אצל הוריה המאמצים היא גדלה ברווחה כלכלית מסוימת, הבית היה ליד הים והיא ביקרה הרבה בחוף, היה לה חדר משלה, בגדים ונעליים שלא הייתה צריכה לחלוק עם אף אחד. היא מגיעה מהעיר למשפחה קשת יום, מרובת ילדים, שבקושי מצליחה להתקיים. הילדים עובדים מגיל צעיר מאוד בעבודות הבית (לפעמים כדי להרוויח את הארוחות שלהם) וגם מחוצה לו כשהם מתבגרים. הבית מוזנח ומלוכלך. אף אחד לא ממש מתרגש מהגעתה. למעט אדריאנה, אחותה הביולוגית הצעירה. היא פותחת בפניה את הלב ומפנה לה מקום במיטתה. היא מלמדת אותה את עבודות הבית, מגנה עליה ותמיד שמחה לשמוע סיפורים מביתה הקודם.

הגיבורה נטולת שם ונקראת בפי כל 'זאתי' ולאחר מכן, בבית הספר, נדבק לה הכינוי 'המוחזרת'.

היא מרגישה שעולמה קורס. כל מה שהאמינה בו מתפורר סביבה כמו מגדל קלפים. היא מגלה כל מיני חורים בסיפור חייה הקודם ולא מבינה איך אימה, שאותה היא מכנה "אמא של הים", פשוט נעלמה ולא מדברת איתה אפילו מאז שחזרה. מצד שני, כשהיא שולחת לה מכתב ומספרת לה כמה רע לה, היא מקבלת באופן מפתיע חבילה עם דברים טובים.

היא כל הזמן מנסה להבין למה הוחזרה, למה ההורים לא יכלו להחזיק בה יותר ולמה לא יוצרים איתה קשר.

ההבדל בין המציאות הקודמת לזו הנוכחית מאוד גדול. זה גם מתבטא בשפה. השפה והנימוסים של הגיבורה לעומת השפה של אחיה וההורים (שלהם לרוב שפה לא 'תקנית'). הגיבורה שלנו בוחרת ללימודים, שם היא מצליחה לא רע בכלל. נראה שהקשר המיוחד עם אדריאנה מצליח להחזיק אותה בימים הקשים.

זה מעין מסע התבגרות לא קל בכלל. ההבנה שכל מה שהכרת עד עכשיו כבר לא קיים, המציאות החדשה, גילוי הגוף והמיניות, פתאום לחלוק בית עם כל כך הרבה אנשים (שגם לא ממש עוזרים לך או מחזקים אותך).

זה ספר לא קל, אבל מרגש מאוד. כביכול עצם העובדה שאין לגיבורה שם, גורם קצת לריחוק של הקורא, אבל אין מצב שהיא לא תיכנס לכם ללב.

זה ספר קצר, עם פרקים קצרצרים, שאפשר גם לסיים בכמה שעות.

מומלץ.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה עדינה ולא משקפת את המציאות הסוערת שהגיבורה נקלעה אליה. שזה אולי דבר טוב. האימג' של הנערה מול הים, מסיטה כבסים בדרכה למים הוא כל כך תמים. רק הים אולי מבטא את הסערה הבאה לבוא, אבל הוא ברקע ומטושטש. מעל שם הספר יש צדף בלמינציה סלקטיבית שאני מאוד אוהבת. הכל בגוונים שקטים ופסטלים. יפה.

ציטוטים:

"חזרתי ואמרתי את המילה אמא מאה פעם, עד שהיא איבדה כל משמעות והפכה רק לתנועה של השפתיים. נותרתי יתומה משתי אימהות חיות. אחת מסרה אותי כשחלב עדיין על שפתי, ואחת החזירה אותי בגיל שלוש-עשרה. הייתי בת להוֹרוֹת כוזבות ודוממות, רחוקות. לא ידעתי עוד ממי באתי. למעשה, עדיין אינני יודעת".

הפוסט אמא של הים / דונטלה די פייטרנטוניו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

עוד מעט בחירות. אי אפשר בדיוק להגיד שהמצב במדינה סבבה. לכולם יש טענות ותלונות וזה בכלל לא  משנה אם אתה שמאל או ימין או מרכז או אזרח ישראלי אבל אפילו לא גר בארץ. במצב כזה, מה שהכי עובד בשבילי זה לצחוק. במיוחד אם מדובר בהומור שחור, ציני, ביקורתי ובועט.

תכירו את מפאלדה – ילדה בת שש עם דעות ושאלות שלא תואמות את גילה. אמנם לא הכרתי אותה, אבל היא אייקון ארגנטינאי לא פחות ממסי. בערך כמו שסופרמן הוא אייקון אמריקאי. עד היום היא לא תורגמה לעברית, אבל תורגמה כמעט לכל שפה אפשרית אחרת והספרונים בכיכובה נמכרו בשלושים מליון עותקים. מפאלדה נולדה ב1964 על ידי 'קינו' (חואקין סלבדור לבאדו טחון) כדמות לקמפיין של מותג מכשירי חשמל שמעולם לא יצא לפועל. קינו המשיך לפתח את הדמות ובמשך עשר שנים התפרסמו רצועות קומיקס עם דמותה במוסף לפוליטיקה ואקטואליה של העיתון "אל מונדו". הציבור התאהב. אני מבינה למה.

הוצאת תשע נשמות הרימה את הכפפה ותירגמה לעברית את האוצר הזה. אין לי מושג איך זה לא קרה קודם. בתור התחלה, יצאו שלושה ספרונים תמטיים, שהם אסופות של סטריפים בשלושה נושאים – המשבר הכלכלי, משפחה ופוליטיקה. נושאים שנוגעים לכולנו. כל ספרון מתחיל בהצגת הדמויות ואפשר לקרוא באיזה סדר שרוצים. גם את הספרים וגם בתוך הספרים עצמם.

זה מדהים שנושאים שנגעו בהם בשנות השישים של המאה הקודמת אקטואליים היום בדיוק באותה מידה.
אמנם מדובר בילדה בת שש, אבל שזה לא יטעה אתכם – יש לה דעה נחרצת על הכל. על פמיניזם (אמא שלה עקרת בית והיא פשוט לא מבינה את זה), על המצב הכלכלי של המשפחה שלה ושל החברה וגם על העולם בכלל. היא פסימית, צינית ובעיקר מאוד מאוד מצחיקה. היא מוטרדת מגורל האנושות ושונאת מרק.
ההורים שלה "רגילים" לחלוטין ורוב הזמן מנסים להתחמק מהשאלות הקשות שמפאלדה שואלת.
חוץ ממפאלדה, שהיא כמובן הגיבורה הבלתי מעורערת של הספרים אנחנו מתוודעים לעוד דמויות משעשעות לא פחות – ג'ז'ה (אחיה הקטן), פליפה, מיגליטו, מנוליטו ועוד.

קראתי את שלושת הספרים תוך כמה שעות והחיוך לא ירד לי מהפנים. מצד אחד זה נוגע לנושאים חשובים ואקטואליים ומצד שני – זה אסקפיזם מעולה. אני מתה על קומיקס (לאחרונה אפילו קראתי ספר קומיקס על כלכלה, בקרוב אכתוב גם עליו).

החל מהראשון באפריל (בטוח היה למפאלדה היה משהו להעיר על התאריך) תוכלו למצוא את הספרונים בחנויות ובאתר ההוצאה של תשע נשמות, שבו יש גם מכירה מוקדמת ואפשר לרכוש את כל השלושה ותיק בד מהמם עם איור של הגברת הצעירה.

זו מתנה מקסימה לכל אחד, גם לאלו שלא קוראים ספרים. יש בזה משהו קליל ויחד עם זאת אקטואלי ועכשווי.

בקיצור, למקרה שלא היה ברור – אני ממליצה בחום!

קריאה נוספת למעוניינים:

מפאלדה בויקיפדיה

אתר הבית של קינו

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש. לכל הספרונים יחד ולכל אחד לחוד)

פינת העטיפה:

טוב, פה אין יותר מידי על מה לדבר כי אני מניחה שרוצים לשמור כמה שיותר על הקו העיצובי של הספרים המקוריים. על כל ספרון מופיע איור מתוך הספר שקשור לנושא שבו הוא מתעסק – משפחה, פוליטיקה והמשבר הכלכלי. הרקע בצבעים אופטימיים ושמחים, אפילו ילדותיים משהו, למרות שממש לא מדובר בתכנים שידברו לילדים (חוץ ממפאלדה וחבריה כמובן).

ציטוטים:

"איזה אסון, אפילו החולשות שלי חזקות ממני!"

"אני פשוט מבינה בפולקלור אימהי"

הפוסט מפאלדה / קינו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

בכל משפחה יש סודות כאלה ואחרים. יש משפחות שמצליחות להשאיר אותם מתחת לפני השטח שנים ואפילו דורות, ויש משפחות שמתישהו העניין צץ ואז נהיה בלגן גדול. האחרון הוא המקרה שלפנינו. פתק אחד קטן וסתמי לחלוטין מתגלה לגמרי במקרה והופך חיי משפחה אחת על פיה.

אנחנו בשנות ה-70 של המאה שעברה. במרכז הספר עומדת רגינה גרמיזה. רגינה עלתה עם משפחתה מאלכסנדריה. יש לה אחות בשם רשל, שהיא האחות היפה, המתוחכמת והמועדפת באופן כללי. יש להן אח אהוב נוסף בשם ניסימו, אשר חי בארצות הברית. רגינה התחתנה עם איזידור, מה שגרם לה להרגיש מאוד נאהבת ורצויה, שכן איזידור היה חלומן הרטוב של הרבה נשים באותה תקופה באלכסנדריה.
שנים אחר כך, איזידור נפטר. רגינה נותרת לבדה בדירתם המשותפת שבבת ים. יש להם שתי בנות – ויקי ואתי. אתי עומדת להתחתן וכולם מתרגשים. אחותה של רגינה, רשל, לוקחת את רגינה לתופרת שלה, על מנת שתתפור לה שמלה יפה לחתונה. זו נקודת הפתיחה של הספר.

כולם מתרגשים מהחתונה חוץ מויקי, ביתה הגדולה של רגינה. ויקי מזכירה יותר את הנשים של הדור ה"מתקדם" יותר – עקשנית, משכילה, עומדת על שלה ונראה כאילו היא כועסת על כל העולם כל הזמן.

רגינה היא סוג של אנטי – גיבור. נראה כאילו כולם מתעמרים בה מסביב. אחותה מתנשאת מעליה כל הזמן, הבנות שלה באות מידי כמה ימים בעיקר כדי לאכול ולישון, אף אחד לא מחשיב את דעתה יותר מידי, היא אישה צנועה ושקטה ואפילו בעלה שנפטר, היה בוגדני והתעסק עם הרבה נשים מהצד.

יום אחד, לגמרי במקרה, רגינה מוצאת בבית פתק תמים למראה, כתוב בכתב ידו של איזידור. כיוון שאין לה ולו שמץ של מושג מה משמעות הפתק, רגינה מתחילה לחקור ולחפש משמעויות. הפתק הסתמי הזה עומד להפוך עליה את עולמה ולהפוך את חייה לאחד הסרטים הערבים שהיא אוהבת כל כך לצפות בהם ביום שישי.

השפה שבה בחר איתן חנן להשתמש היא כמו מנגינה. בכוונה השאיר את טעויות הדיבור אשר נפוצו כל כך בקרב העולים בשנים האלו (כך מתקבלות מילים כמו "מוחורותיים" או "כה כך") וזה גורם לדיאלוגים להרגיש הרבה יותר אותנטיים ואמתיים.

לסיכום – אהבתי את הספר מאוד מאוד. הוא רגיש ועדין ומפתיע בבגרותו, בטח עבור ספר ראשון.

אם אתם מחפשים מתנת ביכורים לחג – זה הספר בשבילכם.
מומלץ בחום.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – איך זה שאין לי ולו ציטוט אחד?!)

פינת העטיפה:

העטיפה מאוד מעניינת. לפני שהתחלתי לקרוא בכלל את הספר, הסתכלתי עליה הרבה. זה משהו שאני תמיד עושה כשיש עטיפות עם הרבה פרטים שמעניינים אותי. אני מנסה להבין איך זה קשור לעלילה, ואז, אחרי שאני מתחילה לקרוא, בודקת אם צדקתי. פה לא הצלחתי להבין בכלל מה פשר הציור הזה לפני הקריאה. הציור היה נראה לי יפה ומעניין בפני עצמו כמובן, אבל גם אחרי קריאה של הכריכה האחורית לא היה לי לגמרי ברור איך הוא קשור לסיפור. ואז, כבר אחרי כמה עמודים ספורים הכל התחבר לי ואני יכולה להגיד לכם שהכריכה פשוט מושלמת. הציור על הטיפה כאילו נחתך באמצע, כך שחציו השני נמצא בעצם בחלק האחורי של הכריכה ולכן לא רואים אותו בהתחלה ולא מייחסים לו חשיבות. אבל אם מסתכלים טוב רואים שדווקא בחלק הזה נמצא אותו פתק, שהופך את חיה של רגינה על פיהם.

הפוסט תעצמי עיניים / איתן חנן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.