בבת אחת ג'ונתן נהיה מאוד מודע, או לפחות מנסה להיות מודע, לאיך שהכלבים מרגישים. הוא חרד להם. הוא תוהה אם הם נמצאים זמן רב מידי לבד בבית והאם הם מאושרים באופן כללי מהשהייה במחיצתו. הוא אפילו לוקח אותם לבדיקה אצל וטרינר כי הוא חושב שהם בדיכאון. כשניתנת לו ההזדמנות להביא אותם איתו לעבודה הוא פשוט בעננים.

באיזשהו שלב בת זוגו גם נכנסת לסיפור. תחילה הם לא גרים יחד והיא מגיעה רק אחרי שהכלבים כבר אצלו. אין לו מושג איך היא תקבל אותם ואפילו יותר חשוב – איך הם יקבלו אותה. הוא בעצמו מתחבט בשאלה אם הם בכלל מתאימים, הוא והיא. היא מרגיש שהוא לא בליגה שלה, ואין לו מושג מה היא עושה איתו בכלל. החבר הכי טוב שלו לא סובל אותה והוא לא יכול שלא לחשוב האם היא האחת בשבילו.

יום אחד היא מגיעה עם הצעה ממקום העבודה שלה (היא עובדת במגזין חתונות) – להתחתן בחתונה גרנדיוזית, אשר תסוקר מטעם המגזין וכל העלות תמומן. איכשהו ג'ונתן מוצא את עצמו מסכים. סוג של "נסחף עם הזרם". הוא יודע שזה מה שהיא רוצה. יחד עם זאת, הספקות לא מפסיקים לקנן בו. וכל הזמן ברקע – הכלבים. טוב להם? רע להם? הם בריאים? הם מאושרים?.

את העבודה שלו הוא לא סובל בלשון המעטה. הוא מרגיש לא מנוצל ולא ממומש. מתוסכל ועצבני. נראה לו כאילו הכל עלה על דרך לא נכונה. וזה אכן כך. כל הלחץ מהחתונה המתקרבת והעבודה המחורבנת והכלבים מביאים אותו למין התמוטטות עצבים, שגורמת לו לאבד את המילים. פשוטו כמשמעו. הוא פשוט לא מצליח לדבר כמו שצריך, לא מצליח להוציא משפט אחד הגיוני מהפה. המילים לא קשורות ולא מתקשרות והוא לא מבין מה קורה לו.

אני מודה שהקטעים שבהם הוא מנסה לדבר פשוט מצחיקים. למעשה, אלו הקטעים הכי טובים בספר.

אני לא אספר לכם מה קורה בהמשך כדי לא ליפול לספוילרים. אבל בגלל שהספר מזכיר לי סוג של קומדיה רומנטית, אתם יכולים לנחש שיש סוף טוב לכל הסאגה הזו.

הספר התחיל מבחינתי ממש מבטיח. הוא נפתח במשפט הבא: "יום אחד חזר ג'ונתן מהעבודה והופתע לגלות שהכלבים מרכלים עליו. והם אפילו לא היו הכלבים שלו" (עמ' 7)

אני מאוד אוהבת חיות ויודעת שלפעמים יש להן יכולות להבין את הבעלים שלהן ו"לדבר" איתם בשפתם המיוחדת ללא מילים, אבל בשורה התחתונה, הספר פשוט לא הצליח להתרומם אצלי. לא יודעת בדיוק לשים את האצבע על הסיבה. זה ספר חמוד ולא יותר מזה.

מה שבטוח – בעלי כלבים יאהבו אותו מאוד.

דירוג הקואלית:

(שתי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

את העטיפה אני מאוד אוהבת. הגוונים נייטרלים ומופיעים בו שני הכלבים ותפוח אכול (את התפוח פחות הבנתי, אבל יש מצב שיש לו אזכור בסיפור ואני פשוט לא זוכרת). הכל משתלב בצורה מקסימה מבחינת העימוד עם הטקסט והאיורים ממשיכים גם לחלקה האחורי של העטיפה.

הפוסט ג'ונתן ללא רסן / מג רוסוף הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

בכל משפחה יש סודות כאלה ואחרים. יש משפחות שמצליחות להשאיר אותם מתחת לפני השטח שנים ואפילו דורות, ויש משפחות שמתישהו העניין צץ ואז נהיה בלגן גדול. האחרון הוא המקרה שלפנינו. פתק אחד קטן וסתמי לחלוטין מתגלה לגמרי במקרה והופך חיי משפחה אחת על פיה.

אנחנו בשנות ה-70 של המאה שעברה. במרכז הספר עומדת רגינה גרמיזה. רגינה עלתה עם משפחתה מאלכסנדריה. יש לה אחות בשם רשל, שהיא האחות היפה, המתוחכמת והמועדפת באופן כללי. יש להן אח אהוב נוסף בשם ניסימו, אשר חי בארצות הברית. רגינה התחתנה עם איזידור, מה שגרם לה להרגיש מאוד נאהבת ורצויה, שכן איזידור היה חלומן הרטוב של הרבה נשים באותה תקופה באלכסנדריה.
שנים אחר כך, איזידור נפטר. רגינה נותרת לבדה בדירתם המשותפת שבבת ים. יש להם שתי בנות – ויקי ואתי. אתי עומדת להתחתן וכולם מתרגשים. אחותה של רגינה, רשל, לוקחת את רגינה לתופרת שלה, על מנת שתתפור לה שמלה יפה לחתונה. זו נקודת הפתיחה של הספר.

כולם מתרגשים מהחתונה חוץ מויקי, ביתה הגדולה של רגינה. ויקי מזכירה יותר את הנשים של הדור ה"מתקדם" יותר – עקשנית, משכילה, עומדת על שלה ונראה כאילו היא כועסת על כל העולם כל הזמן.

רגינה היא סוג של אנטי – גיבור. נראה כאילו כולם מתעמרים בה מסביב. אחותה מתנשאת מעליה כל הזמן, הבנות שלה באות מידי כמה ימים בעיקר כדי לאכול ולישון, אף אחד לא מחשיב את דעתה יותר מידי, היא אישה צנועה ושקטה ואפילו בעלה שנפטר, היה בוגדני והתעסק עם הרבה נשים מהצד.

יום אחד, לגמרי במקרה, רגינה מוצאת בבית פתק תמים למראה, כתוב בכתב ידו של איזידור. כיוון שאין לה ולו שמץ של מושג מה משמעות הפתק, רגינה מתחילה לחקור ולחפש משמעויות. הפתק הסתמי הזה עומד להפוך עליה את עולמה ולהפוך את חייה לאחד הסרטים הערבים שהיא אוהבת כל כך לצפות בהם ביום שישי.

השפה שבה בחר איתן חנן להשתמש היא כמו מנגינה. בכוונה השאיר את טעויות הדיבור אשר נפוצו כל כך בקרב העולים בשנים האלו (כך מתקבלות מילים כמו "מוחורותיים" או "כה כך") וזה גורם לדיאלוגים להרגיש הרבה יותר אותנטיים ואמתיים.

לסיכום – אהבתי את הספר מאוד מאוד. הוא רגיש ועדין ומפתיע בבגרותו, בטח עבור ספר ראשון.

אם אתם מחפשים מתנת ביכורים לחג – זה הספר בשבילכם.
מומלץ בחום.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – איך זה שאין לי ולו ציטוט אחד?!)

פינת העטיפה:

העטיפה מאוד מעניינת. לפני שהתחלתי לקרוא בכלל את הספר, הסתכלתי עליה הרבה. זה משהו שאני תמיד עושה כשיש עטיפות עם הרבה פרטים שמעניינים אותי. אני מנסה להבין איך זה קשור לעלילה, ואז, אחרי שאני מתחילה לקרוא, בודקת אם צדקתי. פה לא הצלחתי להבין בכלל מה פשר הציור הזה לפני הקריאה. הציור היה נראה לי יפה ומעניין בפני עצמו כמובן, אבל גם אחרי קריאה של הכריכה האחורית לא היה לי לגמרי ברור איך הוא קשור לסיפור. ואז, כבר אחרי כמה עמודים ספורים הכל התחבר לי ואני יכולה להגיד לכם שהכריכה פשוט מושלמת. הציור על הטיפה כאילו נחתך באמצע, כך שחציו השני נמצא בעצם בחלק האחורי של הכריכה ולכן לא רואים אותו בהתחלה ולא מייחסים לו חשיבות. אבל אם מסתכלים טוב רואים שדווקא בחלק הזה נמצא אותו פתק, שהופך את חיה של רגינה על פיהם.

הפוסט תעצמי עיניים / איתן חנן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

רצה הגורל והזדמנתי לחנות ספרים כדי לבקר חברה שחתמה על ספר שלה. באתי להגיד שלום, לתמוך ולפרגן בקניית ספר לאחיין שלי. על הדרך, שאלתי אותה אם היא שמעה על הספר "לחוץ חתונה", כאחת שאני סומכת על דעתה. היא אמרה שזה ספר חמוד מאוד, ו"או שאוהבים אותו, או שממש לא". אמרתי לעצמי – יאללה, כמה גרוע זה כבר יכול להיות?. אז קניתי. וקראתי. וסיימתי תוך 48 שעות. ואני יכולה להגיד לכם – לא שנאתי אותו, גם לא התעלפתי ממנו, אבל הוא בהחלט חמוד ומתוק. קומדיה רומנטית כהלכתה, רק מהצד הגברי של המשוואה.

אדם לפיד נמצא חודש לפני יומולדת 30. כל החיים שלו הוא חולם על חתונה (כן, שמעתם נכון). הוא בחור רומנטי, רגיש, שיודע לבשל ולא מבין כלום בכדורגל (אבל ממש אוהב את התלבושת הוורודה של ברצלונה במשחקי חוץ), הוא אוהב שופינג ואין לו מושג איך מחליפים גלגל. הוא מת על קומדיות רומנטיות ועל ג'וליה רוברט ומנהל דיונים על מי מהספייס גירלס הכי שווה. והוא קצת שמנמן וחסר ביטחון לגבי הגוף שלו. ולא, הוא לא גיי. די עם ההכללות.

הוא מנהל מערכת יחסים במשך שלוש שנים עם שירן. זאת לא בדיוק מערכת היחסים המאגדות שהוא תכנן לעצמו, אבל איכשהו אצלו בראש הוא גורם לזה להיראות בסדר. הוא מתכנן להציע לה נישואין וברגע האמת…מקיא לה על הנעליים. שירן עוזבת את הבית ומשאירה את אדם מתבוסס בהשפלה.

לאדם יש שני חברים טובים – ערן וירדן. ערן הוא חבר ילדות עוד מבית הספר. הוא הקלישאה הגברית בהתגלמותה – גבוה, גדול, אוהב לאכול (שלוש צלחות חומוס אחת אחרי השנייה), שרוף על כדורגל וכתוצאה מזה כל מטאפורה והסבר מלווה במושגים מהעולם הזה והוא נשוי. האמת שערן ממש הצחיק אותי. במיוחד עם הקטע הזה של הכדורגל. אני מבינה קצת בכדורגל, מכירה את החוקים ולא שואלת "מה זה נבדל?" ואפילו מכירה כמה וכמה שחקנים. לערן יש תיאורה שלמה שמחלקת בחורות לפי שחקני כדורגל – יש מישהי שהיא רונאלדו ומישהי שהיא פירלו. אני יודעת שזה נשמע סקסיסטי לגמרי, אבל זה היה פשוט קורע, במיוחד אם אתה מכיר את השחקנים (אני מניחה שרוב הבחורות לא והן פספסו את הבדיחה וחבל).
ירדן חברה של אדם מהצבא, מהתקופה ששניהם שירתו בעיתון "המחנה". היא בערך הדבר הכי מסרס בעולם (חוץ משירן אולי). היא קטנטנה – 153 ס"מ בלבד, וכפועל יוצא של העובדה הזו (בדיוק כמו פינצ'ר), היא עושה הרבה רעש, אין לה גבולות ולא מעניינת אותה דעתו של אף אחד אחר.

כשאדם מתבכיין לירדן על הפרידה משירן, היא עסוקה בלמצוא חומר לכתבה גדולה שהיא צריכה להכין עבור גיליון חג בעיתון שהיא עובדת בו. מפה לשם, עולה הרעיון לעשות את הכתבה על אדם. על הבחור שרק רוצה למצוא אהבה ולהתחתן לפני גיל 30. אדם לא כל כך מתלהב מהרעיון אבל בסוף נכנע. לא שיש לו הרבה ברירות.

מכאן מתחיל מסע משעשע בדרך לאהבה הנכספת.

הספר הזה מוצף קלישאות, מרמת הדמויות ועד רמת העלילה. וזה דווקא בסדר. קלישאות מוכרות. קלישאות זה כיף לפעמים. קלישאות זה מתוק. ולא בכדי יש כל כך הרבה סרטים בז'אנר הזה. וזה בהחלט עושה את העבודה כשמחפשים משהו קליל וחמוד לקרוא ולהעביר איתו את הזמן. אחלה ספר טיסה ו/או חופשה.

בקיצור – אני ממליצה. עם איזה קוסמופוליטן בצד. כדי שיהיה קלישאתי עד הסוף, למה לא?

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה חמודה ודי סטנדרטית. היא מאוד הולמת את הסיפור. רואים יד של גבר מציצה מאחורי דלת ומחזיקה זר פרחים. קשת הגוונים נעימה מאוד לעין. הדבר היחיד שהפריע לי אלו כל הסופרלטיבים על הכריכה, שאני באופן אישי לא אוהבת אותם אף פעם, בלי קשר לספר.

הפוסט לחוץ חתונה / עומר ברק הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.