בפעם הראשונה בבלוג – סקירה על ספר בישול! תודו שזה מרענן… השוק מוצף בספרי בישול ויש די הרבה שהם ממש לא משהו. חלק מהם יושבים לי על המדף. אתם מכירים אותם. אלו הספרים האלה שאנחנו נורא מתלהבים מהם בחנות, הכל נראה טעים, הצילומים נראים סקסיים ואז כשאתם אשכרה מנסים להכין משהו, מסתבר שזה מורכב ובדיוק חסר לכם בבית פטריות פורצ'יני או קרם פרש או איזה שקר כלשהו אחר, שאתם אפילו לא יודעים באיזה מדף למצוא אותו בסופר. הספרים שאנחנו משתמשים בהם הכי הרבה, בסופו של דבר, הם אלה הפשוטים, שמכילים את המרכיבים הבסיסיים שיש לרובנו בבית, או בקיצור – מינימום מרכיבים, מינימום השקעה ומקסימום טעם. כזה הוא הספר שלפנינו.

בואו נתחיל מהתחלה. עצם העובדה שאני כותבת סקירה על ספר בישול זה משעשע. עד ממש לא מזמן שנאתי לבשל. כל מי ששאל אותי, עניתי שזה מספיק לי לדעת את היחסים המדויקים בין חלב לקורנפלקס, וגם זה יותר מידי. בשנות רווקותי בתל אביב, הייתי פותחת את המקרר בערב ואם לא היה מה לאכול הייתי אומרת "טוב, צריך לצאת לדייט". אז פה ושם ידעתי להכין כמה דברים, שיצאו לא רע בכלל – לזניה עגבניות ותרד ופד-תאי עם ירקות. לא אהבתי לבשל, ברוב המקרים זה יצא לא טוב וסתם התבאסתי. כשכבר הכרתי את בעלי, והוא אהב לבשל, זה די פתר לי את הבעיה. הוא מבשל. וזהו.

ואז נהייתי אמא. זו הסיבה לכל מיני דברים שלא עשיתי לפני ועכשיו אני עושה. פתאום נהיה לי חשוב להכין אוכל לבן שלי. שהוא ייהנה ממשהו שאני עשיתי ויבקש עוד (פולניה. מה לעשות?). כשהוא התחיל לאכול מוצקים קניתי את ספרה הראשון של מיכל וקסמן "טעמים ראשונים". יכול מאוד להיות שבשביל נשים אחרות מה שהיה כתוב שם היה מאוד בסיסי ולא מחדש, אבל זה בדיוק מה שהייתי צריכה בשלב שהייתי בו. אחרי מספר חודשים קניתי את ספרה השני "ארוחת ילדים". כמעט כל המתכונים שהכנתי מהספרים היו הצלחה. ואני לא מדברת רק על היורש, אלא על העובדה שלפעמים אני מכינה משם דברים בשבילנו, ההורים. אפשר להגיד שבענייני בישול – גדלתי עם מיכל וקסמן. בגלל שהמתכונים היו כל כך פשוטים וטעימים, אחוזי ההצלחה שלי עלו ואיתם הביטחון שלי. מיותר להגיד שבנוסף גם התחלתי ליהנות מזה בעצמי (השם ישמור). היום אני מבשלת כבר יותר מבעלי.

אז הייתי חייבת לבדוק את הספר השלישי – "בואו לאכול". כשמו כן הוא, הספר מספק מנות פשוטות וקלות בטווח הכנה של 10, 20 או 30 דקות. נכון, אי אפשר לעשות הרבה בזמן הזה (אי אפשר להכין קדרות או תבשילים בבישול ארוך), אבל מסתבר שיש לא מעט דברים טעימים שכן אפשר וזה יוצא מעולה. יש אפילו כמה כריכים מעוררי תיאבון…

הספר מתחיל בפתיח של מיכל, שהוא אישי ומתאים, אחריו יש כללים לעבודה מהירה ויעילה במטבח, כלים דרושים ואפילו מוצרים שרצוי שיהיו לכם תמיד במזווה (ואני בטוחה שאת רוב הדברים יש לכם גם ככה). אחר כך מחולקים המאכלים לפי זמן ההכנה שלהם. בסוף יש אינדקס ואפילו קצת תמונות מאחורי הקלעים של הצילומים לספר ופרגון לשאר המעורבים בהפקה.

אתם יכולים לסמוך עלי כשאני אומרת – המתכונים מאוד מאוד מאוד פשוטים. היום, כשאני כבר מרשה לעצמי להגיד שאני בשלנית מנוסה יותר מבעבר, אני יכולה להגיד שחלקם היו לי אפילו פשוטים מידי. אבל זה בדיוק העניין. כל המתכונים מהירים ולא דורשים יותר מידי התעסקות ויחד עם זאת – יוצאים טעימים להפליא.

מתוך הפרק של 10 דקות הכנתי כבד עוף בסילאן או בלסמי ובריק ממולא בביצה וירוקים (מנה מגניבה לאללה שדורשת טיפה מיומנות, לי לא יצא בדיוק כמו שהיה אמור אבל עדיין טעים). מתוך הפרק של 20 דקות הכנתי קציצות בקר עם עגבנייה וסילאן, לביבות תירס עם גוואקמולה (את הלביבות הבן שלי טרף ואת הסלט אנחנו, כי הוא טיפה חריף, אבל מעולה!), אורז מטוגן עם ירקות וביצה (אתם לא תאמינו כמה ג'ינג'ר יכול לשדרג אורז) ותבשיל בורגול וסלק בוורוד עז (אני חולה על בורגול ועל סלק והמתכון הזה בא לי משמיים). את פרק 30 הדקות עדיין לא בדקתי. אני זוממת שם על מתכון של תבשיל פריקה (חיטה ירוקה מעושנת) עם ירקות. לא יצא לי עד היום להיתקל במתכון עם פריקה בספרים שיש לי, ובכלל לא הרבה אנשים מכירים את הדבר הזה, אז זה היה מרענן לראות את המתכון ועכשיו אני חייבת לנסות.

כל המנות שעשיתי יצאו מעולות. נטרפו וחוסלו. המתכונים מיועדים למנות קטנות, שגם זה טוב. ככה לא נשאר מלא אוכל, שהולך אחר כך לפח ויוצא שאנחנו אוכלים אוכל טרי כמעט כל יום.

בקיצור – מומלץ ושיהיה בתיאבון!

כתבה מתוך YNET

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש – איזה ספתח לספר בישול הראשון שלי!)

פינת העטיפה:

הצילום שעל העטיפה הוא מנה של אשכולות עגבניות צלויות עם בורגול, ירוקים ופטה, ששייכת לפרק 30 הדקות. הצילום הזה ובכלל כל הצילומים בספר מקסימים. הם פשוטים, נקיים ולא מתיימרים, בדיוק כמו המאכלים שהם מראים בכזו גאווה. זה לא פשוט לצלם אוכל (תאמינו לי, אני יודעת. היה לי קורס שלם כזה בלימודי צילום שלי) ובמיוחד אוכל לא פלצני, שלא תמיד נראה סקסי. הצלמת, דניה ויינר עשתה עבודה נפלאה וגם גרמה להכל להיות נגיש יותר וביתי, על ידי זה שלפעמים יש ידיים עובדות ודמויות בתמונות ומצולמים שלבי ההכנה השונים. אהבתי את הכריכה, היא נקייה ומושכת את העין בפשטות שלה ועושה הרבה כבוד לאוכל.

הפוסט בואו לאכול – ארוחות מהירות ב-30,20,10 דקות / מיכל וקסמן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.