את פיסת היסטוריה הכרתי לפני כמה שנים. חברה העלתה פוסט על פסלון שקנתה שם והלכתי לראות במה מדובר. כעיקרון זו חנות אונליין שמוכרת פסלונים של דמויות מפתח הקשורות לתקומת המדינה ותחיית השפה העברית (מישהו אמר שפה? כן בבקשה!). הפסלונים מאוד איכותיים ומקסימים כפריט עיצובי. יש להם גם פנקסים, פוסטרים ושאר פיצ'פקעס הקשורים לנושא.
ואז הם הוציאו ספר. וקנו אותי לגמרי.
לספר קוראים "יוצרים מדינה – 50 דמויות מפתח בתקומת הארץ ותחיית השפה העברית". תמצאו בו טקסטים על שרה אהרונסון, יגאל אלון, בן גוריון והרצל ולצידם ביאליק, אליעזר בן יהודה, לאה גולדברג ועוד רבים (כן נו, כולם רחובות עכשיו). הטקסטים קצרים ומופיעים בעברית ובאנגלית והספר נפתח משני הצדדים, כך שאם רוצים לשלוח לחברים מעבר לים זה מעולה. בדקתי ומסתבר שהם אפילו שולחים לחו"ל.

האיורים מהממים והעיצוב הכללי של הספר מאוד מוקפד – כריכה קשה ודפים עבים. העיצוב נעשה על ידי הצוות של סטודיו "פיסת היסטוריה" ועל הטקסטים אחראים גיא פינקלשטיין (בעלת תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה) ואסף הררי (בעל תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה ומעיד על עצמו ש"העיסוק בהיסטוריה של מדינת ישראל בכלל והתנועה הציונית בפרט הן מפעל חיי").
בקיצור – זה אחד הדברים היפים שיצא לי לראות לאחרונה, ועל הדרך גם משלב עובדות מעניינות. כמובן שהספר הונח אחר כבוד על השולחן בסלון וכולנו מעלעלים בו. כולל בן ה-12 שבשבילו שמות של רחובות מתעוררים לחיים פתאום.

לספר מצורפת הקדמה קצרה מאת אסף הררי, בה הוא מספר על הרעיון מאחורי הספר ותהליך בחירת הדמויות.
את הספר ניתן להשיג באתר של פיסת היסטוריה ובחנות נוספת בתל-אביב – מרכז הבאוהאוס (דיזינגוף 77, תל אביב).

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה היא כריכה קשה ודי מינימליסטית. רק שם הספר, בכחול ולבן, עם עיטורים זהובים עדינים. מרגיש מאוד "רטרו". זה מאוד מתאים ומכובד. את הספר אפשר לפתוח משני הכיוונים, אז הכריכה היא דו כיוונית ונראית אותו דבר משני הצדדים, רק בשפות שונות, עברית ואנגלית.

הפוסט יוצרים מדינה / פיסת היסטוריה הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

במסגרת המגמה המתנפחת שלי, שוטטתי לי ברשת וחיפשתי ספרים בנושא התנפחות. קרי, הריון. בתוך כל ספרי העיון וההדרכה למיניהם קפץ לי לעין ספר בשם "הריון עם פפיון". השם היה נשמע לי מוכר והשם של הכותבת היה עוד יותר מוכר. פישפוש קל בזכרוני (תאמינו לי, אחרי חודש חמישי זה נהיה ממש קשה) נזכרתי ששמרית למדה איתי בתיכון ואפילו עבדנו יחד כמה חודשים לפני כמה וכמה שנים (ואנחנו אפילו חולקות את אותו תאריך לידה). חיש מהר יצרתי קשר ושמתי ידי על הספרון החמוד הזה.

הספר בנוי מ-19 פרקים קצרצרים, שהתחילו בתור טור באיזה אתר אינטרנט לפני הרבה שנים. התשבוחות והפרגונים מיהרו להגיע ושמרית החליטה לאגד את הכל לספר קטן על החוויות שלה מההריון הראשון שלה. כן, זה עם הפפיון. היום היא כבר אם לשלושה (שני בנים ובת) וכותבת בעולם האישה.

הפרקים בעלי שמות משעשעים כגון – "בחילות, הקאות גרפסים וגזים…" ו-"הנסיעה הראשונה של פפיון" וכל אחת שחווה את ההריון הראשון שלה (וגם את השני והשלישי, פשוט אז אין ממש סבלנות וזמן לקרוא) תוכל להזדהות ולמצוא את ה"חוויות" הקטנות שהיא עוברת.

פרקים קצרים זה גאוני לאישה בהריון שלא יכולה להתרכז יותר מידי, אין לה סבלנות וגם אחרי פיסקה אחת היא שוכחת מה היא קראה לפני כמה שורות, אז ככה שאי אפשר להגיד שהספרון החמוד הזה הוא משימה בלתי אפשרית. אחד הדברים שאני זוכרת מהחודשים הספורים שעבדתי עם שמרית, ואז היא בדיוק הייתה באמצע ההריון הראשון שלה, זה שהיא הייתה אומרת לספקים "טוב, אני גם בלונדינית וגם בהריון" כשהייתה רוצה שיסבירו משהו שוב או לצחוק על כל המצב הזה. היא מתארת את הרעב המטורף והחשקים שלא ברורים לכל מיני דברים שמעולם לא חשבת עליהם (חוץ ממה שבאמת מזין), את הרעשים החדשים שהגוף שלך משמיע כשאת לא ממש מתכוונת ובעלך חושב שזה ממש מצחיק וכל מה שהוא רוצה זה לרוץ לספר לחברה' (ראו ערך בחילות, גרפסים וגזים…), את הקניות הראשונות לעולל, הבדיקות  אצל הרופא ואפילו הצילומים של ההריון – והכל בנימה קלילה, מצחיקה ואישית. יש פרק שבו שמרית מתארת את הלחץ שאפשר להיכנס אליו מקריאה בפורומים ובספרים ואיך שהיא מתקשרת לרופא שלה ורוצה לעשות עוד בדיקות כדי לודא שהכל בסדר, וזה משכנע אותה שכל הבדיקות תקינות והיא כנראה סתם משוגעת ואם היא רוצה לעשות את כל הבדיקות מההתחלה, כשהיא עונה לו שזה דווקא רעיון מצוין – "אז הוא אמר לי לעשות בדיקת דם ואם התוצאה חיובית ואני בהריון להתקשר אליו".

אין מה לעשות – הגוף משתנה, הצרכים שלנו משתנים, ההורמונים שלנו משתוללים וכל מה שנשאר כדי להעביר את התופעה הזו שקוראים לה הריון על הצד הטוב ביותר זה פשוט – לצחוק על זה. ושמרית עושה את זה מצוין. השפה היא "בגובה העיניים", הפרקים, כאמור, קצרצרים ואפשר לשבת שעה קלה ולסיים את הספר או לקרוא להנאתך כל יום פרק אחד כדי שייגמר לאט.

לטעמי – מתנה מצוינת לתת לחברה בהריון ראשון.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה חמודה, מתאימה לספרי מתנה לסוגיהם. הרי אין יותר מידי עלילה אז אין יותר מידי אפשרויות משחק עם העטיפה. האיור החמוד הוא של יערה זלוסקי והוא מקסים ומתאים.

הפוסט הריון עם פפיון / שמרית הילל הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

טוב, זה אולי אחד הספרים הכי חמודים שקראתי בזמן האחרון!

הספר מתאר שנה בחייו של גנן, החל מחודש ינואר, שבו הגנן "מגדל בעיקר את מזג האויר" ומסתיים בחודש דצמבר. בין לבין יש רשמים על זרעים, על עונות השנה ועוד עיניינים שמעסיקים גננים באשר הם. אין עלילה. זה ספר שכולו רשמים מהגינה על סוגי הפרחים, השיחים, העצים, שיטות השקיה ודישון. זה אולי נשמע לכם כמו איזה "מדריך לגנן", או משהו יבש כזה אבל אני יכולה להבטיח לכם שאין דבר יותר רחוק מזה.

כל מי שהייתה/יש לו גינה או אפילו חוטא בגידול אדניות ועציצים יתחבר לספר הזה. יש אמנם הרבה שמות של זנים ופרחים ואני הכרתי רק 20 אחוז מהם אבל זה ממש לא הפריע לי. הספר מצחיק, ציני וכל כך אמיתי. כל משפט שני אמרתי לעצמי "אוי, זה פשוט נכון" ו"איזה טוב לדעת שזה לא קורה רק אצלי".

ההגדרה הכי טובה מבחינתי לספר הזה היא שהוא "ספר ילדים" למבוגרים. גם כי השפה היא קלילה ומצחיקה וגם בזכות האיורים המשעשעים של יוסף צ'אפק, אחיו של המחבר. האיורים הם ממש פשוטים, לא איזה רישום מסובך או ריאליסטי יותר מידי ויחד עם זה הם כל כך חמודים ומעבירים את האוירה הכללית בספר.

קארל צ'אפק מצליח להעביר טוב את התחושות המלוות את הגננים החובבים – ההמתנה לצמיחה, ריח הזבל של הדשן, הכמיהה לגשם ואז לשמש ואז עוד פעם לגשם. אף פעם אין מספיק גשם, או שמש, או דשן… "ראיית הדברים שלכם השתנתה. כאשר יורד גשם, אתם אומרים שיורד גשם על הגינה. כאשר זורחת השמש, היא לא זורחת סתם כך, היא זורחת על הגינה, כשבא לילה, אתם נהנים משום שהגינה תנוח לה" (עמוד 9).

צ'אפק מתאר את השמחות הקטנות והאכזבות הגדולות הכרוכות בגידול של צמחים ועציצים. הזריעה, ואז ההמתנה הנצחית שינבוט משהו, ואז כשהוא כבר נובט לדאוג לו מפני פגעי מזג האויר ולקשור את הגבעול בחורף, שלא ישבר מכובד השלג. הרצון שיהיו לכם הצמחים הכי מיוחדים והכי יפים, הצורך בזבל הכי "משובח" (הוא אפילו מתאר מה אמור להיות בפנים על מנת שיהיה משובח – אתם לא רוצים לדעת…). יש הרבה התייחסות פילוסופית לכל העיניין.

לסיכום – מומלץ בחום לכל אוהבי הגינות למיניהם (כל השאר פשוט ישתעממו). הייתי ממליצה לקרוא לאט, רצוי בשמש על הדשא המושלם שלכם.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

כפי שכבר ציינתי – הכריכה היא כריכה קשה מנייר ממוחזר. הבחירה בנייר ממוחזר היא נכונה מאוד לדעתי, במיוחד כי מדברים על צמחיה ועל "להיות קשובים לטבע". זה מתאים מאוד. האיור הוא מתוך אחד הפרקים (אם אני לא טועה מתוך הפרק של "הגנן בנובמבר") והוא משעשע וחמוד. הכריכה נראית מעולה לדעתי והכריכה הקשה נותנת מצד אחד נופך רציני ומצד שני מזכירה ספרי ילדים, שבהם תמיד יש כריכה קשה, גם אם מדובר בספר של עשרה עמודים בלבד. אהבתי.

ציטוטים:

"ככה זה: ככל שהשרץ נבזה יותר, כך הוא משגשג יותר".

"נראה שאבנים נולדות מזרעים או מביצים כלשהן, או שהן עולות ללא הפסק ממעמקי כדור הארץ המסתוריים, אולי הן הזיעה שכדור הארץ מפריש".

"כל מגדל נשבע שהאדמה בגן שלו גרועה מאוד, שהוא לא מזבל, לא משקה ואף לא מכסה בחורף. נראה שהוא רוצה לומר בכך שהפרחים שלו גדלים יפה כל כך מרוב חיבה אליו. יש בזה משהו, בגננות דרושים יד המזל או איזשהו חסד עליון. גנן אמיתי יכול סתם כך לתקוע באדמה עלה ויצמח ממנו פרח כלשהו, ואילו אנחנו, ההדיוטות, מתמזמזים בגידולים מזרעים, מרטיבים אותם, נושמים עליהם, מזינים אותם בקמח קרן או במזון תינוקות ולבסוף זה איכשהו מתייבש ומת. אני חושב שיש בכך כישוף כלשהו, כמו בציד וברפואה".

"עצים עירומים אינם מראה כה עגום. הם נראים קצת כמו מטאטא או שבט זרדים וקצת כמו פיגום ביניין. אבל אם על עץ עירום כזה נותר עלה אחרון, רוטט ברוח, הוא כמו הדגל האחרון בשדה הקרב, זה שיד המת אוחזת בו בשדה הקטל. קרסנו, אבל לא נכנענו. עוד מתבדרים דגלינו".

הפוסט שנת הגנן / קארל צ`אפק הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.