לאנשי זיקית, מעצב הסדרה דוד בו הרא"ש והמאיירת נטע חמו, שמצליחים לעשות עטיפות מקסימות ועדיין לשמור על הקו העיצובי הכל כך מובהק של ההוצאה.

ציטוטים:

"אבל האם רק כשמדברים מכירים את האחר?" תהה "הרי אחרי הפעמים הרבות שהיינו ביחד, יכולתי כבר לדעת שלא יאונה לי כל רע בידיה, לא? הוא לא ידע מה להשיב לעצמו. הוא חשב לעצמו שדווקא לא חייבים להיות קשורים בידיים וברגליים כדי להיות נתונים לחסדי האחר, מספיק שדעתו של אדם תהיה מוסחת, שהוא יישן או שיהיה שקוע בעצמו. ואחר כך חשב, שדיבורים, קרוב לוודאי, לא יבטיחו היכרות מלאה, ועוד פחות מזה היעדר פגיעה".

הפוסט שעה חופשית / ארקולה ליסרדי הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.