עוד מעט בחירות. אי אפשר בדיוק להגיד שהמצב במדינה סבבה. לכולם יש טענות ותלונות וזה בכלל לא  משנה אם אתה שמאל או ימין או מרכז או אזרח ישראלי אבל אפילו לא גר בארץ. במצב כזה, מה שהכי עובד בשבילי זה לצחוק. במיוחד אם מדובר בהומור שחור, ציני, ביקורתי ובועט.

תכירו את מפאלדה – ילדה בת שש עם דעות ושאלות שלא תואמות את גילה. אמנם לא הכרתי אותה, אבל היא אייקון ארגנטינאי לא פחות ממסי. בערך כמו שסופרמן הוא אייקון אמריקאי. עד היום היא לא תורגמה לעברית, אבל תורגמה כמעט לכל שפה אפשרית אחרת והספרונים בכיכובה נמכרו בשלושים מליון עותקים. מפאלדה נולדה ב1964 על ידי 'קינו' (חואקין סלבדור לבאדו טחון) כדמות לקמפיין של מותג מכשירי חשמל שמעולם לא יצא לפועל. קינו המשיך לפתח את הדמות ובמשך עשר שנים התפרסמו רצועות קומיקס עם דמותה במוסף לפוליטיקה ואקטואליה של העיתון "אל מונדו". הציבור התאהב. אני מבינה למה.

הוצאת תשע נשמות הרימה את הכפפה ותירגמה לעברית את האוצר הזה. אין לי מושג איך זה לא קרה קודם. בתור התחלה, יצאו שלושה ספרונים תמטיים, שהם אסופות של סטריפים בשלושה נושאים – המשבר הכלכלי, משפחה ופוליטיקה. נושאים שנוגעים לכולנו. כל ספרון מתחיל בהצגת הדמויות ואפשר לקרוא באיזה סדר שרוצים. גם את הספרים וגם בתוך הספרים עצמם.

זה מדהים שנושאים שנגעו בהם בשנות השישים של המאה הקודמת אקטואליים היום בדיוק באותה מידה.
אמנם מדובר בילדה בת שש, אבל שזה לא יטעה אתכם – יש לה דעה נחרצת על הכל. על פמיניזם (אמא שלה עקרת בית והיא פשוט לא מבינה את זה), על המצב הכלכלי של המשפחה שלה ושל החברה וגם על העולם בכלל. היא פסימית, צינית ובעיקר מאוד מאוד מצחיקה. היא מוטרדת מגורל האנושות ושונאת מרק.
ההורים שלה "רגילים" לחלוטין ורוב הזמן מנסים להתחמק מהשאלות הקשות שמפאלדה שואלת.
חוץ ממפאלדה, שהיא כמובן הגיבורה הבלתי מעורערת של הספרים אנחנו מתוודעים לעוד דמויות משעשעות לא פחות – ג'ז'ה (אחיה הקטן), פליפה, מיגליטו, מנוליטו ועוד.

קראתי את שלושת הספרים תוך כמה שעות והחיוך לא ירד לי מהפנים. מצד אחד זה נוגע לנושאים חשובים ואקטואליים ומצד שני – זה אסקפיזם מעולה. אני מתה על קומיקס (לאחרונה אפילו קראתי ספר קומיקס על כלכלה, בקרוב אכתוב גם עליו).

החל מהראשון באפריל (בטוח היה למפאלדה היה משהו להעיר על התאריך) תוכלו למצוא את הספרונים בחנויות ובאתר ההוצאה של תשע נשמות, שבו יש גם מכירה מוקדמת ואפשר לרכוש את כל השלושה ותיק בד מהמם עם איור של הגברת הצעירה.

זו מתנה מקסימה לכל אחד, גם לאלו שלא קוראים ספרים. יש בזה משהו קליל ויחד עם זאת אקטואלי ועכשווי.

בקיצור, למקרה שלא היה ברור – אני ממליצה בחום!

קריאה נוספת למעוניינים:

מפאלדה בויקיפדיה

אתר הבית של קינו

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש. לכל הספרונים יחד ולכל אחד לחוד)

פינת העטיפה:

טוב, פה אין יותר מידי על מה לדבר כי אני מניחה שרוצים לשמור כמה שיותר על הקו העיצובי של הספרים המקוריים. על כל ספרון מופיע איור מתוך הספר שקשור לנושא שבו הוא מתעסק – משפחה, פוליטיקה והמשבר הכלכלי. הרקע בצבעים אופטימיים ושמחים, אפילו ילדותיים משהו, למרות שממש לא מדובר בתכנים שידברו לילדים (חוץ ממפאלדה וחבריה כמובן).

ציטוטים:

"איזה אסון, אפילו החולשות שלי חזקות ממני!"

"אני פשוט מבינה בפולקלור אימהי"

הפוסט מפאלדה / קינו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

לפנינו רומן לא שגרתי בכלל בין רוסה, מנהלת משק בית בבית משפחת בלינדר האמידה לבין חוסה-מריה, פועל בניין אלים משהו. על פניו נראה כאילו יש כאן מתכון מנצח לטלנובלה (אלימות, זעם, קנאה, רומן סודי) ועדיין – הספר לא נופל במלכודת הזו.  

חוסה-מריה הוא טיפוס די עצבני. הוא עובד בבניין ובאחד הימים נתקל ברוסה במקרה והשניים מתאהבים. הפגישות שלהן קורות בסתר שכן לעיניין המעמדות יש משקל רב בחברה. תקרית בעלת אופי פלילי משהו מביאה את חוסה-מריה לחפש לעצמו מקום מחסה, שיוכל להסתתר בו עד יעבור זעם. הוא מצליח להיכנס לביתם של הבלינדרים ומתמקם בקומה האחרונה. מדובר בוילה גדולה ומפוארת, שמפאת גודלה ומיעוט האנשים החיים בה, אף אחד אפילו לא שם לב שנוסף דייר משנה בחדר למעלה. הוא מתנהל לו בשקט ובלילות חומק למטבח לקחת אוכל. רוסה כמובן אינה יודעת כלום מכל זה. ולא מבינה בכלל לאן נעלם אהובה.

זה מעניין שדמות כמו של חוסה-מריה, שמתואר כטיפוס יצרי ואפילו קצת אלים, שהכבוד שלו חשוב לו, בוחר להכניס את עצמו לסיטואציה שבה הוא צריך להתנהל בשקט ובעדינות, כי אחרת ישמעו אותו. זעם הוא שם מתאים לספר כי הזעם של חוסה-מריה מניע אותו בהרבה מובנים. ומצד שני, יש מקרים שבהם אין לו ברירה, אלא להישאר בשקט ולשתוק כי אחרת הוא יחשוף את נוכחותו בבית.

מידי פעם הוא יוצר קשר עם רוסה בטלפון ובזה, כמובן, הוא לוקח סיכון אדיר כי הוא מתקשר מתוך קו אחד של הבית לקו השני כי עם כל הזעם שמבעבע בתוכו, חוסה-מריה מאוד מאוד אוהב את רוסה, זה אפילו לא מוטל בספק. הוא לא מגלה לרוסה איפה הוא נמצא והיא ברוב המקרים פשוט בטוחה שהוא בכלא….. ואי אפשר להגיד שהוא מתייחס אליה בצורה לא נאותה (במסגרת מה שמתאפשר להם כמובן). פשוט ריחמתי עליו בסצינה שבה הוא מגלה שרוסה בעצם ממשיכה בחיים שלה אחרי שלא שמעה ממנו תקופה ארוכה, ונפגשת עם איזה בחור. נקרע לו הלב. והוא לא יכול לעשות עם זה כלום.

תקופת השהות של חוסה-מריה הולכת ומתארכת והוא לומד הרבה דברים על דיירי הבית והמינהגים שלהם. כולל על רוסה עצמה. הוא ממש הופך בלתי נראה ורוב הזמן בכלל מסתובב ערום. הוא נהיה מעין מלאך-שומר של רוסה ומבלי שהיא יודעת איך ולמה הוא עוזר לה ועומד לצידה בכל מיני רגעים.

חוסה-מריה נמצא בעצם בסוג של כלוב מזהב. יש לו הכל ואין לו כלום. יש לו אוכל לרוב ותנאי מחיה יחסית נוחים (לפחות ביחס למה שהיה לו קודם), אבל מפאת הנוכחות האסורה שלו שם, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להתגלות ולכן לא יכול לעשות כלום והכל נמצא הרחק מהישג ידו – כולל אהובתו רוסה.

זה אמנם סוג של סיפור אהבה, אבל יש בו המון מתח. מצאתי את עצמי לפעמים "קופצת" יחד עם חוסה-מריה למשמע רעשים או מגחכת לנוכח שיחותיו עם חברתו היחידה, חולדה שמסתובבת בין החדרים בקומה. רציתי ולא רציתי שיגלו אותו וכל הזמן תהיתי עד כמה רחוק הוא ילך ומתי יגיע כל הסיפור לסופו הבלתי נמנע.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הבעיה היחידה שלי עם הוצאת סימטאות הנפלאה הן העטיפות. הן פשוט נראות לי לפעמים חסרות מעוף… כן, הן מתאימות מבחינת מנעד הגוונים שלהן לעיצוב הכללי של הסדרות השונות אבל יש בהן משהו קודר וקצת מונוכרומטי. בכל מקרה, ללא ספק האימג' על הכריכה מתאים להגדרה שלי ל"זעם". נראה שיש בו הרבה רגשות עצורים.

ציטוטים:

"הוא היה מנוכר מידי, רציני, מכונס בעצמו. הזונות נראו לו יותר. כולן היו זונות, ההבדל היה בזה שאלה שלא גבו תשלום כדי לשכב אתו היה להן תמיד מה לומר".

"הוא היה באמת במצב אחר. גופו הביע זאת אפילו טוב יותר מרוחו או נפשו: הוא היה כולו סיבים, כמערכת עורקי העלה, שקוע בהילה של כוח עצור, עם רעידות קצרצרות פה ושם, למעלה ולמטה, כמו רסיסים כצבניים, כמו התפוצצויות זערוריות".

הפוסט זעם / סרחיו ביסיו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.