בן זוגה, גם הוא בתחום, רק שהוא כבר סיים את הדוקטורט ואפילו התקבל לעבודה באוניברסיטה בעיר אחרת ובעצם הוא מעין מראה לכל מה שהיא לא. היא בת למהגרים סיניים עם חינוך מחמיר וקפדני. מבחינתם – אם היא לא תסיים את הדוקטורט היא כישלון. ובכלל, כל מה שלא קשור לכימיה, פיזיקה או מתמטיקה – לא שווה כלום וזה כל מה שצריך לדעת בחיים. כשגדלה ושאלה את אביה שאלות, הוא היה שולח אותה לחפש בעצמה את התשובות. אמא שלה לא ממש למדה את השפה וכך יוצא שלא יכולה לעבוד במקצוע ונותרת ממורמרת על הכל.

אריק, בן הזוג, מציע לה להתחתן איתו. היא לא מסכימה, אבל גם לא ממש מסרבת. הוא מקבל עבודה בעיר אחרת והיא מחליטה שלא להצטרף אליו ובעצם נשארת לבד. עם הכלב. היא כבר לא יודעת אם היא בכלל רוצה לסיים את התואר, היא לוקחת חופשה ומתחילה לתת שיעורים פרטיים.

יש לה חברה טובה בעיר אחרת, נולדת לה ילדה והיא חווה משבר בזוגיות. גם מעצם ההורות וגם ביחסים עצמם. המפגשים ביניהן מולידים לא מעט רגעים משעשעים.
נראה שגם הגיבורה שלנו וגם כל מי שסובב אותה בסוג של משבר. למעט אריק, שאצלו נראה שהכל בא בקלות (וגם אהוב על ידי הוריו, שמפרגנים לו בלי סוף, בניגוד לגיבורה), ואולי לכן הוא היחיד בעל שם בספר.

בגלל הצורה שהספר כתוב בה, בגוף ראשון, קטעים קצרים ואסוציאטיביים, הרגשתי בהתחלה כאילו יושבת לדבר איתי חברה שפשוט לא סותמת את הפה. הייתי צריכה לקחת הפסקות יזומות בשטף הקריאה כדי לנוח. לא יודעת להסביר את זה. מצד שני – חזרתי לקרוא וסיימתי די מהר.

אני אמביוולנטית לגבי הספר הזה. אין בו כלום ויש בו הרבה. אין בו ממש עלילה, אבל יש בו לא מעט תובנות על החיים. לדמויות אין שמות, אבל אני יודעת עליהם הכל. הוא הולך קדימה ואחורה בזמן, אבל בפועל כמעט הכל כתוב בזמן הווה, אפילו שזה מתאר משהו מהעבר.

הספר זכה בכל מיני פרסים. אני לא יודעת להגיד לכם למה. אבל כנראה שיש בו משהו. אולי סגנון הכתיבה, אולי הדיסוננס בין הדמויות חסרות השם לדמות היחידה עם השם – אריק, והצורה שבכל זאת, איכשהו, מצליחים להזדהות עם הגיבורה.

יש קצת עצב בספר הזה, במיוחד כשהיא מספרת החינוך הקפדני שקיבלה. לא אפשרו לה להיות ילדה ולשחק במשחקים "רגילים". מבחינת אבא שלה משחקים זה לתת לה חמישה מספרים ושהיא תעשה עליהם כל מיני פעולות חשבוניות, עד שתגיע לתוצאה מסוימת. יש רגעים שנראה שהיא ממש בדיכאון. מצד שני, הספר מספק לא מעט שנינויות משעשעות ותובנות מעניינות על החיים ועל דור שני למהגרים.

בקיצור, אני ממליצה אבל עם סייגים – זה לא ספר לכל אחד. אני מניחה שיש אנשים שלא תהיה להם סבלנות ל"פטפטת" הזו ולזרם התודעה כאן. הייתי מציעה למי שיכול, שיקרא עמוד או שניים ויבין על מה אני מדברת.

דבר נוסף – אני אוהבת כימיה. זה המקצוע שתגברתי בתיכון והייתי פשוט גרועה בו. חשבתי שיהיה מגניב ליצור תגובות ולפוצץ דברים במעבדה. אז כן, הכל מאוד עניין אותי, אבל פשוט לא הייתי טובה בו. הכימיה מאוד נוכחת בספר וגם הגיבורה מסבירה עליה בצורה שכל הדיוט יבין.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה חמודה לאללה ומוכיחה שספר שקוראים לו "כימיה" לא בהכרח חייב להיות רציני וכבד. במרכז רואים לב המורכב בתוכו מכלים שונים של מעבדה, כשהקו החיצוני של הלב מחבר בינהם. הרקע הוא מחברת חשבון תכולה, שעליה מופיעים איורים של מולקולות ונוסחאות. מאוד עדין ויפה. אפשר לדעתי לוותר על הסופרלטיבים שמופיעים. משום מה זה תמיד מפריע לי והייתי מעדיפה שיופיעו מאחורה (לנעט הסימון של הזכייה בפרס, שאותו אני דווקא מבינה).

ציטוטים:

כמו שאמר דוקטור הו: אולי קו ישר הוא המרחק הכי קצר בין שתי נקודות, אבל הוא בשום פנים ואופן לא הכי מעניין".

"את יודעת, היה יכול להיות יותר גרוע, אני אומרת לחברה הכי טובה, והיא אומרת, באמת, איך?
האופטימיסט רואה את חצי הכוס המלאה. הפסימיסט רואה את חצי הכוס הריקה. הכימאית רואה כוס מלאה לגמרי, חצייה בנוזל וחצייה בגז, ושניהם קרוב לודאי רעילים".

התינוקת באותו ראש כמונו וקיבלה את הכינוי "משמידת הדברים הקטנים". היא מוציאה הכל מהארנקים שלנו ומשליכה על הרצפה.
החברה הכי טובה אומרת למשמידה, את יכולה בבקשה ללכת לחצי דקה ולחזור בתור ילדה חמודה יותר?"

"עצה מהאינטרנט: האם בסוף היום זאבים טרפו את אחד מילדייך? לא? אז את אמא טובה".

הפוסט כימיה / וייקי ואנג הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

1. ז'אנר של סיפור בדיה, עם יצורים מיתיים ובדיוניים, לעתים בעל מסר חינוכי.

2. אֵין כמוהו, יָחִיד במינו, מִסְפָּר אֶחָד.

צירוף המילים "אגדות אמיתיות" סיקרן אותי. הרי אגדות לא יכולות להיות אמיתיות. הן אגדות. זה קצת כמו "לילה לבן" או "שתיקה רועמת". לפעמים כשנתקלים בדמות שרוצים לשוות לה נופך מיתי מסוים אומרים עליה שהיא "אגדה בחייה". אבל אגדות הן אגדות, לא אמיתיות. והנה בא לו הספר הזה שכל כולו אסופה של סיפורי אגדות ועוד אמיתיות.

בן השמונה וחצי שלי אוהב אגדות, במיוחד כאלה שיש בהן מלחמות, אבירים, מלכים, כובשים ומצביאים, אם יזרק פנימה איזה פרעה זה בכלל מעולה או אולי כדורגל. אז התחלתי להקריא לו. הוא היה קצת חשדן בהתחלה (אני "מפילה" עליו הרבה ספרים שאני מקבלת ומשגעת אותו עם שאלות אחר כך), הסתכל על תוכן העיניינים ובחר שני סיפורים, אחד על כדורגל (כמובן) ואחד על מצרים (מפתיע). מה שהפתיע אותו במיוחד הייתה העובדה שמדובר בסיפורים אמיתיים. כך שיצא, שעל הדרך גם הרחבנו את ידיעות ההיסטוריה שלו.

אחרי סיפור שלישי, על קיסר בסין, הסתיים הזמן שמוקצב להקראה ואז הוא פשוט…המשיך לקרוא לבד. מיוזמתו. הספר מנוקד והשפה כל כך קולחת, כך שהיא מצליחה ל"תפוס" קטנים וגדולים כאחד. כיף לקרוא את הספר הזה, לא משנה בן כמה אתה. הסיפורים קצרים ואין משמעות לסדר הקריאה. פשוט ברגע שהקטן הבין שהכל מעניין אותו, הוא התחיל לקרוא לפי הסדר.

הסיפורים חוצי עולם, חוצי תרבויות, חוצי שפה וחוצי גיל. ממש כוווולם יכולים לקרוא וליהנות מהם.

אהבתי את העובדה שהסיפורים מסודרים בסדר כרונולוגי מסוים – הסיפור הראשון הוא על האדם הקדמון ואיך הוא שינה את העולם בעזרת המצאה קטנטנה והסיפור האחרון הוא על טופאק אמארו שאקור, הראפר המפורסם שגדל בהארלם. באמצע תמצאו סיפורים על סין, מצרים, פורטוגל, שוודיה ועוד.

לרוב ספרי הילדים יש נטייה לדבר בעיקר לילדים ופה הטקסט פונה גם למבוגרים, ברמה די מרגשת אפילו. יש כאן ניסיון להעביר מסרים הומניים ופמיניסטים – אישה יכולה לשלוט ולהיות מוערצת ואפשר להיות שליט גדול בלי להילחם כל הזמן (גרם לילד להרים גבה).

עצם העובדה שהסיפורים קרו באמת, אפילו שחלקם פשוט מופלאים ובלתי ניתנים לתפיסה למוחות הצעירים, היא אחת מנקודות החוזקה של האסופה הזו. זה בהחלט מרענן לא לקרוא על תוצרי המערב סטייל דיסני (שכבודם במקומם מונח).

עוד דבר מקסים בספר – יש 30 סיפורים ו-31 מאיירים. אחד לכל סיפור והכריכה. ככה שיש מגוון רחב של איורים ודרך נפלאה להכיר מאיירים חדשים.

בסוף הספר ישנה אחרית דבר מרתקת לא פחות – מאמר של תום בייקין-אוחיון בנושא שעת סיפור. על חשיבותה והיתרונות הרבים המגולמים בה. שווה קריאה.

מדובר בכרך ראשון, אני לא יודעת מתוך כמה, אבל אנחנו בהחלט מחכים לבאים בתור.

כרגע אפשר למצוא את הספר באתר ההוצאה ובחנויות עצמאיות נבחרות, ושווה לעשות את המאמץ על מנת להשיג אותו. שימו לב שישנו ספר נוסף הנושא את אותו השם, אז אל תתבלבלו

הפוסט אגדות אמתיות, כרך ראשון / תום ביקין-אוחיון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.