בעקבות הקריאה והסקירה על ספרו המצוין עאידה (ובעזרתם האדיבה של מנדלי מוכר ספרים ברשת), נפל בחלקי הכבוד הגדול לארח את הסופר סמי מיכאל כאן אצלי בבלוג.

כמה פרטים יבשים על הסופר המיוחד הזה – הוא נולד בשם סלאח מנשה בבגדאד, בירת עירק. בזמן לימודיו התיכוניים היה ממנהיגי המחתרת הקומוניסטית העיראקית שפעלה נגד הממשל ולמען זכויות אדם. בשנת 1948 יצא נגדו צו מאסר והוא חצה את הגבול לאיראן ושינה את שמו. בשנת 1949 הוא עלה לישראל, בין היתר מפחד שהשלטון האיראני יסגירו לשלטונות העיראקיים. תחילה התיישב ביפו ולאחר מכן עבר לחיפה בעקבות עבודה שהוצעה לו בעיתון "אל-איתיחד". בשנת 1974 פרסם את הרומן הראשון שלו "שוים ושוים יותר", העוסק בחיי העולים החדשים בשנות ה-50 בישראל. לאחר מכן כתב עוד ספרים רבים וזכה בפרסים מוערכים. ספריו תורגמו לשפות רבות ועובדו למחזות, לטלויזיה ולקולנוע. בשנת 2009 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה, כהוקרה על מכלול יצירתו המשקפת את מגוון פניה של החברה הישראלית מתוך כבוד לאדם ולחירותו. (כל זה מויקיפדיה)

אז היו לי הרבה שאלות לשאול את סמי מיכאל, התלבטתי בעיניין כמה ימים טובים. אני לא מאמינה שהצלחתי למצוא משהו שלא שאלו אותו כבר קודם, אני מודה שאני גם לא מנוסה במיוחד בראיונות שכאלה וכל כך שמחתי על ההזדמנות, שההתרגשות די שיתקה אותי.

חילקתי את השאלות לשני נושאים – אחד, כמובן, בעקבות הקריאה שלי בעאידה ושאלות שעלו לי במהלך הקריאה, והנושא השני הוא התייחסותו של מיכאל לסוגיית המדיה הדיגיטלית בכל מה שקשור לקריאת ספרים.

תהנו!

שאלה: קראתי באינטרנט שהשם עאידה אינו תרגום של  עאידה, גיבורת האופרה של ורדי, שאליה יש התייחסות בספר, אלא בעצם ש(ואני מצטטת):

"המילה הערבית עאידה – עאידה זה התרגום, לא המקור, וכדאי להבין זאת לפני שקוראים. עאידה בערבית הוא שם של אישה שפירושו: המבקרת (מלשון ביקור ולא ביקורת) וגם "השבה", זאת שחוזרת. עאודה, שנגזר מאותו שורש, הוא "שיבה". כן, כמו בצירוף המלים המכובס והמאיים זכות-השיבה".
האם זה נכון ואם כן למה זה לא הוזכר בספר בשום מקום?

תשובה: "עאידה הוא שם ככל השמות, ולדעתי אין זה נחוץ לפרש שם של דמות כלשהי ביצירה ספרותית. בספריי אני לא מייחס חשיבות לשמות אלא לדמויות ולאישיותן, ללבטים שלהן ולמעשים שלהן. לגבי "זכות השיבה", אינני מבין מדוע הצירוף הזה מאיים. הלוא גם הציונות מבוססת על הצירוף "זכות השבות" במשמעות של זכות העם לשוב לארצו. ליד נהרייה יש ישוב ששמו שבי-ציון, כמוהו יש יישובים ורחובות רבים בישראל הקרויים בשמות הקשורים לרעיון השיבה".

שאלה: איך הצלחת ליצור קשר עם כל כך הרבה אנשים בעיראק?

תשובה: "הקשרים עם אנשים החיים בעיראק הם ישירים ועקיפים והם ארוכי שנים. אני בקשר עם עיראקים שגולים בנכר ואיתם אני נפגש במקומות שונים בעולם, ועם עיראקים החיים בעיראק שעם חלקם אני נפגש בכנסים שונים בחו"ל ועם חלקם אני בקשר באמצעים אלקטרוניים. הקשרים המסועפים הללו סייעו בידי להכיר דמויות רבות ולהתוודע למציאות היומיומית שהתפתחה בעיראק אחרי שעזבתי אותה. בתקופה שכתבתי את עאידה התנדבו עיראקים לצלם למעני מקומות שונים שהתעניינתי לדעת איך הם נראים בימים אלה. צילום ברחובות בגדאד בימים שכתבתי את הספר (בשנים 2006-2007) היה משימה הכרוכה באומץ לב, כי מי שנתפס מצלם ללא סיבה ברחובות לרוב נעצר ונכלא."

שאלה: האם זכי מייצג את החלק בך שרצה להישאר בעירק?

תשובה: "הרומן עאידה הוא רומן של אילו, מעין ניסיון לבדוק מה היה קורה אילו נשארתי בעיראק. זכי לא מייצג חלק מאישיותי, אבל דרכו ביקשתי לחדור לעולמו הסבוך של האינטלקטואל המשרת את הממסד ושיהיה אופיו של הממסד אשר יהיה. כשהצטרפתי למחתרת בעיראק היה ברור לי שלא יתפסו אותי חי. לא הייתי קונה את חיי במחיר גאוותי כאדם. הקשר של אינטלקטואלים ואנשי רוח עם הממסד קיים בעיראק ובישראל, כמו בכל מקום בעולם. תמיד מצער לראות אנשי רוח שמשרתים את הממסד ועוצמים את עיניהם אל מול עוולות רבות חברתיות ופוליטיות בתמורה להטבות שונות וכן למען קידום אישי בארצם ומחוצה לה."

שאלה: האם יש משהו מההתרחשויות בסיפור, שקרה באמת ומבוסס על חוויה אישית שלך?

תשובה: "אם יש משהו מההתרחשויות שמבוסס על סיפור אמיתי, זהו סיפור האהבה הנוגה בין זכי לבין נור."

שאלה: איך היה המעבר מעיתונות לספרות כתובה?

תשובה: "עסקתי בעיתונות לשם פרנסה ואני יוצר ספרות מתוך אהבה צרופה."

שאלה: לספרים שלך יש צד אוטוביוגרפי ורבים מהם מבוססים על החוויות שלך כילד ונער. איך ההרגשה להיחשף ככה וכמה היית אומר שאמיתי מתוך הסיפורים שלך וכמה המצאה?

תשובה: "אינני חושף ביצירתי הספרותית את כל אשר חוויתי בחיי. מכל מקום אני מקפיד שלא לפגוע בכתיבה שלי בשום דמות של אדם ממשית שהכרתי בעבר. היצירה האומנותית היא תערובת של זיכרונות מטושטשים והמצאות חדות."

שאלה: היית רוצה לחזור לביקור בעירק, במצב שהיא נמצאת היום, במידה והדבר היה אפשרי? אם כן לאן היית הולך לבקר?

תשובה: "אני לא טיפוס נוסטלגי. עיראק שהכרתי היטיבה עמי ועיצבה את אישיותי חרף כל הבעיות, אבל היא כבר איננה. עיראק השתנתה ללא הכר מאז שעזבתי אותה. אף על פי כן, אם היה מזדמן לי לבקר שם הייתי הולך לראות את הנהר שאהבתי, שידידיי אומרים לי שאף הוא השתנה לחלוטין."

שאלה: מה גישתך לגבי ספרים אלקטרוניים? אני קראתי את עאידה כספר אלקטרוני וזו הייתה הפעם הראשונה שלי במדיה כזו. האם יצא לך לקרוא ספרים בפורמט הזה? איך הייתה החוויה שלך?

תשובה: "לא יצא לי לקרוא ספר אלקטרוני. אפשר שאני סופר מהדור הישן, אבל איני נוטה להכתיב לדור הצעיר העדפות ואהבות שלי ולכן גם לא אכתיב להם איך לקרוא ספר. העיקר שימשיכו לקרוא בכל צורה שהיא. אהבת הקריאה בעיני אינה נופלת מהנאת הכתיבה. אבל לא יצא לי ליצור קשר כלשהו עם צג המחשב ועם מחשב בכלל. אני נהנה לכתוב בדיו על גיליונות נייר."

שאלה: האם יש עוד ספרים בתכנון והאם גם בהם תחשוב על האופציה האלקטרונית?

תשובה: "סופר תמיד כותב. בימים אלה אני כותב רומן שהרקע שלו הוא בגדאד וגם ספר ילדים על מים וגלגוליהם. אני מניח שספריי האחרים גם יפורסמו כספרים אלקטרוניים."

שאלה: לסיום, מה היית מאחל לעצמך לעתיד? ומה היית מאחל לקורא הישראלי?

תשובה:"אני מאחל לעצמי ליהנות מהיכולת לכתוב עוד ועוד ומאחל לקורא הישראלי ליהנות מספרות ולהמשיך לקרוא בכל צורה שנראית לו."

תודה גדולה וחמה לסמי מיכאל על שהסכים להתראיין ותודה לירון גולדשטיין ונמרוד לוי מ"מנדלי מוכר ספרים", שגרמו לכל זה לקרות. כן ירבו.

הפוסט הקואלה גאה לארח את סמי מיכאל לראיון קצר הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הוצאת קינג | 374 עמודים

אין כמו רומן מארץ רחוקה, עם ניחוחות של אוכל ושל עיר אחרת כדי לעורר את בלוטות הטעם והסקרנות. תמיד כשאני נתקלת בתיאורים של ארצות רחוקות, ששונות כל כך ממה שאני מכירה, אני נשאבת לתוך הספר וקשה לי לעזוב אותו (אלא אם כן הוא כתוב גרוע ואז לא יעזור שום דבר).

לפנינו סאגה משפחתית המנחיתה אותנו באיראן שלפני המהפכה האיסלמית. עבר הרבה זמן מאז שקראתי ספר שבו יש פרקי זמן כל כך ארוכים בין פרק לפרק ובסך הכל הספר מסתכם בכעשרים שנים. 

דמויות המפתח הן איברהים –ראש המשפחה וגביר בפני עצמו, עוסק בנדל"ן ורבים רואים בו את ראש הקהילה היהודית באיזור. התחושה המתקבלת היא שאישתו מתנכרת לו והוא מחפש חום אנושי וגם מוצא אותו אצל נשים מוסלמיות שונות שהוא פוגש באי אלו הזדמנויות.

מולוק היא אישתו של איברהים ואם בנותיו. חשוב לציין את עיניין הבנות שכן זהו טעם לפגם (ולפעמים אחד התירוצים לניאופים של איברהים). ישנם הרבה פרקים שהיא המספרת ואז קל לנו יותר להזדהות איתה ועם התחושות שלה. כל מה שמולוק רוצה זה להביא להביא בן לעולם ולעלות לארץ ישראל. למולוק ולאיברהים יש שתי בנות – ראנה והומה, אחריהן מגיעה הפלה כואבת וטראומתית ואחריה הריון נוסף, שגם הוא מביא בת – גולי (לאכזבת כולם, כמובן). המספר הוא מספר כל-יודע ולפעמים נקודת המבט היא של איברהים, לעיתים של מולוק ולעיתים של מספר "מבחוץ", זה מעניין כי כך רואים את הפערים שיש בין מה שאחד חושב למה השהניה מרגישה.

מולוק היא אישה מכובדת ועשירה ומתייחסים אליה בהתאם. היא מקבלת הצעה להיות אם בית בישיבה יהודית שמקימים על מנת ללמד עברית, לספר על ארץ ישראל ולהכין את הקרקע לקראת עלייה של יהודים. מגיעים שליחים מהארץ ומספרים נפלאות ומבטיחים הרים וגבעות, חלק מאנשי הקהילה אכן עולים ונתקלים במחלות, תנאי תברואה קשים וחלקם אף חוזרים כעוסים לאיראן בתחושה שרימו אותם. כאן מולוק פוגשת את הרצל, אחד השליחים שמגיעים לישיבה ונרקמת ביניהם מערכת יחסים. גם מולוק שלנו לא טלית שכולה תכלת ודמותו של הרצל מתחילה להופיע אצלה בחלומות והיא חושקת בו. אני חושבת שהדמות של מולוק היא הכי מורכבת. מצד אחד, היא אישה בתקופה שבה השמרנות חוגגת – זה "בסדר" שגבר יבגוד אבל אוי ואבוי אם אישה תעשה את אותו הדבר, אישה שלא מביאה בנים היא אישה פגומה (מה? הם לא יודעים שהגבר נושא את המטען הגנטי??), אישה צריכה לכבד את בעלה ולא לבייש אותו, היא מתחזקת את הבית ומכינה אוכל ומצד שני – היא יוצאת לעבוד, ללמוד, יש לה רצונות משלה ותשוקות משלה והיא אישה מאוד חזקה. זה, אגב, גם מה שמושך אליה את הרצל.

הספר מתייחס בהתחלה למערכת היחסים בין מולוק ואיברהים ובערך באמצע הספר עוברת להתעסק בבנות, בשידוכים המוצעים להן ובשגרת חייהן כמתבגרות.

השמרנות חוגגת בספר, גם היהדות וגם התקופה הזו באיראן. ועדיין – יש הרבה חושניות בספר. יש קטעים שמתארים מעשי אהבה והכתיבה עליהן נעשית באמצעות מטאפורות, כאילו בלי "לקרוא לילד בשמו", כדי לא לפגוע אולי או לשמור על כבוד הדמויות. לעיתים מכנים את איבר המין הגברי "תרנגול" או "כרבולת" וזה שיעשע אותי, יש בזה משהו ילדותי ונאיבי. הרצון "ללכת מסביב" ולא להיות בוטים. אבל התחושה הכללית נשמרת ועדיין אלו סצינות מלאות חושניות ואהבה.

קורים בספר המון המון דברים וזה מאוד מעניין לקרוא על התקופה. לא היה לי מושג  שהייתה כזו קהילה משגשגת של יהודים בטהראן ושחלקם היו בעלי עסקים מצליחים. הייתה תקופה שאפשרי היה לעלות למדינת ישראל בלי יותר מידי בעיות. בסוף הספר מתחילים לשמוע ברחוב את קולות המהפכה שהתחילה ב-1979. לאורך כל הספר אנחנו מתוודאים למנהגים של אותה תקופה, ללבוש, לאוכל כמובן (בסוף הספר מובאים מתכונים מזילי ריר), לאמונות התפלות ומיני כשפים. גם ביטויים פרסיים רבים משולבים במשפטים לאורך כל הספר. מאוד מאוד מעניין.

תהיתי לא פעם ולא פעמיים לגבי שם הספר – מצד אחד יש קריצה משעשעת לכל אותן הפעמים שבהן נזכר איבר מין גברי כ"תרנגול", מצד שני ישנה אותה סוכריה על מקל בצורת תרנגול אדום שמוזכרת בספר באיזו סצינה שגם הוא נקרא תרנגול פרסי וישנו גם תרנגול בשם עבאס שבא למלא חלל שהשאיר אחריו משרת באותו שם שבגר ועבר לאדונים אחרים על מנת שלא יאיים בזכרותו השופעת על הילדות המתבגרות. כנראה ששאלה זו לא תיפתר…

ההערה היחידה שלי היא לעריכה – ישנן שגיאות כתיב מעטות בספר והביטויים בפרסית מקבלים תרגום כבר במשפט עצמו ולא ברורה הבחירה הזו בכפילות – אולי היה הגיוני יותר לשים את התרגום כהערה בתחתית העמוד. דבר נוסף שלא ברור לי הוא הכתובת "רומן אותנטי" על כריכת הספר – האם מדובר בסיפור אמיתי? זה לא מוזכר בשום מקום אז כנראה שלא…אז מה הכיתוב הזה בדיוק בא לציין?

לסיכום – הקריאה קולחת ואני, לפחות, הייתי במתח רוב הספר. הפרקים לא ארוכים וזה תמיד יתרון מבחינתי. קראתי את הספר מאוד מהר יחסית לזה שהוא כמעט 400 עמודים. היה לי מאוד מעניין ללמוד על תרבות אחרת שהיא רחוקה מאוד ממני ועדיין מאוד קרובה.

קצת היסטוריה על איראן מתוך ויקיפדיה

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – היה לי מעניין ומלמד)

פינת העטיפה:

על העטיפה ישנו ציור של שני תרנגולים צבעוניים, הם נראים כאילו הם בסוג של קרב (לפחות אחד מהם). בספר יש תחושה כל הזמן של שני כוחות מנוגדים שנלחמים אחד בשני – השמרנות מול הליברליות, היצר מול המוסר, איברהים מול הרצל, מולוק מול הנשים של איברהים, שידוך מאהבה מול שידוך של כסף, בנות מול בנים, נשים מול גברים, יהודים מול מוסלמים – אולי קרב התרנגולים הזה מנסה להעביר את הקרב הניטש בין כל הכוחות האלו, הסערות שמתחוללות בלב כל הדמויות.

ציטוטים:

"למכת האלוהים אין צליל, וכשהוא מכה – אין לו מרפא"

"לצרתך אל תספרי על צרתך"

הפוסט תרנגול פרסי / פַּרִי סָנִי הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.