יש הרבה דברים שאפשר לכתוב על הספר הזה החל בעלילה, בצורה שבה שהוא כתוב ואיך הוא נשמע בהאזנה. אני מקווה שאצליח לכתוב על הכל בלי לחפור יותר מידי.

נתחיל בעלילה – הספר מספר את סיפורה של להקת רוק, בעצם עלייתה ונפילתה של הלהקה בשנות ה-70. שני אחים מקימים להקה, מצטרפים אליהם חברים נוספים והם הופכים לשישה ומכאן שמם – the six, השישה. עם הזמן המפיק המוזיקלי שלהם מחבר אותם עם דייזי ג'ונס, זמרת צעירה ומבטיחה באותה התקופה. היא כבר שמעה עליהם, הם כבר שמעו עליה ונראה שהחיבור בינה לבין בילי דאן, שעומד בראש הלהקה, יכול להניב בדיוק את מה ששני הצדדים צריכים כדי להמריא עוד.

התקופה היא שנות ה-70 של המאה ה-20 בארה"ב והתפאורה היא כמובן – סקס, סמים ורוקנרול.
בילי דאן הוא טיפוס לא פשוט ומאוד כריזמטי, שכבר הסתבך לא פעם עם התמכרויות.
דייזי היא נערה הרפתקנית שלא התייחסו אליה יותר מידי בבית ולא שמו לב אפילו מתי היא באה ומתי הולכת. היא התחילה להסתובב בסצנה של ה'סאנסט סטריפ' בלוס אנג'לס, להתגנב למועדונים, להתנסות בסמים וחלמה לעמוד על במה משלה ופשוט לשיר. היא בת 20 בערך כשהיא פוגשת את 'השישה' לראשונה.

החיבור בין בילי לדייזי מביא איתו הרבה ניצוצות, לא בהכרח חיוביים. זה ירים את שניהם לגבהים ובאותה מידה יפיל אותם נמוך מאוד, וכל הלהקה תושפע מזה. זה אמנם נראה שעיקר הסיפור הוא על בילי ודייזי אבל זה לא לגמרי נכון. הסיפור הוא הלהקה והם שני הכוכבים. יש עוד קשת שלמה של דמויות – חברי הלהקה השונים, החברים של דייזי ואנשי המקצוע שהם פוגשים במהלך הדרך. כולם לוקחים חלק בסיפור הזה. נעבור איתם הופעות, הקלטות, מריבות, כתיבת שירים וגניזתם, סמים, אלכוהול, התמכרויות, גמילה, בגידות, חתונות, והרבה אהבה ותשוקה למוזיקה.

וזה מביא אותי לנקודה הבאה – האופן שבו הספר כתוב שונה מרוב הספרים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. הוא כתוב כמעט כמו מחזה או תסריט. יש פסקאות קצרות שמובאות מפיו של מספר כלשהו (לקראת הסוף תגלו גם מי הוא) והשאר כתוב כמו ראיון. כלומר שם הדמות ואז נקודתיים (אפשר להתרשם מהפרק הראשון באתר עברית כדי להבין). הספר מחולק לשנים וזה מרגיש כל כך אמיתי, שבתחילת הספר הלכתי לחפש את הלהקה הזו ברשת. היא לא קיימת כמובן. מה שכן – יש שמועה שהספר מבוסס על 'פליטווד מק'.

סוף הספר מושלם. משהו בו חימם לי את הלב. אין טוויסט בעלילה, זה לא ספר מהסוג הזה, ואתם תחליטו אם זה סוף טוב או לא.

הערה אחרונה – ההוצאה החליטה משום מה לסווג את הספר תחת פרוזה וגם 'רומן רומנטי' והפעם אני לא חושבת כמוהם בעניין הרומנטיקה. כן, יש פה את הקשר בין בילי ודייזי, אבל זה לא העיקר כמו בספרים אחרים שמאפיינים את הז'אנר. גם מבנה העלילה וסוף הספר לא תואמים מבנה של 'רומן רומנטי' קלאסי. יש קוראים שסיווג של ספר מסוים תחת 'רומן רומנטי' יגרום להם לרתיעה (לצערי) ואז לפספס ספר שזה ממש לא העיקר בו.

כאמור זו הייתה החוויה הראשונה שלי עם ספר אודיו באורך מלא. זה ספר קצת מאתגר לפעם ראשונה. יש הרבה דמויות וכל דמות מוקראת על ידי קריין אחר. אומרים תחילה את שם הדמות ואז מה שהם אומרים (בדיוק כמו בספר). כשמאוד ברור מי מדבר, הם כבר לא מציינים את שם הדמות בהתחלה. היה קשה לי לקלוט בהתחלה מי זה כל אחד כי יש שישה חברי להקה ועוד הרבה אנשים שסובבים סביבם וקצת יותר מורכב באודיו לחזור אחורה לנקודה הספציפית שבה אמרו מי זה. אז זרמתי ודי מהר קלטתי הכל.
הקריינים (ביניהם ג'ניפר בילס ובנג'מין בראט) היו נפלאים והיו רגעים שהקול שלהם נשבר והייתי בטוחה שהנה הנה הם הולכים לבכות שם באולפן. זה העביר את העלילה ואת הרגשות של הדמויות בצורה מאוד אותנטית. כל כך נהניתי מהאזנה לספר הזה.
המינוס היחיד מבחינתי – אין לי דרך לסמן לעצמי ציטוטים. יש משפטים ממש יפים שנאמרים שם, שאני בטוחה שאם הייתי קוראת את הספר, הם היו מוצאים את דרכם לכאן.

למקרה שלא היה ברור – מומלץ במיוחד ואם יש לכם כוח לאנגלית – בהאזנה זה מומלץ אפילו יותר.

קישור לקריאת פרק ראשון בעברית – דייזי ג'ונס והשישה

קישור לאמזון (אודיובל וקינדל) – Daisy Jones & The Six

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות [וחמש לגרסת האודיו!])

פינת העטיפה:

לדייזי יש משום מה שתי כריכות בחו"ל. אחת היא זו שהשתמשו בה בגרסה הישראלית, זו גם הכריכה ששמתי כאן בפוסט. אישית אני אוהבת יותר את הכריכה השנייה, אפשר לראות אותה כאן (זה גם קישור לאמזון שבו אפשר לרכוש את גרסת האודיו למי שמעוניין). הכריכה הזו מינימליסטית והיא נראית ממש כמו עטיפה של תקליט. גם לכריכה שבחרו להשתמש בה לגרסת העברית יש ווייב של שנות ה-70, אבל מכיוון קצת שונה מבחינת הצבעוניות והפונט. שתי הכריכות מבוססות על אותה תמונה של אישה, שהאמת? ככה בדיוק הייתי מדמיינת את דייזי – שיער אדמוני, עיניים מצועפות ומזכירה קצת את ג'ניס ג'ופלין.

הפוסט דייזי ג'ונס והסיקס / טיילור ג'נקינס ריד הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אלי גרה באזור כפרי בשם אקסמור באנגליה. היא חיה עם בעלה קלייב בתפאורה פסטורלית וירוקה, מוקפת שדות וטבע. היא יוצאת לטיולים וכותבת שירים. היא משוכנעת שטוב לה. רוב הזמן לפחות. מה, לא? איזו סיבה יש שלא יהיה לה טוב?

באחד מטיוליה הרבים אלי מגיעה לשביל שלא ראתה בעבר, היא נכנסת ומגלה להפתעתה בית מלאכה לבניית נבלים. הסקרנות מכניעה אותה והיא נכנסת. היא מגלה שם את דן הוליס – הבעלים והאומן המוכשר האחראי לכל הנבלים היפיפיים שמסביב. היא מוקסמת מהכל. וגם מדן, שמשהו בדיבורו התמים והנעים שובה את ליבה. גם דן מוקסם מאלי, במיוחד מגרביה בצבע הדובדבן.

השניים משוחחים ודן מזהה עצבות מסוימת בעיניה של אלי ומחליט להעניק לה נבל במתנה. לאחר אי אלו תגובות פולניות אופייניות הנבל מונח אחר כבוד ברכבה והיא חוזרת לביתה עם הבטחה שתשוב לבקר. מיותר לציין שקלייב לא רואה בעין יפה את העובדה שאשתו קיבלה מתנה כה יקרה מגבר זר ודורש ממנה להחזירו.

זוהי נקודת מפנה בסיפור של אלי, עקרת הבית מאקסמור, שמעולם לא המרתה את פיו של בעלה. היא אמנם תחזיר את הנבל, אבל היא גם תתחיל לקחת שיעורים פרטיים אצל חברה של דן ותלמד לנגן. היא תמשיך להגיע הרבה לאסם הנבלים, לדבר עם דן ולהתיידד עימו – וכל זאת בלי שקלייב ידע.

הידידות הזו בין דן ואלי מקסימה ושניהם מרוויחים ממנה. דן הוא מתבודד שלא מסתדר טוב בסיטואציות חברתיות. די ברור שהוא על הספקטרום, גם אם זה לא מצוין באופן מפורש. סביר להניח אספרגר. אלי רואה דרך זה, היא אפילו לא מזכירה את העניין ומאתגרת אותו "לצאת מהקופסא" בצורה הכי עדינה ורגישה שיש.
דן מצידו מתעניין באלי כמו שלא התעניינו בה כבר הרבה זמן, הוא מקשיב לסיפוריה, לשיריה, נותן לה את הנבל ואת המקום לנגן בו ומעודד אותה לעשות כל מה שבא לה. שניהם מקבלים האחד את השנייה בדיוק כמו שהם. בלי משחקים.

ככל שהספר מתקדם אנחנו לומדים להכיר גם את קלייב לעומק ואת מערכת היחסים שלו עם אלי. חייבת לומר שהוא די מעצבן. ושוביניסט. וגם קצת שתלטן. היו רגעים שהתחשק לי לצעוק על אלי, לנער אותה ולשאול אותה מה לעזאזל היא עושה איתו.

הפרקים מובאים לסירוגין מנקודת מבטם של אלי ושל דן. זה מדהים איך שהפרקים של דן ממש כתובים בשפה שונה. השפה הפרטית שלו. הרגשתי כאילו אני בתוך הראש שלו. יש לי עובדת שאובחנה עם אספרגר וצורת החשיבה שלו הזכירה לי מאוד את צורת העבודה שלה. ממש כאילו הסופרת עצמה מכירה לעומק את הלך הרוח של אנשים מיוחדים כאלה.

כל הגיבורים שלנו ישאלו את עצמם שאלות, יאתגרו את עצמם בדברים שלעולם לא עשו ויגיעו להחלטות אמיצות במיוחד. אלי ודן הן נשמות קצת אבודות, שאפילו לא יודעות שהן כאלה, עד שהן נפגשות, וזה מחבר אותי לפסקה הראשונה שכתבתי – יש אנשים שנכנסים לחיים שלכם מסיבה מסוימת. שווה לפתוח להם את הדלת, אתם רק תרוויחו מזה.

אל תצפו לספר בקצב מהיר, זה לא המקרה כאן. יש הרבה תיאורי טבע וחיות ולא כולם מתים על זה. אני אישית מאוד אוהבת, במיוחד כשזה כתוב כמו שצריך.
הספר גרם לי לחייך, מין חום נעים כזה בבטן. משהו רגיש ותמים.

*הספר נקרא בפורמט דיגיטלי דרך אפליקציית עברית – פה אפשר להתרשם מפרק ראשון וממה שאנשים חשבו עליו – פריטת מיתרי הלב.

מוזמנות/ים לראות ראיון בזום שערכנו עם הייזל פריור בקבוצת "רומנטי כאן בעברית" – כאן

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה אמנם נעימה מאוד לעין, אבל די סטנדרטית. המשפט בחלק העליון – "הספר המקסים של השנה!" – מיותר לחלוטין ואפילו די מטופש. זה לא אומר כלום, זה לא ציטוט של אף אחד וזה מקרה קלאסי של – אם אין לכם סופרלטיב טוב לכתוב, פשוט אל תכתבו. זה כמו להגיד על בחור שרוצים להכיר לך שהוא "חמוד" כי אין משהו אחר להגיד עליו. בקיצור – מיותר ועושה עוול לספר.
באימג' רואים אישה מאחור, הולכת לה בבוסתן, מוקפת בדשא פראי, הרבה ירוק וטבע. היא לבושה לבן ואוחזת כובע וסלסלת פרחים. הזכיר לי מאוד את הכריכה של הבציר האבוד, שגם הוא יצא בהוצאת כנרת. למען האמת, גם הרבה כריכות אחרות שיצאו בשנה האחרונה.
מעל שם הספר ומתחת לסופרלטיב המיותר יש איור של פסיון שהוא החלק הכי יפה בכריכה לדעתי. לפסיון יש חלק בסיפור והוא מופיע בכל הכריכות בעולם (ובהן גם מקבל מקום יותר מרכזי). פה בארץ לא כל כך מכירים את העוף הזה ולכן אני מניחה שהוא די קטן בגרסה הישראלית.
לפי החיפושים שלי ברחבי המרשתת, נראה שהכריכה הישראלית היא הגרסה היחידה שלא מאוירת. האמת שאנחנו לא נתקלים בהרבה כריכות מאוירות בארץ וזו כנראה הסיבה – יכולים להתרשם כאן מהכריכות השונות ולכתוב לי מה אתם חושבים. אשמח לשמוע

ציטוטים:

"זה שאת עקרת בית לא אומר שאת עקרה. זה רק אומר שאת נשואה ובעלך הולך כל יום לעבודה אבל את לא הולכת לעבודה אלא פוצחת באיבוק הבית, ניקוי הבית, גיהוץ וכל מיני מטלות אחרות בבית, ולמעשה מצפים שתישארי בבית, אלא כשאת הולכת לסופרמרקט לצעוד שם הלוך ושוב במעברים עם עגלה, רשימת קניות ופרצוף עצוב. הרבה דברים משתמעים מהמילים עקרת בית."

"אני מאיצה את הקצב, מניפה זרועות. אני מגיעה לפסגה בזמן שיא. הנוף מכל עבר קורא עליי תיגר ביופיו המחוספס: כרי דשא ירוקים מתחלפים בכתמי אדמות ביצה חומים; שיחי עוזרר גוציים; גבעות מרוחקות שנמסות לתוך השמיים; קו חוף משונן שדואה, צולל ומגיע אל הים. היום הים ירוק כצפחה ומעוטר אלפי חוטים מחוללים בכחול וכסף. נדמה שהוא משקף את תחושתי העזה שדברים נפלאים אפשריים בעולמנו אחרי הכול."

"למרבה המזל ביום ההולדת שלי (העשרים ואחד בדצמבר) מותר לי לבחור בדיוק מה אני רוצה לעשות. ומה שאני בוחר לעשות הוא כלום. אנשים אחרים בוחרים בזה לעתים רחוקות, אז ימי ההולדת שלהם מלאי בעיות"

"בזמן גאות רגשית, צדפות קטנות צריכות להיאחז בסלעים"

"השכיבה במיטת בית חולים בין כל האחיות, הרופאים, החולים, המכונות והצפצופים היתה מטרידה, אבל לא הרשו לי לעזוב, אז העסקתי את מוחי במחשבה על אם ואם ואם. עוד דבר לגבי אם זה שהוא עוזר לך להבין דברים. אם לא היתה שריפה, לא הייתי מבין את זה: למרות שאנשים כמכלול הם קשים והייתי מעדיף שרובם לא יתקיימו, יש אנשים מסוימים שהם מאוד־מאוד חשובים. אפילו יותר חשובים מנבלים. אלי ג׳ייקובס היא אחת מאותם אנשים"

הפוסט פריטת מיתרי הלב / הייזל פריור הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.