סבא שלמה (אביו של בעלי) הוא אחד האנשים הכי נמרצים שאני מכירה. הוא בן יותר משבעים (שיהיה בריא, טפו טפו טפו) ואיכשהו עדיין מזרז את כולנו ותמיד הוא מחכה לנו, ולא להיפך. הוא יותר מכפול ממני בגיל ועדיין אני מרגישה איטית לידו. בגלל זה הסיפור "סהר, קדימה!" כל כך הצחיק אותי.

עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינֹקֶת שֶׁל אִמָּא,
קָרְאוּ לִי תָּמִיד, "סַהַר, קָדִימָה!":
קָדִימָה לָלֶכֶת, קָדִימָה לַחֲזֹר,
קָדִימָה לְהַתְחִיל, קָדִימָה לִגְמוֹר.

וַאֲנִי רַק רָצִיתִי לְהִישָּׁאֵר בַּמָּקוֹם:
לַחֲשֹׁב מַחְשָׁבוֹת, לִשְׁכַּב וְלַחֲלוֹם.
לְהִתְכַּרְבֵּל בַּשְּׂמִיכָה עוֹד כַּמָה דַּקּוֹת –
הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ יָכוֹל לְחַכּוֹת!

סהר היא ילדה חולמנית, שעושה את הדברים בזמן שלה. בדיוק כמו כל הילדים בגילאים האלה – יש לה איזור זמן משלה. היא רוצה להתכרבל עוד קצת בשמיכה, לדמיין לעצמה פיות ונסיכים ובאופן כללי – להתעכב. הוריה של סהר כל הזמן מזרזים אותה ב"סהר, קדימה!". יום אחד סהר מחליטה לעשות מעשה והופכת את הקערה על פיה – היא מחליטה לזרז דווקא אותם ומתארגנת לה בזמן שלה. דבר זה גורם להורים להבין שאולי הם ככה…איך לומר? קצת הגזימו. שאין צורך להיות במירוץ נגד הזמן ושבמיוחד במקרה של ילדים – הם צריכים את הזמן שלהם לגדול ולחלום ולא למהר לכל מקום כל הזמן.

זה קצת אירוני שאנחנו צריכים לפעמים את הילדים כדי שילמדו אותנו דברים שאנחנו כבר מזמן שכחנו. כמו להעריך את הזמן ואת הדברים הקטנים שבחיים. סהר בעצם מזכירה להורים שלה שלא תמיד צריך למהר, שכדאי מידי פעם לעצור את הכל וסתם…לחלום. שזה גם בסדר לא לעשות כלום.

אֵין צֹרֶךְ תָּמִיד לָרוּץ בִּמְהִירוּת
כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ בְתוֹךְ תּחֱרוּת.
כִּי מַה יַּלְדָּה כָּמוֹנִי רוֹצָה סַךְ – הַכֹּל?
שֶׁיִּתְּנוּ לָהּ קְצָת שֶׁקֶט לַחֲלֹם וְלִגְדֹּל,

בְּשַׁלְוָה וּבְרֹגַע, מִבְּלִי לְמַהֵר.
לֹא תָּמִיד הַכֹּל דָּחוּף וּבוֹעֵר…
כֵּן, אַבָּא הֵבִין וְגַם אִמָּא הִפְנִימָה:
אֵין צֹרֶךְ לִצְעֹק כָּל הַיּוֹם, "נוּ, קָדִימָה!"

האיורים של מישל קישקה מקסימים ומשעשעים. יש לנו כבר כמה ספרים שהוא אייר והוא עושה עבודה נפלאה.

הזאטוט שלי בן שנה ושבעה חודשים. בהתחלה היה נראה לי שהספר יהיה לו קצת ארוך, אבל הוא התמודד עם זה מאוד יפה והיום הוא מאוד אוהב את הספר. אני מודה שגם אני חוטאת בלזרז אותו כל הזמן. מזרזת אותו במדרגות בבוקר כי מאחרים לגן, מזרזת אותו בשביל בדרך לאוטו, מזרזת אותו ברחוב ואחר הצהריים מזרזת אותו שוב במדרגות כי חם ואני כבר מתה להגיע הביתה. והוא? בשלו. נעצר כדי לבחון כל פרח, כל אבן קטנה או גדולה, כדי לקשקש עם חתול או עם נמלה. והוא צודק. כי לפעמים צריך פשוט להיעצר ולהריח את הפרחים. שום דבר לא יברח. גם לא סבא. 

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

על העטיפה יש איור שלא מופיע בתוך הספר ובו רואים את סהר שוכבת לה על הבטן, רגל אחת מונפת כלפי מעלה, בפוזה הכי "שאנטי" שיש, ומאחוריה את ההורים, מחזיקים את השלט, שעליו כתוב שם הספר, המחברת והמאייר. סהר, בעיניים חצי עצומות, נראית חולמנית לגמרי (מה שקצת מנוגד לשיער הג'ינג'י שלה…). העטיפה חמודה מאוד ומתאימה לאוירה הכללית בספר.

הפוסט סהר, קדימה! / לילך קרן – גרופר הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.