זה הספר הראשון של יו נסבו שאני קוראת. לא קראתי בזמנו את "אדום החזה" ושני הספרים שבאו בעקבותיו. אני אוהבת סופרים נורווגים ובכלל, אוהבת ספרים שמתרחשים במקומות קרים ומושלגים. סוג של כמיהה למזג אויר קר ואחר. אסקפיזם טהור מכל מה שמזכיר את מדינת ישראל – החל במזג האוויר, דרך הדמויות וכלה בשמות הבלתי אפשריים של האנשים והמקומות.

שמעתי דברים רבים וטובים על הטרילוגיה הקודמת, בתוכן המלצות של חובב ספרי מתח מושבע ואחד שאני מעריכה את דעתו – אבא שלי. אז אמרתי יאללה – בוא נקרא.

הארי הולה (שהוא גם הגיבור בספרים הקודמים) הוא חוקר במחלק הפשע של משטרת נורבגיה, הוא גרוש מרקל ואב חורג לאולג בן ה-9 והוא אלכוהוליסט. טייפ קאסט מושלם לדמות השוטר הקצת בעייתי שכולנו אוהבים לשנוא – זאב בודד שלא מצליח להחזיק מערכות יחסים יציבות או יציבות מסוג כלשהו.

הספר מתחיל ברצח לא ברור של נרקומן בחניון מכולות, שאת ההודעה על מותו צריך למסור הארי להוריו. על פניו זה נראה כמו מקרה פשוט של התאבדות או מנת יתר אבל הארי מוצא את עצמו הולך ומסתבך בחקירה מסועפת שמובילה אותו לרצח נוסף, של בכיר בצבא הישע, ארגון בינלאומי, עתיר ממון ונכסים, שמטרתו היא סיוע פילנטרופי לנזקקים וחסרי בית.
בין שלל הדמויות (ותאמינו לי יש הרבה, הרבה יותר מידי) יש רוצח שכיר ממוצא קרואטי, שני אחים מסוכסכים קלות – יון ורוברט, לא מעט נשים, שותפים לעבודה, הבוס החדש, הבוס הישן ואפילו הפסיכולוג (של הארי).

הרוצח הקרואטי נקרא "המושיע" ומכאן שם הספר. הארי מנסה להתחקות על עקבותיו בכל דרך אפשרית אבל עושה רושם שאף אחד פשוט לא מצליח לתאר אותו, אפילו שהרצח נעשה בין המוני אנשים. הוא מרחיק עד זאגרב כדי ללמוד עליו ועל ההיסטוריה שלו.

הספר בנוי כך שיש שני סיפורים במקביל, אחד בקולו של הארי הולה והשני בקולו של הרוצח. כך נוצר מצב שכבר מתחילת הספר אנחנו יודעים מי הרוצח, אך לא ברור איך ומתי שני הסיפורים יפגשו ומה המניע שמזיז את המכונה המשומנת היטב הזו.

על הדרך, אנו מתוודעים לנורבגיה, שהיא אחת הארצות הכי יקרות בעולם ואולי בשל כך הרבה אנשים נפלטים לשוליים, לסמים, לאלכוהול ולזנות. תוסיפו לזה את כל המהגרים שהמדינה קולטת וקיבלתם קלחת רותחת מועדת לפורענות.

אז כן, הספר מותח והפרקים הקצרים יחסית מעודדים את תסמונת ה"טוב נו, רק עוד פרק אחד" ואכן סיימתי אותו בפרק זמן קצר יחסית. לטעמי הוא ארוך מידי ומסועף לאללה. איבדתי את החוט המקשר בין כל הדמויות פה ושם וזה הרגיז אותי, אבל סך הכל נהניתי.

מתנה חביבה לחג לאוהבי ספרי מתח.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה ממשיכה את הקו העיצובי של הטרילוגיה הקודמת – קוים מינימליסטים עם אימג' אחד מרכזי – כאן מדובר בכלב מסוים שקשור לעלילה – "מעוטר" בכתמי דם. על הכריכה האחורית אנו רואים צילום של נסבו עצמו, שללא ספק יכול להתברג יפה בתור רוצח שכיר בסרט. אני אוהבת את העטיפה, יש בה משהו מצמרר. אפילו הסופרלטיבים שהחליטו להכניס על הכריכה מקדימה לא ממש מפריעים לי, הם בפונט קטן ולא מזיק.

ציטוטים:

"אני חושב שכדי לשרוד אתה צריך למצוא בעצמך משהו שאתה אוהב. יהיו לך כאלה שיגידו שלהיות לבד זה לא-חברתי ואנוכי. אבל אתה עצמאי ולא גורר איתך אחרים למטה, אם אתה בירידה. הרבה אנשים מפחדים להיות לבד. אבל אותי זה שחרר, נעשיתי חזק וחסין בפני פגיעות".
"חזק מלהיות לבד?"
"בדיוק. כמו שאמר דוקטור סטוקמן באויב העם: 'האיש החזק בעולם הוא זה שלרוב ניצב לבדו' ".

"…בכלל, אף פעם לא הצלחתי לתפוס איך נשים מעזות לחלוק את מיטתן ואת ביתן עם אנשים שכוחם הגופני עולה על שלהן בכל קנה מידה (…) גברים אף פעם לא היו מעיזים לעשות דבר כזה".

"הספק הוא צלה של האמונה. ללא היכולת לפקפק, לא תוכל להאמין. זה כמו אומץ, אדוני המפקח. אם אין לך את היכולת לפחד, לא תוכל לנהוג באומץ".

"פתאום נזכר במשהו שאמו אמרה פעם בבית החולים. שיש רק דבר אחד חלול יותר מחיים שלא הייתה בהם אהבה, והוא חיים שלא היה בהם כאב".

הפוסט המושיע / יו נסבו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

איזה ספר מקסים ומרגש!
הספר בעצם מתחיל מהסוף, מנקודת מבטו של טרונד, אלמן בן 67.
טרונד החליט להתנתק מכל מה שקשור לעברו ועבר לגור בביקתה מבודדת באמצע היער, לא רחוק מהגבול עם שוודיה.

היתקלות עם שכן בשעת לילה מאוחרת מחזירה אותו לזכרונות ילדותו ולקיץ אחד במיוחד בחברת אביו.
הפרקים לא ארוכים והם לסירוגין – פעם פרק מההווה ופעם פרק מהעבר.
לכל אורך הספר יש התעסקות בסוגיות הרגישות שביחסים בתוך המשפחה, יחסי אב ובן ואחים, בבחינת המיניות תוך כדי התבגרות והרעיון של "להיות גבר", במיוחד בעיני אבא.
התיאורים בספר כל כך מקסימים ומרגשים שאפשר ממש להרגיש את החורף והשלג עוברים מבעד לדפים (אפילו בימים חמים כאלה).
הציטוטים שהבאתי הם קטעים ארוכים מפני שפשוט כל התיאורים יפים ומרגשים. מקווה שתחשבו כמוני.
מומלץ בחום.

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

תאור פינת העטיפה

ציטוטים:

"השמש זרחה. ישבתי על ספסל השייטים האחורי בעיניים עצומות אל מול האור ואל מול פרצופו המוכר של אבי בשעה שחתר בתנועות מיומנות, וחשבתי איזה מין הרגשה זו לאבד את החיים בגיל צעיר כל כך. לאבד את החיים, כאילו החזקת ביצה בידך, ופתאום היא החליקה, נפלה ארצה והתנפצה, וידעתי שלא ייתכן שמרגישים משהו בכלל. מי שמת – מת, אבל בשבריר השניה הזה שלפני; אם אתה מבין אז שהכל נגמר, איזה מין הרגשה זאת. היה שם פתח צר, כמו דלת קצת-קצת פתוחה, וניסיתי להידחק לתוכו משום שרציתי להיכנס, ואור זהוב עלה מפס השמש כנגד העפעפיים שלי, ולפתע החלקתי פנימה, וללא שום ספק הייתי בפנים כהרף עין, והדבר לא הפחיד אותי בכלל, רק הייתי עצוב והשתוממתי על הדממה ששררה בכל. כשפקחתי את העיניים נותרה בי התחושה."

"אנשים אוהבים שמספרים להם כל מיני דברים, לא יותר מידי, בנימה צנועה ואישית, והם מאמינים שהם מכירים אותך, אבל הם לא מכירים, הם יודעים עליך, משום שהם מלקטים עובדות, לא רגשות, לא מה דעתך בנושא כלשהו, לא כיצד מה שעבר עליך וכל מה שהחלטת לעשות הפכו אותך למי שאתה. במקום שאת הם ממלאים את הפערים ברגשות ובדעות ובהשערות שלהם, ומרכיבים חיים חדשים שהקשר בינם ובין חייך רופף למדי, ואז אתה יכול להיות רגוע. איש לא יוכל לגעת בך, אם לא תרצה בזה. כל מה שנותר לך לעשות הוא להיות מנומס ולחייך ולהימנע ממחשבות פרנואידיות, משום שהם מדברים עליך ולא משנה מה תעשה, זה בלתי נמנע, וגם אתה בעצמך היית נוהג כך".

הפוסט יוצאים לגנוב סוסים / פר פטרסון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.