עומָר חי את המציאות הזו יום יום עד שהוא מחליט להתאבד. הוא מרגיש שהוא לא יכול יותר. ערב אחד הוא מגיע לארוחת ערב עם אחיו הילמר ואחותו סלמה ומודיע להם – אני לא יכול יותר. האחים המבוהלים מנסים להניע אותו מהחלטתו ומצליחים לשכנע אותו לדחות את הקץ קצת. בזמן הזה, הוא ילך להיפגש עם פסיכולוגית, כמובן שיגיע בגישה שלילית, היא תיתן לו דף משימות קלישאתי להחריד והוא יתחייב לסיים אותו ורק אז להמשיך בתכנית.

עומָר הוא גבר בן 43 אשר עובד כגנן בגן ילדים, כתב בעברו כמה ספרים ואחד מהם אף היה רב מכר. אבל לאט לאט איבד את דרכו ואת עצמו, מאלחש את עצמו באמצעות אלכוהול ומנתק עצמו אט אט ממשפחתו, מחבריו ומעברו.

הרשימה שעומר מקבל בפגישה עם הפסיכולוגית אמנם קלישאתית, אבל לאלו מאיתנו שנאלצים לחוות חרדות ודיכאונות – היא לא פשוטה בכלל. הרשימה מביאה את עומר להתמודד עם סיטואציות שלרוב היה נמנע מהם, עם אנשים חדשים וישנים ועם החיים בכלל. היא מכניסה טעם לחייו. האם זה יצליח?

הספר אמנם עוסק בדיכאון, אבל באופן מפתיע איננו מדכא בכלל. הכתיבה קלילה ומשעשעת ואגדיל ואומר – אפילו אופטימית.

זה ספר מומלץ לכל מי שחווה חרדה ודיכאון וגם למי שחי לצד אנשים כאלה.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה אדומה לגמרי. כשבתוך האיור (שלא ברור מהו) רואים חלק עליון של לב. זה יכול להיות אדום של דם, של אהבה או אזהרה. כולם מתאימים במקרה הזה. ללא ספק זו עטיפה מאוד בולטת, שקופצת לעין בין אם בחנות פיזית או באתר ספרים. לרוב אני ממש אוהבת את הכריכות של ההוצאה, פה פחות עבד לי…

ציטוטים:

ההקדמה הפותחת את הספר:

"אם נדמה לכם שאתם עומדים לקרוא ספר בלשי או ספר על רצח מרהיב, זרקו מעליכם את הספר או גשו לקבל עליו החזר כספי.
1.הדמות הראשית אהובה.
2. העלילה זוועתית.
3. אם תקראו את הספר הזה, כנראה תחטפו דיכאון.
4. יש מצב שתמצאו שגיאות כתיב.
5. אין אהבה.
תהנו!"

"לוקח לי בירה וצופה בסרט, חייב לעשות משהו אחר מאשר לחשוב. המוח הזה עושה אותי חולה נפש לפעמים, נוטה לחשוב יותר מדי על הכול".

הפוסט הלב שלי / אוליבר ת'ורסטינסון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

יש לנו שני גיבורים בסיפור שלפנינו – הילל, מנטליסט, מומחה באחיזת עיניים ו"קריאת" מחשבות של אנשים, שמנסה להשיג לעצמו תכנית טלויזיה ובאופן כללי מחכה לפריצה הגדולה שלו, שהיא ממש ממש מעבר לדלת. ומיקה, דוקטורנטית לחקר המוח, עובדת במעבדה באוניברסיטת תל אביב ועושה ניסויים על קופים (בעיקר בודקת השפעות של דיכאון על קופות בשבי, אבל אל תתפסו אותי במילה). 

הילל גדל בצפת במשפחה דתית עם הרבה אחים (חמישה או שישה) וגר עם אחיו יקי, שהוא מורה לנהיגה, בכרם התימנים. למיקה יש אח אחד, שאיתו היא מרבה לריב ולהתווכח (לרוב על עיניין הניסויים בקופים), אמא שלה נפטרה כשמיקה הייתה צעירה מאוד ולאבא שלה יש הרבה כסף וחברה חדשה.

הילל ומיקה נפגשים כאשר הוא מחליף את אחיו, מורה הנהיגה, באחד השיעורים ומיקה מופיעה לשיעור בתפקיד התלמידה-הבלתי-אפשרית-שבחיים-לא-יהיה-לה-רישיון.

הסיפור כתוב לסירוגין פרק אחד מפיו של הילל ופרק אחד מפיה של מיקה, אז כך שיוצא שלפעמים אנחנו קוראים על אותו אירוע משתי נקודות מבט שונות. מצד אחד זה מעניין לראות מה כל דמות חושבת ומרגישה באותו המצב, מצד שני זה לפעמים חוטא בחזרה מוגזמת על פרטים וחבל.

על פניו מדובר בסיפור אהבה הזוי לגמרי, מפני ששתי הדמויות מייצגות דברים שהם הפוכים לחלוטין אחד מהשני – מיקה מתעסקת בניסויים, בעובדות, בדברים שאפשר לבדוק. הילל לכאורה קורא מחשבות אבל בפועל מדובר באחיזת עיניים, זריזות ידיים והדרך המתוחכמת "לשתול" דברים שאתה רוצה במוחות של אנשים (לא משהו רציני, כולה מספר או שם, לא להיבהל). מיקה יודעת שאין דברים כאלה כמו קריאת מחשבות אבל לא יכולה להסביר את צירופי המקרים שקורים לה כל הזמן עם הילל. יש לה נטייה לדכאונות והיא רוצה בכל מאודה להאמין במה שהוא מייצג. כל הקשר הזה קצת חורק בהתחלה ואני מודה שהייתי בספק אם זה בכלל יתרומם לאיזה מקום. אבל מתפתחת שם מערכת יחסים מעניינת ומרגשת. אפילו שהיא לא תמיד ברורה. לשני הצדדים.

לקורא כמוני, שאינו בקי בשני העולמות שהשניים מייצגים – קריאת מחשבות וחקר המוח – נראה כאילו ערן בר-גיל יודע מה הוא אומר. יש הרבה מונחים מקצועיים ועושה רושם שנעשתה עבודת מחקר רצינית ושהסופר "שוחה" בחומר. לאחר אי אלו דיונים עם אנשים נוספים שקראו (ותודה לחגית שהסבה את תשומת ליבי לעיניין), הבנתי שיש פה ושם קצת אי דיוקים. לי, אישית, זה ממש לא הפריע אם מיקה נכנסת לאוניברסיטה משער כזה או אחר על מנת להגיע לביניין שנמצא בכלל במיקום אחר באוניברסיטה. לי זה לא היה עקרוני.

בשורה התחתונה – נהניתי. בפעם הראשונה שהתחלתי את הספר לא קראתי הרבה מעבר לשלושים עמודים. לא יודעת למה, משום מה הוא לא "תפס" אותי. אך כשחזרתי אליו שוב פשוט לא יכולתי להפסיק. יש משהו עדין בספר. מערכת היחסים הבלתי אפשרית הזו כל כך מסקרנת. ממש רציתי לראות מה יהיה איתה הלאה. ואיך זה יכול להיות שהילל אמור לקרוא מחשבות אבל את מחשבותיה של מיקה הוא מפספס בגדול??

אני הופתעתי מסופו של הספר והוא השאיר אותי קצת מדוכדכת. מין הסתם אני לא יכולה לספר לכם עליו כי זה יהיה ספוילר רציני. כנראה שפשוט תצטרכו לקרוא…

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

את העטיפה ראיתי אחרי שסיימתי לקרוא את הספר כי העותק שהיה אצלי היה "לבן". כלומר – ללא עטיפה מודפסת. זה דווקא היה מעניין להרהר בזמן הקריאה מה יהיה האימג' שיבחר בסופו של דבר. אני מאוד מרוצה מהעטיפה שנבחרה – רואים תמונה של צרור חבלים בצבעים שונים וזה ישר זורק לאימג'ים של עצבים במוח. הרי שני הגיבורים שלנו "מתעסקים" בו – מיקה באופן מוחשי, כי היא חוקרת מוח והילל באופן יותר 'רוחני', כי הוא "משתיל" לאנשים דברים שהוא רוצה שיחשבו. סה"כ אהבתי מאוד את העטיפה, כי היא מחברת בין שתי הדמויות.

ציטוטים:

"פעם קראה שעם היווצרות הגוף, התחלקות התאים וכל הפלא הכימי שכרוך ביצירת חיים, נוצרת הנשמה שמקבלת את חייה בשאיפת האויר הראשונה, ומתפתחת לאורך החיים הביולוגיים של הגוף, גדלה בו כמו פרפר בתוך גולם, נוצרת בחובה את היסוד הרוחני של הקיום, את סך השנים, עד שהיא משתחררת ממנו בבוא הזמן ומתחילה את חיי הנצח".

"ברור לה שאין קסמים בעולם. שאין נסים, שאין אלוהים, שהכול כימיה, כל המחשבות, הפירושים, הכמיהות, התשוקות, המעגלים המחשבתיים, הכול כימי, ולכל הטריקים שלו יש הסבר לוגי, יש מאחוריהם רציונל למרות שלא תמיד קל למצוא אותו. אבל מאחורי הקלעים של הכזב, חורג מהסטטיסטיקות המקובלות, מהחוקים הארציים, ממה שהיא יכולה לבחון באופן אמפירי, קיים בכל זאת איזה צירוף מקרים שלא ניתן להסבר, שבו היא מאמינה בכל מאודה. כמו בהישארות הנשמה. ככה זה וזהו. כאילו מה שמתרחש הלכה למעשה אינו אלא מבחן, או ניסוי, או הכנה לקראת משהו גדול יותר, נצחי יותר, מנותק מטרמינולוגיה דתית וממושגי גן עדן וגיהנום, משהו שמתחיל כשנגמרים החיים".

הפוסט קסם וכזב / ערן בר-גיל הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.