סבא סבבא! פול מקרטני | הוצאת שוקן | ואיירה: קתרין דורסט

ספר חמוד ומקסים על סבא אשר לוקח את ארבעת נכדיו )אמה, תום, לוסי ומיכאל) למסע הרפתקאות בעזרת מצפן קסום. בעזרת המצפן הם מגיעים לחוף ים, למערב הפרוע ולגבעה מלבלבת. בדרך הם פוגשים דגים מעופפים, סרטנים, דוהרים על סוסים ובורחים מעדר תאואים. הספר גדול, בעל כריכה קשה והאיורים פשוט מקסימים וצבעוניים. אהבתי מאוד.

יתאים מגיל שלוש כי הוא טיפה ארוך לפעוטות חסרי סבלנות, אבל גם גדולים יותר יוכלו להנות ממנו.

העננה רננה / דורית רביניאן | הוצאת עם עובד | איורים: דיויד הול |

רננה רוצה להישאר קטנה ולהמשיך לשנות צורות להנאתה – פעם היא סירת מפרש, פעם דולפין ולפעמים ארנבת. אביה מצפה ממנה שתתבגר כבר ותלמד להוריד גשמים, שזה הלא ייעודם של העננים. היא נשלחת לקייטנה בת שלושה ימים בה מלמדים אותה גם לשמור על הנפש הצעירה וגם להוריד גשם "כמו גדולה". בקייטנה למדה על רוחות השמיים, על נדידת החסידות ועל רעמים. הייתה לי קצת בעיה עם הרעיון של "להכריח" ילדה לעשות מה שמצופה ממנה, אבל יאמר לזכות הספר, שבסופו של דבר היא עדיין משמרת את העצמי שלה ומצליחה לשלב.
ספר חמוד בחרוזים. קצת ארוך לכן לא בטוח שיתאים לקטנטנים ממש

חיבוקים למתחילים / אפרת שהם | הוצאת הגמל הוורוד | איורים: יובל ישראלי

אחד הספרים היותר חמודים שנתקלתי בהם לאחרונה.זה בעצם מעין ספר הדרכה לחיבוקים, שמדגים גם בציורים את סוגי החיבוקים השונים – חיבוק סנדוויץ', חיבוק לב אל לב, נשיבוק, חיבוק דוב ועוד. בשני העמודים הראשונים יש הקדמה שמסבירה קצת על חיבוקים, קצת היסטוריה ואפילו מחקרים מדעיים, ממש בקטנה. לגמרי מתאים לאוזניים צעירות. הגדול של, בן 9, עבר על כל הספר וחיבק את אחותו הקטנה ואותנו בכל אחד מהסוגים.
בכריכה האחורית כתוב שהספר הוא מגיל שנתיים ועד 120 וזה אכן כך.
הספר מנוקד ומלווה באיורים חמודים.

מוזיאון הדינוזאורים / כריס וורמל ולילי מוריי | קוראים שוקן

ומשהו גם לגדולים יותר – ספר מרהיב על דינוזאורים. מדובר בספר בפורמט גדול מאוד (A3) אשר מציג בצורה יפייפיה את הסוגים השונים, מיון שלהם, הסברים על התקופות השונות (העידן המזוזואי, תור הטריאס, תור היורה ועוד). הדינוזאורים מחולקים למשפחות עם הסברים על הגודל שלהם, גילויים שונים והיסטוריה. בסוף הספר יש גם הסבר על איך נכחדו ואתרים לעיון נוסף. הכל מלווה באיורים מהממים וריאליסטיים.
הספר לא מנוקד ומתאים לגילאי בית ספר יסודי (או לקטנים יותר, אם מקריאים להם).

הפוסט ספרי ילדים – חלק ב' הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הרבה ספרי ילדים טובים הגיעו אלי לאחרונה. ריכזתי את אלה שאהבתי בשני פוסטים. לפניכם החלק הראשון.

מוצא המינים / צ'ארלס דרווין | הוצאת שוקן | עיבדה ואיירה: סבינה רדווה

אישית, אני מאוד אוהבת את דרווין ומרותקת מכל מה שכתב. לשמחתי גם הגדול (8.5) נדבק בחיידק הסקרנות לאבולוציה. הספר מסביר בצורה פשוטה את תורת האבולוציה, מספר על דרווין עצמו ותהליך הברירה הטבעית. הטקסט מלווה באיורים מקסימים, שמאוד עוזרים לתהליך ההבנה (גם עבור הגדולים) אין כמו אימג' ויזואלי על מנת להמחיש את השינויים. הספר מלמד על התבוננות בטבע והסקת מסקנות. בעולם שכולו מסכים, אלו ערכים שבעיני מאוד חשובים. במיוחד הכבוד שיש לרכוש לכל חיים באשר הם והיכולת לעצור לרגע ופשוט להתבונן ולהתפעל.

יתאים לילדים בגיל בית ספר יסודי. הטקסט מנוקד.

ככה זה כשאוהבים / מאיר שלו | הוצאת עם עובד | צייר – איתי בקין | 

איזה ספר חמוד ומרגש על אהבה.
אורי לא אוהב ללכת לגן, כל יום הוא ממציא לאמא מיחושים ותירוצים למה עליו להישאר בבית. עד שיום אחד, הפלא ופלא – פתאום הוא מאוד להוט ללכת. הסיבה היא ילדה חדשה שהגיעה לגן, תמר. אורי לא מבין מה קורה לו ומה פתאום? בנים בכלל לא אוהבים. קצת שיחות עם אמא מבהירות לו שכולם אוהבים וכל אחד בצורה שונה. סיפור מקסים על רגש ועל הדברים המשונים שהוא גורם לנו להרגיש, בגוף ובלב.

הספר כתוב בחרוזים ומתאים לגילאים 3-5.

אגדת המילים השמחות / חלי לוי | הוצאת פלפלת | איירה – יעל פושקין

ספר חמוד בחרוזים על משפחה אחת בעולם המילים. באותה משפחה ממציאים מילים שמחות לכל דבר, החל בבני אדם וכלה במאכלים. בית המשפט וחברי המועצה לא יודעים איך להתמודד עם הדבר הזה. מה פתאום בני משפחה ימציאו מילים שאף אחד לא מכיר?. השופט העליון יוצא בכבודו ובעצמו לבקר את המשפחה. הוא כמובן נשבה בקסם המילים השמחות וחוקים חדשים נחקקים. זה ספר מקסים על חשיבה מחוץ לנורמה, על דמיון ועל הליכה עם האמת שלך. ובעיקר – על העובדה ששווה להתעקש אם אתה רוצה לעשות משהו טוב, שישמח אותך וגם אחרים.

כתוב בחרוזים ומתאים לגילאי 3-6.

מה זז בארגז / שומרון שבות | קוראים הוצאת ספרים | אייר – שומרון שבות

ילדים הם טיפוסים סקרנים במיוחד. בסיפור לפנינו ישנו ארגז, שלפי המחבר אנחנו יודעים ששוכן בו חבר – פץ התפלץ ("מפלצת חמודה שאוהבת ילדים"). בלילה שומעים מהארגז צלילים משונים. לארגז הרבה חורים, שדרכם מוזמנים הילדים להציץ וכך הם מתוודעים בכל פעם לחלק אחר של פץ – פעם אחת עיניים (כמה תצליחו לספור?), פעם אחת אוזניים (שלוש) , עד שבסופו של דבר נגלה מולנו פץ בשיא תפארתו. בדרך ניתקל בקוף שמנגן על שיניו, לשון שהיא מסלול מירוצים, תולעים שרבות על כובע ועוד ועוד. אהבתי את הדרך להנגיש את המפלצות לילדים ולהראות להם שהן לא בהכרח רעות ואפילו די סבלניות לכל גן החיות הזה שמקפצות עליהן. 

כתוב בחרוזים ומתאים לגילאי 4-5

הפוסט ספרי ילדים – חלק א' הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

נתחיל מזה שאני מאוד אוהבת את דרווין. כל ספר שקשור אליו באופן ישיר או עקיף אני שמחה לקרוא. לפני כמה שנים אפילו חיכיתי לא מעט זמן למוצא המינים, שהזמינו לי במיוחד באיזו חנות (הוא מפאר לי את המדף אבל טרם התפניתי להתמודד איתו). דרווין מעניין ומסקרן אותי מאוד. אני לא איזו חסידה נלהבת יותר מידי או איזו גרופית שתנהל ויכוחים סוערים עם אנשי דת, אבל אני פשוט נלהבת כל פעם מחדש לקרוא מחקרים שלו, לקרוא על מסעות הביגל, על הגלפגוס, על חיות שונות ומשונות ואיך שהן התאימו את עצמן למציאות שבה הן חיות. זה מדהים בעיני. הייתי מוכנה לשלם לא מעט לזה שימציא מכונת זמן ויוכל למקם אותי באחד המסעות האלה איתו.

והנה הגיע הספר "הזונה של דרווין". כאילו מה? אתם באים עכשיו להרוס לי את כל התדמית שבניתי לי בראש?! איזה שטויות…מה פתאום זונה? אין מצב הרי שלבחור העסוק הזה היה זמן בכלל, או שעניין אותו המין הנשי, הוא הרי היה עסוק בציפורים ובאורך המקור שלהן…לא?

הספר מתרחש בשתי תקופות – הראשונה בשנת 1835 ביערות הגשם של צ'ילה והשנייה ב-1985 בלונדון. שתי התקופות האלה מביאות לנו את הגיבורים שלנו. בצ'ילה כמובן מדובר בדרווין, חוקר צעיר, שפוגש בתופעה יוצאת דופן שמטלטלת אותו ומטילה ספק בכל מה שהוא מאמין בו. בהתרחשות העכשווית אנו מתוודעים לסימון קובינגטון, שהיא נצר למשפחתו של המשרת וחברו הקרוב ביותר של אותו דרווין ממש. היא מופקדת על שמירת סוג, העובר במשפחה מזה כמה דורות, והעסק הזה מתחיל לשבש לה את החיים. בנוסף, היא מוזיקאית צעירה ומוכשרת, שעובדת בלב הסצנה המוזיקלית של לונדון (בתוך הטקסט ישנם אזכורים לשירים שונים משנות ה-80, מה שחיבב אותו עלי כבר מההתחלה).

פרופסור סטוארט (סטו) וובר הוא מומחה לחקר ההתפשטות של מחלות מגפתיות ומחלות טרופיות. הוא בן 35 ונחשב למרצה "מאאגניב". יום אחד ניגשת אליו בחורה נאה, שמעוניינת לדבר איתו על משהו הקשור בדרווין. הבחורה הזו היא סימון. השניים נכנסים לשיחה בבר ומהר מאוד מוצאים את עצמם בורחים משני ג'יימס בונדים עם משתיקי קול, שהפכו את דירתה של סימון בחיפוש אחרי דבר מה לא ידוע.

סימון מארגנת מעין משלחת הכוללת את סטו, את עצמה, את פיט, בחור צעיר שעובד עם סימון באולפן ההקלטות, וסוזי, סטודנטית של הפרופסור. פניהם מועדות לאזור צ'ילה להתחקות אחר אחד מסודותיו הגדולים ביותר של דרווין.

אני חייבת להודות שפה דברים נהיו קצת הזויים, אבל בכל מה שקשור שדרווין – הכל מתקבל על הדעת. המטרה של החבורה היא למצוא יצור נדיר שדרווין כתב עליו ביומניו, שעברו מדור לדור במשפחתה של סימון. היצור מפריש חומר הנקרא "הדמעות של קורי" או "הדם של קורי", שכל מי שטועם ממנו, אפילו קצת, מפתח תאווה מינית בלתי נשלטת. עכשיו אתם מבינים למה כל מיני טיפוסים מפוקפקים הופכים לגברת סימון את הבית?

יש כמובן זווית ישראלית לכל הסיפור בדמות איש צבא (איך לא?), ששוחרר על רקע שערוריות ריגול שנקלע אליהן מבלי שהתכוון ועובד כרגע כיועץ לעניינים מיוחדים בחברת תרופות ענקית, שגם היא, כמובן, מחפשת את אותו היצור בדיוק.

יש שלב שבו הספר הופך ממש לספר מתח שכולל את כל מה שצריך – מרדפים, מעקבים, שערוריות, חברות תרופות גדולות, ארגוני ענק וקונספירציות. כל זה בשילוב עם דרווין, המסע שלו והגילויים שלו.

הספר חמוד מאוד ודי הפתיע אותי. לא ציפיתי למשהו כזה בכלל. לרגע לא חשדתי שמדובר בספר מתח. העלילה והסיפור שעומד מאחוריה הוא פשוט הזוי. אבל אני מניחה שכל דבר שקשור בדרווין נחשב הזוי בתקופה ההיא…

בקיצור – נהניתי מהספר. הוא קליל, על אף שלעיתים ישנם הסברים מפורטים וארוכים על מושגים באולפני הקלטות או עניינים מדעיים שלא תמיד הצליחו להחזיק אותי מרוכזת. הדמויות בספר גם נופלות ללא מעט קלישאות – סטו הוא מרצה צעיר ומגניב שכולם רוצים לשבת בהרצאות שלו, הוא ציני ובעייתי, סימון כמובן נראית טוב ויש ביניהם כל הזמן מתח והבחור הישראלי הוא…טוב נו…בחור ישראלי. מצד שני, יש כאן שילוב מעניין של מתח ושל פרשה מדעית מסקרנת, משהו שממש לא ראיתי מגיע…

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

לא מבינה את העטיפה. סורי. היא מעניינת לכשעצמה, אבל הפעם פשוט לא הבנתי את כוונת המשורר. או ההוצאה, לצורך העניין. בקדמת האימג' אנו רואים את חלקו העליון של שעון ומאחוריו זוג עיניים קצת מטושטשות. אני פשוט לא מבינה את זה ואני אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עיני. אפשר היה לעשות משהו הרבה יותר מעניין. בכל שאת – דרווין, מתח, יצורים נכחדים, קונצרנים של תרופות. מבחינתי סתמי למדי וחבל.

ציטוטים:

"האדם מת זמן ארוך יותר מהזמן שהוא חי. המוות הוא נצחי והחיים רגעיים. האדם החי משול לעבד אשר נואש מלברוח ובמשך הזמן לומד להסתגל לעולמו. הוא רוכש סטטוס כלפי האחרים, מעמד, רוכש חברים שצריך להרשים, גם אויבים. הוא כה טרוד בעולמו החדש, עד שהוא שוכח מאין הוא בא ולאן הוא רוצה לחזור".

"אנשים עסוקים בלריב על צורתו ומבנהו של האלוהים. יש גם את המתנשאים מן הצד השני, שטוענים כי בכלל הטבע אחראי לכל ואין דבר כזה אלוהים, כאילו שהם יודעים בכלל מהו הטבע. פלצנים. אלוהים וטבע הן רק מילים הבאות ליצג משהו שהוא גדול מאתנו. ובכלל, מה זה משנה איך קוראים לזה? תמיד…אבל תמיד תבוא השאלה היכן אני בסיפור? האם הוא סופר אותי ומתעניין בי? או שאני סתם בורג שולי המערכת. זאת השאלה, ושאף אחד לא יטען אחרת, כולנו רוצים הכרה, תשומת לב והשגחה צמודה".

הפוסט הזונה של דרווין / יהודה (יוג'י) גבאי הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.