אני גם אוהבת סיפורים על כפרים קטנים ומנומנמים שכביכול לא קורה בהם כלום, והזמן זז לו בעצלתיים, אבל עמוק בפנים הדמויות סוערות וגועשות. וזה בדיוק הסיפור הקטן והמקסים שיש לפנינו כאן.

כל הספר מתרחש בעיירת דייגים באחד מחופי איסלנד והוא נמשך אחר צוהריים אחד.
קָטָה היא המנצחת של מקהלת הכפר והיא רוכבת ברחוב הראשי כל אופניה בדרכה לערב שבו תנצח על המקהלה ותנגן בקלרינט. הערב הזה מאוד חשוב לה והיא מקווה שמסלול חייה ישתנה בעקבות האירוע. זה מסוג האירועים שמאגדים את כל תושבי הכפר וכולם מדברים עליו. הזדמנות בשביל כולם להיות יחד, לשיר ולשמוח.

בזמן שקטה רוכבת ברחוב היא חולפת על פני בתי הדיירים ובכל פרק אנחנו מקבלים מעין הצצה לבית אחר. כל פרק בעצם חושף סודות ורבדים נוספים לגבי כמה מאנשי העיירה הבולטים. כל אחד מהם גם מציין בשלב כלשהו שהוא רואה את קטה חולפת על פניו ברחוב וכך אנחנו גם מקבלים מושג לגבי המסלול שלה ותזכורת שהכל מתרחש במרווח של דקות ספורות. הכל במקביל.

אנחנו נפגשים עם כומר שיש לו בעיות הימורים ושתיה, קברניט ספינה בשם קפטן גודיון שאיבד את בנו, אוֹ לי מנהל הבנק שהסתבך עם הלוואות, אנה ולאלי – אח ואחות שכבר שנים לא מדברים אחד עם השני ועוד.

המסגרת לכל סיפורי האנשים הוא הנוף –  הים בצד אחד וההר בצד השני. הספר שופע תיאורי טבע, דגים, ציפורים, סרטנים ואהבה לכל מה שיש לטבע להציע לאדם.

"הכפר אינו רק תנועת גלית או מרכז תעסוקה, סירת מנוע מטרטרת או כלבים ששוכבים באור השמש על כפותיהם. הוא לא רק ניחוח הים, הנפט, הדגים והשמות המשונים של הבתים. הוא גם רצץ סיפורים שמרחף ברחובות ומשמר את התמונה המקורית של הכפר, שהולכת ומתגלה לאורך השנים והמאות. זה אנחנו, כאלה אנחנו, אנשי וליירי, אנחנו." (עמ' 91)

הסיפור הזה היה הבריחה המושלמת עבורי מהמציאות ההזויה שאנחנו נמצאים בה בחודשים האחרונים. היה בו משהו מאוד מרגיע. אפילו שחלק גדול מהדמויות "סוחבות" סודות מעיקים ומתמודדות עם קשיי היום יום, עדיין היה משהו שקט כל כך בספר והיה פשוט תענוג להתכרבל אתו במיטה. הפרקים קצרים יחסית והספר עצמו קטנטן, מה שתרם להרגשה האינטימית שהסיפורים של התושבים גרמו לי. יכולתי להמשיך לקרוא אותו עוד ועוד והתבאסתי שנגמר כל כך מהר. זה בהחלט ספר שאני שוקלת לקרוא שוב (מה שלא קורה לי בדרך כלל).

מילה על ההוצאה – "לסה ספרות צפונית" היא הוצאה יחסית חדשה שלא הכרתי וזה הספר הראשון שלה שאני קוראת. זו הוצאה "קטנה ועצמאית המתמקדת בספרות יפה מתורגמת עכשווית וקלאסית מאיסלנד" (כך מדף המידע שצורף לספר). פירוש המילה "לסה" הוא פשוט "לקרוא". אני סקרנית לקרוא עוד ספרים שלהם. באתר יש כרגע שני ספרים נוספים ל"ולס ולירי" וגם עליהם שמתי עין.

והתרגום – אחד הדברים הראשונים שאמרתי לעצמי כשפתחתי את הכריכה וראיתי ששי סנדיק אמון על מלאכת התרגום היה "גם איסלנדית הוא יודע?!". אז כן, הבחור למד ואנחנו מרוויחים תרגום מקסים משפה לא פשוטה בכלל.

אפשר להתרשם מפרק ראשון כאן

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

איזו כריכה מהממת, יפיפייה, עדינה ושקטה. על פניו כאילו אין בה כלום – ציור של שני הרים קטנים (הם בים? ביבשה? אני מניחה שבים אבל לא לגמרי ברור), ערפל או אדוות גלים והכל בצבעי מים שמשתלבים נהדר עם האוירה הכללית של הספר. הסתכלתי עליה הרבה והרגשתי שאני מפליגה לעולמות אחרים.

ציטוטים:

"תמיד שוררת שלווה כלשהי באדם בהפלגתו פנימה אל הנמל, כשהכול גמור ומוכן, וחוץ מלשוט אל היעד לא נותר לעשות דבר: אם יזכור זאת, יהיה מוגן. ואם ישכח זאת, ילך לאיבוד. ייכנס למים הרדודים, ייתקע. זה באמת כזה פשוט וככה זה. אדם פוסע בדרכו אל הכפר ופניו אל ביתו. אדם פוסע בדרכו אל הקיום שלו ועיני ילדיו הם דגלי האיתות. להבות בוערות של תקווה".

הים לא רק מספק לו מחיָה את חברת הציפורים – הוא מספק לו גם את הכוח ומזין את השכל. הוא מציע לו שקט שאינו שָקט, אלא שופע צלילים. הוא משרה עליו שקט שאינו קופא על שמריו, אלא נמצא בתנועה. הוא נותן עומק. הוא מתמקד ביעד ותוהה אם המקום – ורצף האירועים שזימן הכפר לחייו מיום שהגיע לכאן כילד – הוא אכן המקום היחיד שבו היה יכול לממש את עצמו. זרמים שונים חולפים בראשו, כל מיני זרמים תת-קרקעיים עמוקים שיכלו לכוון ולהוביל אותו למשהו חדש לו היו מתמזגים עם זרמים אחרים. כל כך הרבה יש בו, באדם, שם למטה, בעומק, אין ודאות כלל וכלל שהוא נותר כפי שהיה לפני שנים. כל תאי הגוף מתחדשים מדי שבע שנים – דברים רבים כל כך גורמים לאדם לאבד שפיות: נשים ומריחואנה וחוסר היציבות של הטרובדור. וכל זה".

"יש מתח באוויר, אולי בגלל צלצול הטלפון או צווחות הילדים שעל הטרמפולינה בחוץ וטרטור סירת המנוע וקריאות השחפים או אולי בגלל משהו שהתעורר ביניהם, כי לארבעתם יש היסטוריה ארוכה והשפעה חזקה זה על זה. הם יודעים דברים רבים איש על רעהו ויש דברים רבים שאינן יודעים – אף שהם מולקולה. ויש גם דברים שאינם יודעים שהם יודעים זה על זה".

"לכפר יש היסטוריה משלו, דמויות משלו, אגדות משלו. הדמויות מתו מזמן ונותרו רק האנשים. האגדות נעלמו ונותרו רק האירועים. אך תושבי הכפר בכל זאת גאים במקום, בעיקר אלה שעזבו אבל חוזרים מידי קיץ לבתים המוזרים של אבותיהם ולמציאות המוזרה שממשיכה לחיות במקום כלשהו בדמם – הגברים מפסיקים להתגלח, לובשים סוודרים מכוערים ורצים לנמל, ידיהם עמוק בכיסיהם, ואילו הנשים קולעות את השיער, מתחילות לסרוג סוודרים ולאפות בין קריאת מגזיני אופנה דניים, כמו המגזין משפחה משנות החמישים ששלו מתוך ארון המטבח".

הפוסט וַלְס וַלֶיּרִי / גוּדְמוּנְדוּר אַנְדְרִי תּוֹרְסוֹן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הספר מתחיל בפגישת עסקים שאמה טסה אליה, אותה היא מחשיבה לקרש קפיצה בעבודה שלה. זו ה-הזדמנות שיבינו מה היא שווה ושאפשר לקדם אותה. רק שלחיים יש תכניות אחרות והפגישה, שהייתה אמורה להיות פשוטה, משתבשת לגמרי. עוד בשדה התעופה לפני העלייה למטוס היא שותה לא מעט אלכוהול ובמטוס היא מתפרקת לחלוטין. היא נכנסת ללחץ מכמה כיסי אויר שהמטוס נקלע אליהם ומתחילה לקשקש עם הזר שיושב לצידה, מתוך מחשבה שאולי המטוס בדרך להתרסקות וגם ככה אין סיכוי שתפגוש אותו מעולם.

אז היא מספרת לו ה-כ-ל. את כל הסודות הקטנים שלה. על מה שהיא לא אוהבת בעבודה (הקפה הנוראי בעמדת הקפה), על מערכת היחסים שלה (הם לא הזוג המושלם שכולם חושבים), מה היא חושבת באמת על בני המשפחה שלה (בת הדודה שההורים מעדיפים על פניה) ועוד ועוד.

באופן צפוי, הטיסה מסתיימת ללא התרסקות ואותו זר צץ כמה ימים אחר כך במקום העבודה שלה ומסתבר שלא רק שהוא בעל עמדה בכירה, הוא פשוט הבעלים של כל העסק שבא לביקור. כן, והוא יודע עליה עכשיו הכל.

אז מה יקרה עכשיו? האם יפטר אותה כמו שהיא חושבת? אולי בכלל הפעם מזלה ישתנה? תצטרכו לקרוא.

זה ספר רומנטי וחמוד. צ'יק ליט קליל לקיץ.

לא קראתי את ספרה הקודם של סופי קינסלה – "החיים ה(לא כל כך) מושלמים שלי", אבל הבנתי שהסיפור די דומה. זה סוג של "אישה יפה" פוגש את "מה נשים חושבות".

קל מאוד להזדהות עם אמה – למי מאיתנו אין סודות קטנים ולא מזיקים? מי מאיתנו לא מחרטט לפעמים כשפונקציות בכירות בעבודה שואלות אם הכל בסדר? מישהו אשכרה מספר לכל העולם כמה הוא שוקל ומה מידת המכנסיים שלו? (בהנחה שאת לא דוגמנית, כן?). גם החלומות שלה מוכרים לכולנו – להתקדם, להצליח, ש"יגלו" את הפוטנציאל הגלום בנו, שמערכת היחסים שנראית מושלמת באמת תהיה מושלמת.

וגם – זה ספר מצחיק. היו לא מעט רגעים משעשעים.

בקיצור – ממתק קיץ חמוד וקליל. יתאים לטיסות, ליום כיפור ולחובבות הז'אנר.

אפשר להתרשם מפרק ראשון כאן

דירוג הקואלית:

(שלוש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

לא אהבתי את הכריכה, אבל אני מבינה שפשוט המשיכו בקו העיצוב של הספר הקודם. אין קשר בין תוכן הספר לאימג' שעל הכריכה, וזה בעיקר נראה כמו משהו גנרי לספרים בז'אנר הרומנטי.

ציטוטים:

"…אני חושש שקצת נסחפתי. אולי נוכל ל-" קולו נקטע במפתיע על ידי המראיין.
נסחף.
הוא קצת נסחף.
זה כמו להגיד שהיטלר היה בחור טיפ-טיפה תוקפני".

הפוסט אפשר לגלות לך סוד? / סופי קינסלה הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.