1. ז'אנר של סיפור בדיה, עם יצורים מיתיים ובדיוניים, לעתים בעל מסר חינוכי.

2. אֵין כמוהו, יָחִיד במינו, מִסְפָּר אֶחָד.

צירוף המילים "אגדות אמיתיות" סיקרן אותי. הרי אגדות לא יכולות להיות אמיתיות. הן אגדות. זה קצת כמו "לילה לבן" או "שתיקה רועמת". לפעמים כשנתקלים בדמות שרוצים לשוות לה נופך מיתי מסוים אומרים עליה שהיא "אגדה בחייה". אבל אגדות הן אגדות, לא אמיתיות. והנה בא לו הספר הזה שכל כולו אסופה של סיפורי אגדות ועוד אמיתיות.

בן השמונה וחצי שלי אוהב אגדות, במיוחד כאלה שיש בהן מלחמות, אבירים, מלכים, כובשים ומצביאים, אם יזרק פנימה איזה פרעה זה בכלל מעולה או אולי כדורגל. אז התחלתי להקריא לו. הוא היה קצת חשדן בהתחלה (אני "מפילה" עליו הרבה ספרים שאני מקבלת ומשגעת אותו עם שאלות אחר כך), הסתכל על תוכן העיניינים ובחר שני סיפורים, אחד על כדורגל (כמובן) ואחד על מצרים (מפתיע). מה שהפתיע אותו במיוחד הייתה העובדה שמדובר בסיפורים אמיתיים. כך שיצא, שעל הדרך גם הרחבנו את ידיעות ההיסטוריה שלו.

אחרי סיפור שלישי, על קיסר בסין, הסתיים הזמן שמוקצב להקראה ואז הוא פשוט…המשיך לקרוא לבד. מיוזמתו. הספר מנוקד והשפה כל כך קולחת, כך שהיא מצליחה ל"תפוס" קטנים וגדולים כאחד. כיף לקרוא את הספר הזה, לא משנה בן כמה אתה. הסיפורים קצרים ואין משמעות לסדר הקריאה. פשוט ברגע שהקטן הבין שהכל מעניין אותו, הוא התחיל לקרוא לפי הסדר.

הסיפורים חוצי עולם, חוצי תרבויות, חוצי שפה וחוצי גיל. ממש כוווולם יכולים לקרוא וליהנות מהם.

אהבתי את העובדה שהסיפורים מסודרים בסדר כרונולוגי מסוים – הסיפור הראשון הוא על האדם הקדמון ואיך הוא שינה את העולם בעזרת המצאה קטנטנה והסיפור האחרון הוא על טופאק אמארו שאקור, הראפר המפורסם שגדל בהארלם. באמצע תמצאו סיפורים על סין, מצרים, פורטוגל, שוודיה ועוד.

לרוב ספרי הילדים יש נטייה לדבר בעיקר לילדים ופה הטקסט פונה גם למבוגרים, ברמה די מרגשת אפילו. יש כאן ניסיון להעביר מסרים הומניים ופמיניסטים – אישה יכולה לשלוט ולהיות מוערצת ואפשר להיות שליט גדול בלי להילחם כל הזמן (גרם לילד להרים גבה).

עצם העובדה שהסיפורים קרו באמת, אפילו שחלקם פשוט מופלאים ובלתי ניתנים לתפיסה למוחות הצעירים, היא אחת מנקודות החוזקה של האסופה הזו. זה בהחלט מרענן לא לקרוא על תוצרי המערב סטייל דיסני (שכבודם במקומם מונח).

עוד דבר מקסים בספר – יש 30 סיפורים ו-31 מאיירים. אחד לכל סיפור והכריכה. ככה שיש מגוון רחב של איורים ודרך נפלאה להכיר מאיירים חדשים.

בסוף הספר ישנה אחרית דבר מרתקת לא פחות – מאמר של תום בייקין-אוחיון בנושא שעת סיפור. על חשיבותה והיתרונות הרבים המגולמים בה. שווה קריאה.

מדובר בכרך ראשון, אני לא יודעת מתוך כמה, אבל אנחנו בהחלט מחכים לבאים בתור.

כרגע אפשר למצוא את הספר באתר ההוצאה ובחנויות עצמאיות נבחרות, ושווה לעשות את המאמץ על מנת להשיג אותו. שימו לב שישנו ספר נוסף הנושא את אותו השם, אז אל תתבלבלו

הפוסט אגדות אמתיות, כרך ראשון / תום ביקין-אוחיון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

רצה הגורל והזדמנתי לחנות ספרים כדי לבקר חברה שחתמה על ספר שלה. באתי להגיד שלום, לתמוך ולפרגן בקניית ספר לאחיין שלי. על הדרך, שאלתי אותה אם היא שמעה על הספר "לחוץ חתונה", כאחת שאני סומכת על דעתה. היא אמרה שזה ספר חמוד מאוד, ו"או שאוהבים אותו, או שממש לא". אמרתי לעצמי – יאללה, כמה גרוע זה כבר יכול להיות?. אז קניתי. וקראתי. וסיימתי תוך 48 שעות. ואני יכולה להגיד לכם – לא שנאתי אותו, גם לא התעלפתי ממנו, אבל הוא בהחלט חמוד ומתוק. קומדיה רומנטית כהלכתה, רק מהצד הגברי של המשוואה.

אדם לפיד נמצא חודש לפני יומולדת 30. כל החיים שלו הוא חולם על חתונה (כן, שמעתם נכון). הוא בחור רומנטי, רגיש, שיודע לבשל ולא מבין כלום בכדורגל (אבל ממש אוהב את התלבושת הוורודה של ברצלונה במשחקי חוץ), הוא אוהב שופינג ואין לו מושג איך מחליפים גלגל. הוא מת על קומדיות רומנטיות ועל ג'וליה רוברט ומנהל דיונים על מי מהספייס גירלס הכי שווה. והוא קצת שמנמן וחסר ביטחון לגבי הגוף שלו. ולא, הוא לא גיי. די עם ההכללות.

הוא מנהל מערכת יחסים במשך שלוש שנים עם שירן. זאת לא בדיוק מערכת היחסים המאגדות שהוא תכנן לעצמו, אבל איכשהו אצלו בראש הוא גורם לזה להיראות בסדר. הוא מתכנן להציע לה נישואין וברגע האמת…מקיא לה על הנעליים. שירן עוזבת את הבית ומשאירה את אדם מתבוסס בהשפלה.

לאדם יש שני חברים טובים – ערן וירדן. ערן הוא חבר ילדות עוד מבית הספר. הוא הקלישאה הגברית בהתגלמותה – גבוה, גדול, אוהב לאכול (שלוש צלחות חומוס אחת אחרי השנייה), שרוף על כדורגל וכתוצאה מזה כל מטאפורה והסבר מלווה במושגים מהעולם הזה והוא נשוי. האמת שערן ממש הצחיק אותי. במיוחד עם הקטע הזה של הכדורגל. אני מבינה קצת בכדורגל, מכירה את החוקים ולא שואלת "מה זה נבדל?" ואפילו מכירה כמה וכמה שחקנים. לערן יש תיאורה שלמה שמחלקת בחורות לפי שחקני כדורגל – יש מישהי שהיא רונאלדו ומישהי שהיא פירלו. אני יודעת שזה נשמע סקסיסטי לגמרי, אבל זה היה פשוט קורע, במיוחד אם אתה מכיר את השחקנים (אני מניחה שרוב הבחורות לא והן פספסו את הבדיחה וחבל).
ירדן חברה של אדם מהצבא, מהתקופה ששניהם שירתו בעיתון "המחנה". היא בערך הדבר הכי מסרס בעולם (חוץ משירן אולי). היא קטנטנה – 153 ס"מ בלבד, וכפועל יוצא של העובדה הזו (בדיוק כמו פינצ'ר), היא עושה הרבה רעש, אין לה גבולות ולא מעניינת אותה דעתו של אף אחד אחר.

כשאדם מתבכיין לירדן על הפרידה משירן, היא עסוקה בלמצוא חומר לכתבה גדולה שהיא צריכה להכין עבור גיליון חג בעיתון שהיא עובדת בו. מפה לשם, עולה הרעיון לעשות את הכתבה על אדם. על הבחור שרק רוצה למצוא אהבה ולהתחתן לפני גיל 30. אדם לא כל כך מתלהב מהרעיון אבל בסוף נכנע. לא שיש לו הרבה ברירות.

מכאן מתחיל מסע משעשע בדרך לאהבה הנכספת.

הספר הזה מוצף קלישאות, מרמת הדמויות ועד רמת העלילה. וזה דווקא בסדר. קלישאות מוכרות. קלישאות זה כיף לפעמים. קלישאות זה מתוק. ולא בכדי יש כל כך הרבה סרטים בז'אנר הזה. וזה בהחלט עושה את העבודה כשמחפשים משהו קליל וחמוד לקרוא ולהעביר איתו את הזמן. אחלה ספר טיסה ו/או חופשה.

בקיצור – אני ממליצה. עם איזה קוסמופוליטן בצד. כדי שיהיה קלישאתי עד הסוף, למה לא?

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה חמודה ודי סטנדרטית. היא מאוד הולמת את הסיפור. רואים יד של גבר מציצה מאחורי דלת ומחזיקה זר פרחים. קשת הגוונים נעימה מאוד לעין. הדבר היחיד שהפריע לי אלו כל הסופרלטיבים על הכריכה, שאני באופן אישי לא אוהבת אותם אף פעם, בלי קשר לספר.

הפוסט לחוץ חתונה / עומר ברק הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.