לא קראתי שום דבר מכתבי שלום עליכם עד עכשיו אז לא ממש ידעתי למה לצפות. הוא מביא את הווי החיים בעיירה היהודית של המאה ה-19 ואת האנשים שחיים בה, על חולשותיהם ומעלותיהם. אפשר לומר שיש בכתיבה משהו ביקורתי כלפי אותם אנשים, אבל זה לא משהו מאוד נוקב, אלא יותר על דרך הצחוק.

בסיפור הראשון "הקדרה" מגיעה ינטה התרנגולית לשאול את הרב שאלה בדבר הטרפה של סיר בישול. אבל בעצם כל מה שהיא רצתה זה סתם לספר לו את כל סיפור חייה, עד שזה מתעלף בסוף. ישנם שני סיפורים על אהבה מוחמצת ולא ממומשת – "יוסף" ו"שלוש האלמנות". ב"שלוש האלמנות" המספר פשוט לא מצליח להתוודות אל אהבתו כלפי אלמנה צעירה ועוברות שנים ואפילו דורות בלי שהוא עושה כלום וזה הופך אותו לרווק זקן ונרגן. דבר דומה מאוד קורה גם ב"יוסף" – שם המספר הוא בחור עמיד ומשכיל שמאוהב בבחורה שמאוהבת במישהו אחר.

אפשר לומר שהסיפורים הם מעין מונולוגים. הדובר מדבר אלינו או לשומע נסתר ומספר את כל אשר קרה לו. פה ושם הוא פונה אליו בנזיפה – איך זה שלא מציעים לי מים? או – אתה מפהק ולא מקשיב וכהנה וכהנה.

שלום עליכם מתעסק בסיפורים בקובץ זה באנשים אומללים – הם עניים, יש להם יחסים בעייתיים בתוך המשפחה, הם אומללים גם מעצם היותם יהודים (עובדה זו מוזכרת מספר פעמים בקובץ הזה). אך בתוך כל זה הוא עדיין מצליח להעלות חיוך באירוניה ובהומור השחור המיוחד שלו.

לסיכום – מדובר בקובץ סיפורים חמוד, משעשע מאוד ברובו, המעביר את ההווי בעיירה היהודית ומתעסק בנושאים שהם רלוונטים גם היום, עשרות שנים אחרי שנכתבו – אהבה, בריאות, קנאה והחמצה. 

אחרית הדבר של דן מירון היה מתישה מידי לטעמי. היא ארוכה מאוד ולקראת האמצע הפכה לפלצנית משהו, עם מילים גבוהות מידי שהרחיקו ממני את הכתוב ואכן לא קראתי אותה עד הסוף.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה היא עטיפה קלאסית בצבעים של בז' וירוק. מאוד נעים לעין. אין כאן אימג' או משהו שאפשר להתייחס אליו יותר מידי. מחיפוש מהיר ברשת ראיתי שלספרים הקודמים של שלום עליכם היו כריכות מצוירות וקצת חבל לי שכאן בחרו בעטיפה כזו. אין ספק שהיא עושה צדק עם הספר ומעבדת את המעמד, אבל יחד עם זאת איזה איור קטן שהיה ממחיש את התקופה ואת הלך הרוח של העיירה היהודית היה יכול להיות נחמד.

ציטוטים:

"…נדמה לי שהיית מתעורר באמצע הלילה, מתגרש ובורק למקום שבו הפלפל השחור צומח".

"כל עוד האף הוא אף אפשר לסבול; אבל כשהאף שלי נהפך אצל אמא ל"חוטם", והיא מתחילה לעשות בו "מה שצריך", אז כבר אוי ואבוי לו, כלומר, לאף שלי. אני לא יודע במה חטא לפניה האף שלי יותר מכל שאר איברי הגוף עד שנהפכה לו לשונאת נפש".

"אתה יודע מה פירושה של פסיכולוגיה? פסיכולוגיה היא פטרוזיליה. נראית יפה והטעם טוב, ואם מפזרים ממנה על גבי איזה תבשיל, הרי זה טעים. אבל לֵך ותלעס לךַ פטרוזיליה!"

הפוסט סיפורי זעם / שלום עליכם הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.