אז יש לנו שלושה קווי עלילה –

הראשון ואולי הכי מפורט הוא סיפורו של פיטר. פיטר הוא בעל עסק לניקוי בתים (בעיקר בתים של אנשים שנפטרו והושארו בזוהמה מוחלטת). הוא בודד ומבלה חלק מזמנו הפנוי בספרייה. באחד מביקוריו הוא מעלעל בספר בוטניקה ונופל לידיו מכתב אהבה שהושאר בין הדפים. במכתב מצוינים שמות של כמה פרחים נדירים והוא מחליט לחקור עליהם ובסופו של דבר גם יתור אחריהם בעולם בחברת גבר שהכיר בשם הנס ברג. דבר שישנה את חייו לנצח.

השני הוא הסיפור של דוקטור קול, חוקר ימי שממש בפרק הראשון של הספר כמעט מסיים את חייו בתוך תא מחקר תת ימי (מעין צוללת), הוא מוצא בבטנו של לוויתן קופסה שחורה של טיסה שנעלמה לפני 30 שנים ואף אחד לא יודע מה עלה בגורלה. מציאת הקופסה השחורה מעלה תקוות שאולי יגלו מה עלה בגורל הטיסה ומדוע התרסקה. פרופסור קול מקבל תשומת לב חדשותית רבה בעקבות הגילוי, אבל הוא בכלל לא מעוניין בה. מבחינתו הם מתעסקים בכל מה שלא חשוב.

השלישי הוא סיפורו של דאב. דאב הוא ילד מאומץ אשר נאסף לביתם של לן ומוד כמשפחת אומנה ובסופו של דבר נשאר שם כל חייו. בגלל עברו במשפחות אומנה רבות הוא סובל מחרדת נטישה, שמשתפרת רק במעט במהלך השנים. בבגרותו הוא עובד כטלפן במוקד אמבולנסים. לאחרונה הוא מתחיל לסבול מכאבי ראש ובעקבות אלה עולים אצלו זיכרונות לא שלו, זיכרונות שהוא רואה בבהירות רבה ובפרטי פרטים, ממש כאילו הוא חווה אותם.

איך שלא מסתכלים על הספר הזה – זה ספר על עבר, הווה ועתיד. פיטר מתחקה אחר הפרחים שצוינו במכתב כלשהו מהעבר, זה נותן משמעות חדשה לחייו בהווה ומשנה את עתידו לחלוטין. דאב נזכר בזיכרונות מהעבר שכלל לא שייכים לו, כאבי הראש משפיעים על ההווה שלו וההחלטה לחפש את בעל הזיכרונות תשפיע על עתידו. דוקטור קול מצא קופסה שחורה של טיסה שקיבלה את השם "הנשכחת", והתקווה היא שיגלו עליה עוד פרטים מהעבר, הגילוי משפיע על ההווה שלו. זה ספר על זיכרונות ועל איך כל אחד רואה את הדברים מנקודת מבט קצת שונה.

כמו שציינתי, זה ספר לא פשוט לקריאה לאנשים עם ריכוז רופף כמו שלי, יחד עם זאת הרגשתי שאני עוברת סוג של מסע, בדיוק כמו שהגיבורים בסיפור עוברים. פיטר עובר תלאות וכמעט מקפח את חייו בחיפוש אחר הפרחים מהמכתב. אגב, הפרחים כל כך סיקרנו אותי, שחיפשתי אותם בעצמי ברשת וגיליתי שהם תוארו בצורה מדויקת מאוד בספר. כקוראת עברתי עם פיטר את מסעו בנמיביה, במקסיקו, בצ'ילה והרחקנו עד סומטרה.

לקראת סוף הספר, כשהדברים החלו להתבהר, הרגשתי כמו בספר מתח כשכל הרמזים מתחילים להתחבר והכל נופל למקום הנכון. מעין קתרזיס. והתרגשתי. המון. סיימתי את הספר עם עיניים לחות, מה שלא קרה לי כבר הרבה זמן.

בקיצור – מומלץ מאוד מאוד ושווה את המאמץ!.

פרק ראשון להתרשמות אפשר לקרוא כאן

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה יפיפייה ומשקפת יפה את תוכן הספר – פרחים. רק חבל שהפרח על הכריכה שייך לפסיפלורה, שדווקא היא לא מוזכרת בספר. אהבתי יותר את העטיפה המקורית של הספר (כאן) שבה רואים רישומים של הפרחים אשר מוזכרים בספר. חזרתי הרבה לכריכה והסתכלתי עליה, היא באמת יפה ואני מניחה שהייתה סיבה למה נבחר דווקא הפרח הזה, רק חבל שהוא ספציפית לא קשור לעלילה.

ציטוטים:

"אמנם הנס היה דוקטור לפסיכולוגיה והוא היה מנקה, אבל שניהם טיפולו בחרא של אנשים אחרים".

"אם מישהו מעז לשאול את קול בענייני אמונה – זה קורה לעתים נדירות, אבל קורה – הוא תמיד מקדיש זמן כדי להסביר שאלה שלא מקבלים את התפיסה הזאת הם אלה שפונים לאלוהים ומאשימים אותו בחסרונותיהם, רק מפני שהם לא נמצאים במצב תמידי של התעלות משולחת רסן. סביר הרבה יותר שהאשמה נעוצה באבות שלהם ולא באבינו שבשמיים".

הפוסט זיכרונות מחיים אחרים / דייוויד וייטהאוס הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

מסמרים מס' 16
כותבים שונים

אז מה יש לנו כאן הפעם?

לוטרה / אליענה אלמוג – מישהי שנוסעת בעקבות אישה שהכירה באינטרנט, אישה שאמורה "לתקן" אותה באיזשהו אופן. היא משאירה מאחוריה בן זוג ושתי בנות. דווקא לסיפור הזה פחות התחברתי, הוא היה לי טיפה הזוי.

אולי נעצור באיקאה? / עדי אופיר – מספיק שיהיה השם של השוודית הסקסית הזו בכותרת של סיפור בשביל לגרום לי לאהוב אותו כבר מההתחלה. מה גם שזו שאלה שתמיד-תמיד עולה על שפתיי כשאנחנו עוברים ליד נתניה, ואני בטוחה שאני ממש לא היחידה. "אומרים שגברת שרוני מתה בשנתה" – כך מתחיל הסיפור. שני בניה מגיעים לכפר כדי לנכוח בהלוויה ומאחורי כל דמות שצצה וקשורה לגברת שרוני יש סיפור קטן של מה היא עשתה באותו היום, במקביל להלוויה. עושה רושם כאילו הלוויה זה הדבר שהכי פחות חשוב שם לאנשים, כאילו זה עוד "סידור" שהם צריכים לעשות במהלך היום.

ילד מעופף / אלישע הרכבי – סיפור קצרצר, שני עמודים כולה. אולי בעצם עמוד אחד אפילו, על ילד שרוצה לעוף. אני לא אספר לכם כי הוא פשוט כל כך קצר אז יצא שאני אספר הכל…

שיטפון / הילה עמית – יורם, לילי והבנות נעמה ויעל נוסעים לאילת לחופשה, שהיא כנראה גם האחרונה שלהם יחד כי לילי מאוד חולה. היא משתפת אותנו במחשבותיה. מחשבות של אדם שמרגיש שסופו קרב. לא פעם היא חושבת לשים קץ לחייה ולסבל שלה, אבל היא כל פעם מושכת עוד קצת בשביל הבנות. ההווי המשפחתי מתואר נפלא. מרגש.

שנגרילה / אורית רף – סדרת צילומים (אחד מתוכה מופיע גם על הכריכה). שנגרילה היא מקום מסתורי בסין שלפי הבנתי יש ויכוחים איפה הוא באמת. פירוש השם הוא – גן העדן האבוד. אם גן העדן הוא מקום מושלם אזי השם בהחלט מתאים לצילומים. יש בהם אסתטיקה מטורפת. הכל יושב במקום, אין טיפת לכלוך. מצד אחד יש נופים ירוקים פראיים ומצד שני חללים מודרניים מעוצבים בקפידה היסטרית. צילומים יפים במלוא מובן המילה. היה בא לי להגדיל כל אחד מהם לגודל פסיכי ולתלות בסלון.

פרינסס לנסיכה / עלית קרפ – זוג כפרי פשוט בשוודיה מרחיק לכת עד סטוקהולם הבירה לבזבז ממיטב חסכונותיהם על מנת לתת מתנת נישואין לנסיכה שנתקלו בה בעבר, כשהייתה ילדה, ועזרו לה למצוא את הדרך.

דיזינגוף בלוז / עמיחי שלו – סיפור על בעלת בית קפה ברחוב דיזינגוף, שבאים אליו זקנים שמפספסים את האסלה ומשתינים לה על הרצפה, היא בטוחה שבעלה בוגד בה עם נטלי-גבינה-צהובה-עם-עגבנייה או לפחות עם רבקה-ביצה-קשה-עם-מיונז, היא דואגת לבן היחיד שלה בצבא ותוהה אם היא עדיין נחשקת. בסיפור היא מתעמתת עם כל מיני חרדות שלה ולמרות כל העצב וה"בלוז" יש נקודות אור משעשעות שמבליחות פה ושם. מאוד אהבתי.

מלאה בפוטנציאל / עידית חורשי – הרהורים על מסע נקם, מלווה באיורים גרפיים. זה מעניין כי זה לא בדיוק קומיקס, זה משהו באמצע בין סיפור "רגיל" לבין קומיקס – אין את המשבצות והמסגרות המסורתיות של הקומיקס. הסיפור מתחיל עם איורים שהם בעיקר שחור ולבן ומסתיים עם הרבה יותר צבעים. אודיה, הגיבורה בסיפור, מדמיינת איך היא יורה בכל הגורמים שעושים לה רעש בעודה נוסעת בבוקר ברכבת – זה שמדבר בטלפון בקול רם, בחיילים שצועקים ובמערכת הכריזה. בתור אחת שנוסעת הרבה בתחבורה ציבורית, אני בהחלט יכולה להזדהות עם זה…

מתברר שהוליווד מתה / רון כחלילי – מישהו שהולך לחפש את עצמו בהוליווד ותוהה בינו לבין עצמו למי הוא הולך להודות בנאום שהוא ישא בסנימטק בעקבות סדרה דוקומנטרית שהוא הכין על תולדות סרטי הבורקס הישראלים לערוץ 8. הוא מתאר כל מה שעובר עליו שם והטיפוסים שהוא פוגש. הסיפור הזה ארוך במיוחד ביחס לשאר, כמעט 60 עמודים. אני מודה שלא שרדתי עד הסוף…

שיערות רבקה / אבשלום קווה – סיפור על אחיקם קישקובר. גדליה הוא אביו החורג, אביו הביולוגי נעלם כשהיה בן שלוש וחצי. הוא מחליט לעזוב קריירה מבטיחה בשייטת ועובר לצי הסוחר. הוא נשלח על ידי המנהל שלו לחפש ספינת עץ טרופה מהמאה ה-18 באנגליה. בדרך אנחנו לומדים על המשפחה שלו, על ההיסטוריה של הספנות באנגליה ועל כל האנשים שהוא פוגש בדרך, כולל בחורה מוזרה אחת.

חומש ילדות / אמנון שמוש – סיפור ילדותו והתבגרותו של המחבר בחאלב שבסוריה. הסיפור מחולק לחמישה חלקים (חומש) – בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. כל חלק מספר על תקופה אחרת בחייו – ההיסטוריה של העיר, תולדות שמונת האחים שבמשפחה, חויית החמאם השבועית, נופש המשפחה המורחבת בהרי לבנון ושנות הלימוד שלו ב"כותאב". סיפור מקסים ששופך הרבה אור על הקהילה היהודית שהייתה בסוריה ועל המנהגים השונים.

בין הסיפורים ישנם צילומים בשחור לבן של עמית מן (שבאופן מרגיז לא מופיע השם שלו בגב הספר וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה עם הצילומים שמפוזרים לאורך הגיליון. זה קרה גם עם תומר קאפ בגיליון הקודם. השם מופיע על העטיפה מקדימה אבל לא מופיע בתוכן ובגב הספר – לתשומת לבכם החברים שם במסמרים). למעט שניים בכל הצילומים מופיעים אנשים שמאוד סיקרנו אותי. עיניין אותי לדעת "מה עבר עליהם" או "איפה הם היו". לדעתי לפחות חלק מהצילומים הם לא מהארץ (אולי אני טועה…), כתוב שעמית פועל גם בגרמניה וחלק מהדמויות אכן נראות אירופאיות…

לסיכום – כמו שאני תמיד אומרת (וכנראה גם אמשיך לומר על מסמרים) – כל אחד ימצא כאן משהו. אני מאוד נהנתי מהגיליון הזה, הוא מקסים לטעמי והיו הרבה דברים שאהבתי. כמובן שהעיצוב כרגיל מוקפד ויפה ומתאים לקונספט. מומלץ.

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

על הכריכה יש צילום של אורית רף מתוך הסדרה שנגרילה, שמופיעה בגיליון. זוהי פינה באיזה חדר מגורים כלשהו (או אולי מלון?), בהתחלה נראה כאילו החלון שקוף ודרכו רואים נוף אקזוטי משהו אבל בהסתכלות שניה זו נראית בכלל תמונה. אשליה. התמונה לגמרי התאימה לי לנושא הגיליון, הרגשתי שלוקחים אותי למסע.

ציטוטים:

"אני מרגישה כמו פודינג לימון שנשאר מחוץ למקרר. חמוצה ורועדת. נמסה כמעט". (מתוך לוטרה של אליענה אלמוג)

"מי שחי בתוך העבר, לעיתים לא יכול לצאת ממנו, הופך לאנדרטה של עצמו, ומי שבוחר בכל זאת להצטרף לעתיד, חייב להניח את העבר במקום נוח". (מתוך דיזינגוף בלוז של עמיחי שלו).

הפוסט מסמרים – כתב עת – גיליון בנושא מסעות הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

מה הקשר בין טיבט, רב מוכר ומכובד בבני ברק, בהמת יאק מוזהבת, מדריך תיירים הולנדי, דוקטורית מסין ויהלומן מאנטוורפן? נשמע כמו התחלה של בדיחה? גם לי בהתחלה כל העלילה נשמעה הזויה משהו, אבל בסוף הכל הסתדר והתיישב יפה. גם היאק.

רבי יעקב הלוי הורוביץ, צדיק מבני ברק, בן 48, בעל ייחוס משפחתי ומוניטין של כוחות ספיריטואלים ומאגיים הידוע גם בתור "הצנתר האלוקי" או "המצנתר האלוקי", מחליט לקחת את עצמו יום אחד בחודש אלול ולטוס לטיבט בעקבות חלומות שחזרו אליו כמה וכמה פעמים ובהם ראה בהמה טיבטית – יאק, שהיא סוג של גלגול של איזה "יהודי קדוש". זוהי לא החלטה של רגע אחד והוא מתכנן את הנסיעה בשקט בשקט יחד עם איש סודו – יהלומן מאנטוורפן, מליארדר ופטרונו הפיננסי – שמחה דנצינגר. דנצינגר הוא זה שמארגן את כל הצד הלוגיסטי של המסע. אל המסע מצטרפים בסין אוסקר פלורין – בחור הולנדי המשמש כמורה הדרך לטיול ודר' סלנה ברנרד – חוקרת צעירה שעושה פוסט דוקטורט במכון הזואולוגי שבאקדמיה הסינית למדעים בבייג'ין.

כאמור, הרב חולם חלום אבל לא ממש מבין את פשרו, לא יודע מה זו החיה הזו שהוא רואה ואיפה זה המקום הזה בכלל. הוא מחליט לעשות מחקר קטן ומדבר עם כל מיני אנשים שלא קשורים לקהילה שלו (על מנת שלא יחשדו בו שהשתגע או משהו) ולאט לאט מבין שמדובר בחיית בר שמאוד מזוהה עם טיבט בשם יאק ועל פי הדיגלונים שהוא ראה בחלומו מגיע למסקנה שמדובר בטיבט. הרב ואיש סודו מחליטים שלא לספר לאף אחד על הנסיעה על מנת שלא יוכלו לעצור בעדם או לשכנע אותם לא לצאת אליה. אפילו אישתו של הרב ובניו לא יודעים על התכנית. כאן המקום לציין שהרב ואישתו, גולדי, ביחסים ממש לא טובים וזו רחוקה מלהיות מערכת יחסים טובה בין בעל לאישה. הוא גם לא בדיוק מתגאה בבניו ובדרך שבה בחרו להתנהל בתוך הדת עצמה.

בסיפור תפורים הרבה סיפורים מן הדת היהודית. כל פעם שהרב רוצה להעביר איזו נקודה או להוכיח משהו – הוא מספר סיפור. זה קטע יהודי כזה כנראה. יש גם פה ושם ביקורת על החרדים, על בצע הכסף שמניע אותם לא פעם, על הדרכים הלא בהכרח "ישרות" שהשתמשו בהן כדי ל"דחוף" את הרב ולעשות לו יחסי ציבור בקרב הקהילה, כולל תיאור על איך באמת בחרו את השם "הצנתר האלוקי" (זו אחת הבדיקות שהיחידות שנשארו אחרי שהרנטגן והאם.אר.איי נתפסו). מאוד עיניינו אותי המנהגים של הנזירים הטיבטים, לפעמים הרגשתי כאילו אני בפרק של איזו תכנית בנשיונל ג'אוגרפיק…

היה לי מאוד מאוד קשה בהתחלה בגלל השפה. זה הספר הראשון של חיים באר שאני קוראת והבנתי שזו השפה בכל ספריו – מין שפה מליצית, חסידית משהו, שתמיד נשמעת כמו איזו מין אגדה. לקח לי משהו כמו 100 עמודים להתרגל, אבל זה היה שווה כל רגע.
יש משהו קסום בספר הזה. משהו באוירה שלו. זה מין שילוב של הדת, שיש בה הרבה דברים קסומים, והארץ הזו, טיבט, שרב בה הנסתר על הגלוי ורוב הזמן היא בכלל סגורה לתיירים. אנחנו מטיילים עם החבורה בין הרים ומנזרים, נופים עוצרי נשימה (תרתי משמע, בגלל הגובה הרב) ומנהגים שונים ומשונים שגורמים לצדיקים היהודים להרים לא פעם גבות ואפילו להתפרץ בכעס. בכל זאת, מדובר בעבודת אלילים מבחינתם…

בעקבות ראיון שקראתי עם חיים באר במוסף גלריה הבנתי שהוא נסע לטיבט בעצמו כדי לעשות עבודת הכנה לספר, חשוב לי לציין שזה מוערך מבחינתי כי לא חסרים סופרים שכותבים על כל מיני מקומות בלי להיות בהם וגם כי אני בטוחה שזה טיול שלא פשוט לעשות בכלל ובגיל מבוגר בפרט.

הספר מתחיל בציטוט מתוך "מסעות בנימין השלישי" של מנדלי מוכר ספרים: "ומאותה שעה ואילך צר היה לו המקום בעירו. נפשו היתה שוקקה ומתגעגעת לשם… לשם, למרחבי ארץ. לבו היה נושא את עצמו למרחקים, כתינוק זה שהתמשך בפישוט ידיים כנגד הלבנה".  זה סוג של מוטו שמלווה את הספר ואני מצאתי אותו מאוד מתאים. זה קטע, כי עד הנסיעה הזו הרב יעקב יצחק (הגיבור) בכלל לא ידע איפה זה טיבט… אחרי שקראתי קצת ברשת על הספר "מסעות בנימין השלישי" (אגב, באר גם מקדיש את הספר לשלום יעקב אברמוביץ' – שמו האמיתי של מנדלי מוכר ספרים) אני בהחלט מבינה את ההקשר בין שני הספרים.

מומלץ.

כמה מילים על מסעות בנימין השלישי

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה חביבה, לא נפלתי מהרגליים.

אנחנו רואים את דגלוני התפילה שמאוד מזוהים עם נפאל וטיבט. עוד לפני שהסתכלתי מה כתוב מאחור בעלי שיחיה שאל "אוי – זה על נפאל?", אז ככה, שמי שהיה באזור מכיר מקרוב את אותם דגלונים המאפיינים את הבודהיזם (אמורות להיות כתובות על זה תפילות). בחלק התחתון של התמונה אנחנו רואים כמובן את הרי ההימאליה הגבוהים. הייתי אומרת שהעטיפה די מתבקשת ומעבירה את הרקע לספר, אבל שום דבר מעבר לזה. יש כל כך הרבה רגשות בספר הזה ואני הרגשתי שהעטיפה קצת פיספסה את זה. שוב – זה לא נורא. זו לא עטיפה מכוערת. פשוט אפשר היה להתאמץ קצת יותר. היא יותר מידי סתמית בשביל ספר כזה.

ציטוטים:

"במיאוס הרחיק מעליו הצדיק את צרור הדפים, שבשעות אחרי הצהריים עוד אימצם וחיבקם על ליבו, ואמר ששוב נוכח לדעת כמה צדקו הם זיכרונם לברכה כשאמרו שכל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים, מהומה הוא מכניס בביתו".

"…בכוח הקטר למשוך אחריו את כל הקרונות רק מפני שהוא עוצר את הקיטור בתוכו".

"כדי לדעת לשון זרה יספיק לו לאדם לימוד של שנה או שנתיים," הביא הצדיק את דברי רבי וולף מסטריקוב, אחד מתלמידיו של הרבי מקוצק,"ואולם כדי לדעת את לשון עצמו אפילו שבעים שנה אינן מספיקות".

"…כדי למצוא את האוצר בבית חייבים, לעיתים, לנסוע קודם לכן אל המרחקים".

"אסור לסגור חשבונות עם העבר, אסור ליישר איתו הדורים (…). העבר חייב להישאר פתוח, לא פתיר, לא מובן, מביך, מסתורי. העבר חייב להישאר חידה בדיוק כמה העתיד".

הפוסט אל מקום שהרוח הולך / חיים באר הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

כמה בא לי טוב הספר הזה! זה בדיוק מה שהיה נחוץ לי בימים חמים אלו, שבהם אני מוצאת את עצמי מתחפרת במזגן בבית. יצא שבלי לקום מהספה הייתי בכל הגלובוס. נכנסתי למיטה בהונג קונג ונרדמתי עם ניו יורק, עליתי לאוטובוס בסרדיניה וירדתי ממנו בלונדון. תענוג.

אז מה יש לנו כאן? זה ספר שהוא קצת ספר עיון, קצת ספר היסטוריה ובעיקר יומן הרפתקאות של המחבר משה גלעד. זהו ספר שהוא שיר הלל למפות, גילוי ארצות וכמובן אותם מגלי ארצות כדוגמת מרקו פולו ומגלאן. אפילו השם עצמו – "מסעות בלי קנה מידה" מקבל כאן משמעות כפולה שכן יש קריצה ברורה לאותו "קנה מידה" הנהוג במפות וגם ביטוי שגור שמשתמשים בו היום.

בפרקים הראשונים הסופר כאילו מדבר בשני קולות – בעצמו ועם עצמו וזה היה טיפה מיותר לטעמי. אחר כך בא פרק שקוראים לו "למה אני מדבר אל עצמי" שבו הוא מסביר את העיניין ומתרץ את זה בבדידות שהיא מנת חלקו של מי שמחליט לטייל לבד ומביא דוגמאות לצמדים שטיילו יחד כמו דון קיחוטה וסנשו פנשה, פיליאס פוג האנגלי ופספרטו הצרפתי (גיבוריו של ז'ול ורן ב"מסביב לעולם בשמונים יום") וכו'. אני אישית לא כל כך אוהבת את עיניין הדיבור העצמי הזה, צריך לדעת לעשות את זה בצורה נכונה כדי שזה ישעשע וכאן זה לא כל כך עבד. זה לא מאוד הפריע כי זה מופיע רק בשני הפרקים הראשונים ואחר כך ממש מעט.

הספר מחולק לפרקים קצרים ויש בו מידה מדויקת של פרטים יבשים, היסטוריה ועסיסיות. אפשר ללמוד ממנו על התפתחות המפות והאטלסים לאורך ההיסטוריה, על מסעות הגילוי האמיצים שהיו מנת חלקם של לא מעט אנשים במאות הקודמות ובתוך כל זה יש גם הרבה סיפורים אישיים של המחבר מה"מסעות" הפרטיים שהוא עשה ברחבי העולם, חלקם בשליחות עיתון "הארץ".

חלק מהפרקים ראו אור בצורה זו או אחרת בגיליונות השונים של מסע אחר, חלקם, כאמור, בעיתון "הארץ" וב"לאישה" וחלקם רואים אור לראשונה בספר הזה.

לדעתי זה ספר חווייתי לכל דבר, בין אם חוויות של הכותב עצמו ובין אם חוויות של מגלי ארצות כאלה ואחרים. היה לי פשוט תענוג, הרגשתי כאילו אני מטיילת בכל העולם ולומדת הרבה מאוד בדרך. השילוב היה מושלם, לטעמי, בין היסטוריה / עיון וסיפורת. הכתיבה קלילה וזורמת.

קיצר – מושלם לימי הקיץ המהבילים כשיושבים במזגן ונותנים למישהו אחר להזיע במקומנו (למשל מרקו פולו).

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש) 

פינת העטיפה:

העטיפה היא די מתבקשת אבל אני אהבתי אותה בכל זאת. קודם כל היא שמחה ומעידה על אופיו של הספר – קליל ולא מחייב. ברקע כמובן ישנה מפה (מתוך האטלס הקטלאני מ-1377 אם אתם מתעקשים) ועליה מיני אלמנטים עכשוויים כגון מכונית, אופנוע ואפילו בניין הקרייזלר בניו יורק. חמוד מאוד בלי להיות יותר מידי ברור מאליו.

ציטוטים:

"סוללות מתוכננות כך שייגמרו ברגע שצריכים אותן. כבר שנים עובדים על זה במפעלים הכי מתוחכמים. מלמדים את הסוללה לזהות רגע קריטי. אם היא סוללה של מצלמה, למשל, מלמדים אותה לסיים את חייה בדיוק ברגע שבו מזדמנת תמונה פנטסטית".

"יש משהו מרשים מאוד, מעורר התרגשות אמיתית, בצפייה בליווייתנים. כמו במקרה של עירום אנושי, דווקא העובדה שאף פעם לא רואים את כל הליוויתן, רק חלקים ממנו, שנגלים ונסתרים מתחת לפני המיים, מעוררת את הדימיון ואת ההתרגשות".

"העולם נהיה קטן יותר. כל אחד מגיע בכוחות עצמו לכל מקום, ותפקידם של סופרים אמיצים, שנודדים למקומות רחוקים, כבר אינו נראה כה חיוני. פעם, מסביר דאלרימפל, כתבו על מקומות, כיום, כל המידע הזה נמצא במרחק כמה הקשות מקלדת".

סופר המסעות השוויצרי – צרפתי ניקולא בוביה (1929-1998): "חוויית המסע מובילה אותנו אל מחוץ לרקע המוכר שלנו. נדמה לך שאתה יוצא למסע, אלא שהמסע יוצא וחודר אליך".

הפוסט מסעות בלי קנה מידה / משה גלעד הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.