הנה ספר שיכניס אתכם להוצאות. הרבה הוצאות. למה? כי במקרה הטוב, יבוא אליכם הזאטוט ויגיד שהוא רוצה טיול בר מצווה לסקוטלנד (כד להגיע ללוך נס כמובן) או לברזיל לראות יערות גשם. במקרה הגרוע – אתם תרצו לנסוע לשם בעצמכם ואז לא יהיה לכם את מי להאשים…

אז מה יש לנו פה? ספר מקסים מקסים שבא לספר לילדים על מקומות אקטוזיים שונים בעולם, בשפה ברורה וקולחת בגובה העיניים ובליווי קומיקסים מגניבים ומשעשעים ואפילו צילומים. גם המבוגרים ימצאו בו כמה רגעים (אם לא יותר) של עיניין.

מקס הוא קיפוד סקרן שהכל מעניין אותו – מי בנה את הפירמידות, היכן חיות צפרדעים ארסיות ועוד אי אלו קושיות. מקס בעצם יוצא למסע סובב עולם, בעקבות מתנה שקיבל מחבריו הטובים, ומספר את החוויות שלו בספר שלפנינו. למקס יש כמה חברים חמודים – ארתור הדב, בלו הציפור, פנחס העכבר ומנחם דב הנמלים.

הספר נפתח בשלושה אתרים במדינתנו הקטנטונת – אתר החרמון, אגמון החולה ומערת אילון. בכתוב על החרמון, למשל, יש סקירה קצרצרה של ענף הסקי, מאיפה התחיל ומה מקורו. ובאגמון החולה מספר לנו מקס על ציפורים נודדות. לא תמצאו כאן פרטים יבשים ועובדות עייפות, רק דברים שיעניינו ילדים (וגם מבוגרים, אבל לנו לא נעים להגיד).

אחרי מקום הכבוד של ישראל בפתיחת הספר מופיעים מקומות כמו יון, הרי האלפים בצפון איטליה, לונדון, סטונהנג' שבדרום אנגליה, הפיורדים שבנורבגיה, הקוטב הצפוני, אי אלו מקומות במזרח הרחוק ואפילו אבו – דאבי. המקום האחרון שמור לשכנינו המצרים – גיזה. ממש כאילו סגירת מעגל עולמי וחזרה ארצה.

מקריאה בכריכה האחורית למדתי שדובי קייך, המחבר והמאייר של הספר המקסים הזה הוא מאייר, אנימטור, יוצר קומיקס, מרצה לאנימציה וגם טייל חובב. הוא התחיל לצייר קומיקס כבר בגיל שש ובגיל 12 פרסם את הקומיקס הראשון! ארתור ובלו, שהם חברים של מקס הקיפוד, מספר הסיפור שלנו במקרה הזה, הם גיבורים של סדרת קומיקס משל עצמם, המופיעה שנים רבות בעיתוני ילדים ואפילו עובדה לשני משחקי מולטימדיה. אז בהחלט יש מצב שהילדים יכירו את הדמויות בספר וישמחו להיתקל בהן שוב.

אתם יכולים להיות בטוחים שהספר הזה יעבור עיון שלכם הרבה לפני שהוא יגיע לילדים, זה בכל מקרה מה שקרה אצלנו. בעלי שיחיה בדרך כלל פוטר ספרים כאלה ב"זה ממש מוקדם בשבילו, הוא עדיין צעיר מידי לזה" ומניח את הספר בצד, לקריאה עתידית (מדובר פה על כמה שנים, כן?) או להעביר הלאה, וכאן הוא פשוט דפדף בכל הספר, כשכל כמה דקות אני שומעת לאן אנחנו צריכים לנסוע. הוצאות כספיות כבר אמרתי?

ספר מושלם לילדים סקרנים, שאוהבים לגלות את העולם ואת התופעות שהוא מגלם בתוכו.

אני לא סגורה לאיזה גיל זה מתאים, אבל בטוח לילדים גדולים יותר, אולי אפילו שקוראים בעצמם ומעניין אותם מה קורה מעבר לעולם שבו הם גרים. נראה לי גילאי 5 ומעלה, אבל אל תתפסו אותי במילה, עוד לא הגעתי לשם…

מומלץ!

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

על העטיפה אנחנו רואים את מקס הקיפוד, כשתרמיל על גבו, מטפס לו מחוייך על איזו גבעה או הר. כשהרקע לתמונה נראה כמו טקסטורה של מחברת או יומן, כיאה למעמד. בפינות העטיפה נמצאים בלו וארתור, המספקים לנו משפטים חמודים – "ממש אנציקלופדיה בקומיקס! ואוו!" ו-"ביומן של מקס יש הסברים ותצלומים מכל העולם" – דרך מקסימה להסביר למי שאין לו ממש כוח לדפדף מה יש בספר. הכל כתוב בפונט צעיר, שגורם להכל להיראות קצת יותר אישי ופחות "רציני".

הפוסט הטיול הגדול של מקס / דובי קייך הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הנה ספר ילדים עם מבנה קצת שונה ועם הרבה בלגן. אבל בלגן חיובי מאוד! יש כאן כל כך הרבה דברים שאני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל… אז אני אהיה מקורית ואתחיל בהתחלה – היורש מאוד מאוד אוהב חיות. קלטנו את זה כשהיה כבר בן חודש-חודשיים, שכב על הבטן ובהה בתמונות של חיות בספר שהעמדנו מולו שלא יהיה לו משעמם. לאור ההתלהבות הדבקנו לו מדבקות קיר עם חיות (שהיום הוא כבר נעמד במיטה ומנסה לגעת בהן), דאגנו לוילון עם חיות תוצרת איקאה ואפילו יש עכבר על השטיח. קיצר – יש מצב שאנחנו מגדלים וטרינר, זאולוג, חוקר או כל דבר אחר שקשור בחיות ורפואה (בכל זאת אני אמא פולניה). אי לכך גם יש לנו המון ספרים עם חיות. אין כמו חיות על מנת להעביר מסר בגילאים האלה, אז זה היה רק מין הראוי שאשים ידי על הספר הזה.

אני מחלקת את הספר הזה לשלושה חלקים (כל כולו כמה עמודים ספורים, כן?). בחלק הראשון יש לנו את "משפחות ובתים" שמתאר לנו כל מיני משפחות בטבע עם השמות המדויקים לזכר ולנקבה, לצאצאים שלהם ולמקום שבו הם חיים. לדוגמא:

"הַשּׁוֹר , הַפָּרָה וְהָעֵגֶל

הָלְכוּ לְטיּוּל בָּרֶגֶל,

עָצְרוּ לֶאֱכֹל קִילוֹ לֶפֶת,

וְחָזְרוּ לְבֵיתָם, אֶל הָרֶפֶת"

ועוד דוגמא:

"גָּמָל, נָאקָה וּבֶכֶר

יָצְאוּ מֵהַסֻּכָּה אֶל הַסֶּכֶר,

שָׁתוּ כָּל אֶחָד יַמְבָּה מַיִם,

שֶיַּסְפִּיקו לָהֶם לִשְׁבוּעַיֵם."

עוד דבר שאהבתי בדוגמא שהבאתי הוא שמצד אחד משתמשים בעיברית נכונה ותקנית, אבל עדיין מביאים מילים כמו "ימבה", שזו מילה בסלנג שמשתמשים בה הרבה והיא מתאימה כאן. בדיוק התנהל דיון בקומונת ספרים בתפוז אם צריך שתהיה שפה תקנית בספרי ילדים ואני אחת הראשונות לתמוך בשפה נכונה ומנוקדת כראוי (אני נשואה לבן של מורה ללשון), ועדיין אני חושבת שלהכניס פה ושם מילים בסלנג זה לא נורא ולפעמים מתאים גם כדי לכבוש את הלבבות הקטנים.

החלק השני הוא "קרנבל החיות" ו"מסיבה בחווה" שהם מעין שירים עם הקולות שכל חיה עושה – עוד דרך חמודה ללמוד על חיות:

"גַּע-גַּע-גַּע תִּהְיֶה פֹּה חֲגִיגָה,

יִהְיוּ הַפְתָּעוֹת וְתִהיֶה גַּם עוּגָה.

מוּ-מוּ יִהְיֶה מַמָּש מֻשְׁלָם,

כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַקּוֹסֵם וְיַפְתִּיעַ אֶת כֻּלָּם."

החלק השלישי הוא קטע קטן על כל חיה בנפרד – על זברה, ג'ירף, תוכי, דובה, כלב, חתול, נמלים ואפילו זבוב וסוס. על כל אחת כתובות כמה שורות מחורזות עם המאפיינים שלה.

בקיצור, כמו שאמרתי – סלט גדול, אבל מאוד חיובי בעיני. המגוון הזה מאפשר לקרוא כל פעם קצת וכל פעם משהו אחר, בניגוד לקריאה "מכריכה לכריכה". כשמתחילים לקרוא כאן לא חייבים להתחיל מההתחלה וגם לא חייבים לסיים בסוף. פשוט מקריאים רק מה שרוצים ורק מה שמעניין וזה לא פוגע ברצף של הספר – כי אין כזה.

ומילה כמובן על האיורים, כי אי אפשר שלא להתייחס אליהם בספרי ילדים –  האיורים פשוט חמודים ומשעשעים. הם נראים כמו קריקטורות של החיות (למי שבגיל המתאים וזוכר ומכיר – זה הזכיר לי את הדמויות בתכנית "מוש השור"). כל החיות מצוירות עם עיניים גדולות וטובות, צבעוניות ומצחיקות. אליפות.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

האיור שעל העטיפה הוא חלק מתוך איור יותר גדול שיש בתוך הספר, הוא משקף את הרוח הכללית של הספר וכמובן משעשע.

הפוסט משפחות ובתים ועוד מבטים / משה לוי הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אני מאוד אוהבת בעלי חיים. יש ימים שלמים שאני מבלה מול ערוץ הנשיונל ג'אוגרפיק וכל פעם מתפעלת מחדש מנפלאות עולם החי ועל כמות החיות שאנחנו בכלל לא מכירים עדיין. כל הזמן מגלים מינים וזנים חדשים ולכל אחד מהם יש התנהגויות שונות, בתי מחייה שונים ולפעמים סודות שבני האדם לא מצליחים לפענח (ואולי טוב שכך).

הספר הוא בעצם ספר מדעי (אולי עיוני?) ברובו שנשען על עובדות וסיפורים מכל מיני מקורות וגם הרבה מאוד מהצד האישי של ג'פרי עצמו. זאת בעצם הבעיה היחידה עם הספר – ג'פרי נכנס לזה קצת יותר מידי… הוא כל כך נגד גני חיות וניסויים בבעלי חיים וכל דבר אחר שפוגע בחיות וגורם להכחדתן (ואני מודה שאני שותפה לחלק גדול מהאג'נדה שלו) אבל לפעמים זה פשוט מאפיל על העובדות המדעיות שלשמן התכנסנו. לפעמים הוא מפליג בתיאורים ובכעס שלו על פני כמה פסקאות עד שמצאתי את עצמי שואלת – רגע, מה אני קוראת כאן?

כעיקרון, מדובר ב"ביבר של מאה בעלי חיים אהובים" וכשמו כן הוא – גן חיות טקסטואלי. הספר מתחיל ב"אוזן הים" ומסתיים ב"תרנגולת הבית" ומכאן השם. על כל חיה כתובים שניים-שלושה עמודים. ג'פרי מביא הרבה אנקדוטות משעשעות וציטוטים מספרים שהם לא בהכרח עיוניים. זה עושה את זה מאוד מעניין והרבה יותר אישי. אין את המרחק הזה שלפעמים אני מרגישה כשקוראים ספר עיון. מעבר לזה שפשוט מרגישים שג'פרי אוהב את החיות האלה אהבת נפש (אם תשאלו אותי – הוא אוהב אותן הרבה יותר משהוא אוהב בני  אדם).

זה ספר אידיאלי לשירותים. אני יודעת שזה לא נשמע טוב… אבל אני אומרת את זה ממש בקטע חיובי. זה הרי לא סיפור עלילתי, אין בו מתח אבל כן יש בו הרבה אנקדוטות שמסיימים לקרוא בכמה דקות – בדיוק הזמן שמבלים בשירותים. כל פעם שאני או בעלי שיחיה היינו יוצאים מאותו מקום שהמלך הולך לבדו, חזרנו עם עובדות על חידקנים (בבקשה אל תאכלו קוויאר), גמלים או דבורים.

וכדי לגרות לכם קצת את החושים הנה כמה דוגמאות-

אוקפי הוא הבעל החיים היחיד שיכול להגיע עם הלשון לאוזן – ללא ספק יכולת חשובה בטבע. כל כך חשובה שהוא זן נכחד.

מלכת הדבורים יכולה לקבוע את זוויגו של הצאצא שעתיד לבקוע מביצה שזה עתה הטילה והזכרים בכוורת מסולקים בחורף על ידי אחיותיהם וקופאים מקור בחוץ…

המשקל הממוצע של האשך הימני של זכר לוייתן גדול סנפיר הוא טונה אחת!! (המשקל כן? לא הדג טונה…)

וכמובן – הקואלה החביבה שלי – נעשה לה עוול גדול כאן בספר, נאמר שאין הרבה מוח בקודקודה, שמה שכבר כן יש לה הוא די קטן, ואולי אחת הסיבות לכך היא שהקואלה פשוט עסוקה במשך עשרים שעות מהיממה בשינה. הן אימהות טובות והישרדותם של הצעירים לאחר גמילה מגיעה ל-100 אחוז. עוד נתון משעשע הוא שבגלל היעדר התנועה והמוח הקטן הקואלות נופלות לעיתים מין העצים…

לסיכום – ספר חמוד להעביר איתו את הזמן במקביל לקריאת ספרים אחרים, לכל אוהבי החיות למינהם ולאלו שאוהבים להבריק באיזו יציאה מעניינת באמצע שיחת מטבח במשרד (תודו שהאשך של הלוייתן לוקח כל שיחה בהליכה). חביב ביותר ולדעתי גם חשוב, יש כאן אקט קצת חינוכי (אפילו אם טיפה קיצוני) ואנחנו צריכים להבין לצד מי אנחנו חיים ולכבד גם אותם.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – כי זה חיות, כי זה חשוב וכי זה מעשיר את הידע.)

פינת העטיפה:

העטיפה מקסימה ועיצב אותה אמרי זרטל יקיר הבלוג. האיור עצמו הוא כמובן לא שלו אבל הבחירה מצויינת והתוצאה צבעונית ויפייפיה. אין יותר מידי מה להגיד עליה כי אין כאן איזה מסר נסתר או משהו מתחכם. פשוט ויפה.

הפוסט מאוזן הים ועד תרנגולת הבית / ג'פרי מוסאייף מאסון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.