את פיסת היסטוריה הכרתי לפני כמה שנים. חברה העלתה פוסט על פסלון שקנתה שם והלכתי לראות במה מדובר. כעיקרון זו חנות אונליין שמוכרת פסלונים של דמויות מפתח הקשורות לתקומת המדינה ותחיית השפה העברית (מישהו אמר שפה? כן בבקשה!). הפסלונים מאוד איכותיים ומקסימים כפריט עיצובי. יש להם גם פנקסים, פוסטרים ושאר פיצ'פקעס הקשורים לנושא.
ואז הם הוציאו ספר. וקנו אותי לגמרי.
לספר קוראים "יוצרים מדינה – 50 דמויות מפתח בתקומת הארץ ותחיית השפה העברית". תמצאו בו טקסטים על שרה אהרונסון, יגאל אלון, בן גוריון והרצל ולצידם ביאליק, אליעזר בן יהודה, לאה גולדברג ועוד רבים (כן נו, כולם רחובות עכשיו). הטקסטים קצרים ומופיעים בעברית ובאנגלית והספר נפתח משני הצדדים, כך שאם רוצים לשלוח לחברים מעבר לים זה מעולה. בדקתי ומסתבר שהם אפילו שולחים לחו"ל.

האיורים מהממים והעיצוב הכללי של הספר מאוד מוקפד – כריכה קשה ודפים עבים. העיצוב נעשה על ידי הצוות של סטודיו "פיסת היסטוריה" ועל הטקסטים אחראים גיא פינקלשטיין (בעלת תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה) ואסף הררי (בעל תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה ומעיד על עצמו ש"העיסוק בהיסטוריה של מדינת ישראל בכלל והתנועה הציונית בפרט הן מפעל חיי").
בקיצור – זה אחד הדברים היפים שיצא לי לראות לאחרונה, ועל הדרך גם משלב עובדות מעניינות. כמובן שהספר הונח אחר כבוד על השולחן בסלון וכולנו מעלעלים בו. כולל בן ה-12 שבשבילו שמות של רחובות מתעוררים לחיים פתאום.

לספר מצורפת הקדמה קצרה מאת אסף הררי, בה הוא מספר על הרעיון מאחורי הספר ותהליך בחירת הדמויות.
את הספר ניתן להשיג באתר של פיסת היסטוריה ובחנות נוספת בתל-אביב – מרכז הבאוהאוס (דיזינגוף 77, תל אביב).

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה היא כריכה קשה ודי מינימליסטית. רק שם הספר, בכחול ולבן, עם עיטורים זהובים עדינים. מרגיש מאוד "רטרו". זה מאוד מתאים ומכובד. את הספר אפשר לפתוח משני הכיוונים, אז הכריכה היא דו כיוונית ונראית אותו דבר משני הצדדים, רק בשפות שונות, עברית ואנגלית.

הפוסט יוצרים מדינה / פיסת היסטוריה הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

ביום שבת האחרון הייתי בשבוע הספר. כשעמדתי בדוכן של ידיעות ספרים המוכרת רצתה להמליץ למישהי שעמדה לידי על הספר הזה ואמרה – "אל תיתני לשם הספר להטעות אותך, אין שום קשר", ואני, שבאותם ימים הייתי לקראת סיום הספר שאלתי את עצמי – למה נותנים לאנשים שלא קראו את הספר להמליץ עליו??? הספר, כשמו כן הוא – ספר על מלחמה. נכון, זה לא ספר מלחמה רגיל, זה לא ספר היסטורי, זה לא ספר עם עובדות, תאריכים ומהלכים. זה ספר על האנשים שמאחורי המלחמה, על האנשים שבתוך המלחמה ועל האנשים שנשארו אחרי המלחמה ובעיקר על מה שנשאר מהאנשים אחרי המלחמה…

זה הספר הראשון של קניוק שאני קוראת ואני בטוחה שלא האחרון. יש לו יכולת מדהימה בכתיבה. משפטים שלמים שאמרתי "וואו" בסופם. איזו שפה! איזו התנסחות! אני אוהבת את העובדה שהוא כותב משהו ואז מטיל בזה ספק – רגע, זה קרה או לא? אני לא בטוח, זה היה כך או כך? – יש בזה משהו מאוד אנושי ואישי. כאילו זה ברור שהוא לא זוכר הכל ולא מנסה לייפות כלום כי זה בעצם ספר על זיכרון והזיכרון לפעמים בוגד בנו. עוד משהו שעושה את זה מאוד אישי, מבחינתי לפחות, זה שהכתיבה היא מאוד אסוציאטיבית. הוא קופץ מנושא לנושא ומתקופה לתקופה.

קניוק הצעיר מתגייס לפלי"ם ואחר כך לפלמ"ח על מנת לתרום. מההתחלה הוא סוג של עוף מוזר בתוך כל הלוחמים. הוא שומע מוזיקה קלאסית, חובב תרבות ובאופן כללי – "ילד טוב של אמא". ככל שאנחנו קוראים יותר ויותר את סיפורי המלחמה שלו אנחנו מבינים שממש במקרה הוא יצא ממנה בחיים. הוא מצליח להינצל פעם אחר פעם מהתופת של אחת המלחמות הקשות שידענו. אנחנו מכירים כיום את קניוק בעיקר בזכות "נבלות" וכל מיני התבטאויות כנגד המדינה וכאן יש משהו מאוד עדין ויפה ואפילו ציוני. הדבקות במטרה – להמשיך ולהילחם, על אף הפציעות שלך עצמך ועל אף כל החברים שנופלים סביבך – היא פשוט מדהימה בעיני.

מדובר כאן במסמך אנושי לא פשוט. הרבה תיאורי זוועות והרבה שנאה שלפעמים מעבירה אנשים על דעתם. זה בדיוק מסוג הטקסטים שאתה קורא ואומר לעצמך שאפילו שאנשים עשו שם דברים נוראיים – אי אפשר לשפוט אותם עד שאתה במצבם. התנאים הם לא תנאים וברוב המקרים אין להם לא אוכל, לא מים ובטח לא מקלחות. הם מתחלקים במדים ובבגדים של חבריהם שנפלו. בגלל זה לקח לי יחסית הרבה זמן לקרוא את הספר הזה. התוכן שלו לא פשוט ולא מיועד לבעלי קיבה רגישה. יחד עם זאת, בתור אחת שלא למדה את מלחמות ישראל בבית ספר (עד היום לא ברור לי איך זה לא היה בתכנית הלימודים) זה עדיף על כל ספר היסטורי וסטטיסטיקות יבשות.

המשפט הפותח את הספר וגם מסיים אותו הוא פסוק מתוך ספר יחזקאל, פרט טז: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי"

מומלץ בחום. 

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש) 

העטיפה מאוד מתבקשת – רקע שחור, דגל ישראל. אבל אפילו שזה מאוד מילולי זה מתאים. אני לא מצליחה לחשוב על משהו אחר שיהיה יותר טוב במקרה הזה. מדובר בספר רציני, קשה, במוות… והעטיפה בהתאם. ויותר מזה – הציור של הדגל נעשה על ידי קניוק בעצמו – אפשר לבקש יותר ?

הפוסט תש"ח / יורם קניוק הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.