הרבה זמן לא יצא לי להיתקל באוסף כזה של דמויות הזויות בספר. ובכלל, בכזאת עלילה (אולי אני פשוט לא קוראת את הספרים הנכונים). זה מסוג הספרים שגורם לי לתהות על קנקנו של הסופר ולחשוב על מה לעזאזל הוא חולם בלילה ומאיפה באים לו הרעיונות וההשראה?!.

אז יש לפנינו שני סיפורים שמתרחשים במקביל, אחד בהווה ואחד בעבר ויש ביניהם, כמובן, קשר. בהווה – בחור בשם קווין ברום העונה לכינוי "פישי" בשל תסמונת גנטית שהוא לקה בה, הגורמת לזיעתו ושאר הנוזלים שמפריש גופו להיות מצחינים כדגים רקובים. בגלל העניין הלא נעים הזה הוא לא יוצא הרבה מביתו ומקדיש את רוב זמנו לתחביב העיקרי שלו – איסוף וסחר של פריטי אספנות נאציים. פישי עושה כל מיני שליחויות ועבודות מזדמנות לטיפוס מפוקפק וכך מוצא את עצמו בזירת רצח. דמות נוספת (סליחה על המסתוריות אבל ממש לא בא לי על ספוילר), שכנראה גם היא מעוניינת בנרצח ובמה שיש לו להגיד מופיעה בזירה ופישי מוצא את עצמו חובר לבחור השני ועוזר לו להתחקות אחר עקבותיהם של שני גברים, שהסיפור שלהם מעניין והזוי לא פחות ומתרחש בבריטניה שבין שתי מלחמות העולם.

זה מביא אותנו לסיפור השני, שמתרחש בעבר, והוא בעצם הסיפור של אותם שני גברים. הראשון הוא פיליפ ארסקין, פשיסט לא קטן וחוקר חרקים שמתעניין בתורת האאוגניקה. ארסקין חולם להשביח זן חדש של חיפושיות כסוג של מחווה לגיבורו הנערץ אדולף היטלר (לחיפושיות הנדירות מצויר מעין צלב קרס על גבן), במקביל הוא חולם להשביח את המין האנושי וכך הוא מגיע אל סת' "סינר" רואץ'. סינר הוא מתאגרף יהודי הומוסקסואל בעל תשע בהונות (אמרתי לכם שהכל הזוי פה כן? זה לא נגמר. חכו שתקראו את הספר!), בנוסף לכל הוא סוג של גמד וגס רוח בצורה בלתי רגילה. ועדיין, הוא מתואר כ"מושלם" ויפה תואר. הוא הופך עם הזמן למושא מחקרו של ארסקין וגם למושא תשוקתו.

פישי, שגם חולק עם הקוראים הערצה לגיבורי – על בכלל ולבאטמן בפרט מנסה במהלך הספר לגלות מה עלה בגורלו של המתאגרף ושל החיפושיות ועל הדרך להציל את חייו מהאיש שאליו התלווה למסע.

לספר פרקים קצרים הנקראים במהירות. לסירוגין פרקים מההווה ומהעבר, כשהפרקים מהעבר מצוינים בחודש ושנה וכך יודעים להבדיל.

זה ספר הזוי בכל קנה מידה אפשרי – החל מהדמויות, דרך העלילה וכלה בסוף המפתיע, שלא ראיתי אותו בא בכלל. לא הבנתי מאיפה הספר הזה נחת עלי. זה מסוג הספרים שכשסיימתי אותם אמרתי לעצמי "מה זה היה לעזאזל?!". כבר יצא לי לקרוא ספרים הזויים אבל במקרה הזה גם ממש נהניתי. אני מראש מתריעה שהוא לא מתאים למי שרגיש לעניינים הומוסקסואלים כי יש פה ושם סצנות ולפחות אחת מהן ממש מפורטת. לי, אישית, זה ממש לא הזיז אבל אני מניחה שיש אנשים שינועו באי נוחות בכיסא.

נד באומן מספר אחלה סיפור והצליח להפתיע אותו בדמויות, בעלילה, בשנינות וגם בסוף הספר. האמת שלא הייתי בטוחה שאני בכלל אצליח לצלוח את הספר אבל נהניתי ממנו, על אף שהיו חלקים שהזדעזעתי מהם. ואולי זו הגדולה שלו. סופר שמצליח לגרום לקורא "להרגיש" דברים בעקבות הקריאה – חייב להיות סופר טוב, לא?

אני ממליצה, אבל לא לבעלי קיבות רגישות.

זה ספר ראשון שאני קוראת של הוצאת "סאגה" ומעניין אותי מה עוד הם יוציאו מאמתחתם. הלוואי ויגישו לקורא עוד ספרים כאלה.

לינק לראיון עם הסופר ועם ההוצאה

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה מגניבה לגמרי ונראית כמו כרזה לסרט (אההמ אההמ אולי מישהו ירים את הכפפה?). במרכז יש את שם הספר בגדול, כשברקע חיפושית שחורה ובצדדים הסופרלטיבים שנתנו שלל עיתונים לספר – העניין הזה מיותר לגמרי בקדמת הספר, אבל מובן בהתחשב בעובדה שמדובר בסופר לא מוכר. לא לקואלה לפחות. פלטת הגוונים היא חמה – בורדו, חומים ושמנת. מאוד אהבתי את העטיפה, היא מרגישה לי מודרנית וקופצת לעין. המוטיב של החיפושית מגניב וללא ספק תופס מקום עיקרי בסיפור. ההחלטה לא לשים דמויות טובה בעיני ומשרתת את המסתוריות שאופפת את הספר הזה. יפה.

ציטוטים:

"היא ייחלה לכך שלעולם לא תיכנע לזמן, שלא היה המרפא הגדול מכולם כפי שכולם טענו, כי אם הצנזור הגדול מכולם".

הפוסט מתאגרף חיפושית / נד באומן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.