לפעמים אנחנו משתעשעים במחשבות של "מה היה קורה אם…?". מה היה קורה אם היינו לוקחים את העבודה ההיא? מה היה קורה אם לא היינו מסרבים לדייט? מה היה קורה אם היינו בוחרים בקריירה אחרת?. החיים שלנו מורכבים מצמתים, קטנים וגדולים, כמעט בכל יום. כל החלטה שאנחנו לוקחים משנה את מסלול חיינו באותו היום ומין הסתם גם בהמשך החיים. אם התקבלנו לעבודה מסוימת, חיינו יראו אחרת מאשר אם היינו נדחים ומתקבלים במקומה למשרה אחרת. הייתם רוצים לדעת איך היו נראים החיים שלכם בהתאם לכל החלטה שהייתם לוקחים, ואז פשוט "לבחור" את החיים שמתאימים לכם? זה בערך המצב שנורה נמצאת בו.

נורה בת 35, כבר כמה שנים שהיא לא בתקופה טובה. שום דבר לא מסתדר לה כמו שהייתה רוצה. היא יתומה מהורים, אחיה היחיד מתעלם ממנה, החתול שלה מת ואם זה לא מספיק, אז היא גם פוטרה הרגע מחנות שעבדה בה שנים. החיים שלה רצופים חרטות, היא כל הזמן שואלת את עצמה "מה היה קורה אם"?. אם הייתה מתמידה בשחייה, אם הייתה מתחתנת עם דן, שהיה בן זוגה כמה שנים ואפילו מה היה קורה אם החתול שלה לא היה מת. אין לה כוח יותר. היא מרגישה ששום דבר לא הולך לה והיא חושבת שאם אולי הייתה לוקחת החלטות אחרות, כל זה היה שונה. אבל אין איך להחזיר את הגלגל, אז היא בעיקר בדיכאון. עד כדי כך שהיא מחליטה לשים לחייה סוף (אל דאגה, זה לא ספוילר, זה ממש בהתחלה).

'ספריית חצות' היא ספרייה של כל האפשרויות המפוספסות של חיינו. כל ספר מייצג חיים אחרים שהיו מתקיימים אם היינו לוקחים החלטה אחרת, וכתוצאה מזה – יש בה אינסוף אפשרויות. מדפים ארוכים ארוכים, שלא רואים את סופם, עמוסים בספרים. לכאן נורה מגיעה.

בעזרתה של ספרנית אהובה נורה יוצאת למסע בכל החיים האחרים שהיו יכולים להיות לה. יש לה את ההזדמנות לחוות בעצמה מה היה קורה אם הייתה מתמידה עם השחייה (היא הייתה הבטחה גדולה בנעוריה) או איך היו נראים חייה עם דן, אם באמת היו מתחתנים. בנוסף, בספרייה יש ספר אחד גדול וכבד שנקרא "ספר החֲרָטוֹת ", בו כתובות כל החרטות של נורה. כל החרטות שניהלו את חייה והביאו אותה לחיים שבהם היא חיה עכשיו. היא נכנסת ויוצאת מגרסאות חיים אחרות שלה ויש לה את האפשרות לבחור איפה היא רוצה להישאר.

נורה מבינה הרבה דברים חשובים במהלך המסע הזה, הן על עצמה והן על הסובבים אותה, היא גם מגלה שהמעשים שלה וההחלטות הקטנות שלה, יכולות להשפיע גם על הסביבה ולא רק עליה באופן ישיר.

באילו חיים נורה תבחר לחיות? על מה היא מתחרטת? היא רוצה את מה שטוב לעצמה או שבכלל מְרַצָּה אחרים ואת הרצונות שלהם? ומה יעלה בגורלו של וולטר החתול? אני אשאיר לכם לגלות.

קראתי את הספר כאמור תוך יום, וזה אומר הרבה. רוב הפרקים קצרים וחלקם אפילו רק עמוד אחד. אמנם על פניו מדובר ב-300 עמודים, אבל הפונט הגדול, השוליים והפרקים הקצרים, הופכים את הספר לדי קצר וקליל. השפה קולחת וזורמת והאווירה הכללית כיפית.
אני מודה שציפיתי לקצת יותר מהספר, אבל בהחלט יכולה להבין למה הפך לרב מכר. יש פה סוג של ספר 'עזרה עצמית' במסווה. בלי לשים לב, גם אני התחלתי לשאול את עצמי שאלות לגבי החלטות שלקחתי.
זה מסוג הספרים ש(אצלי לפחות) צריכים להיקרא בזמן מסוים בחיים. והזמן הזה היה עבורי עכשיו. אני בעצמי נמצאת בצומת בחיים שלי ושואלת את עצמי לא פעם אם לקחתי החלטה נכונה ואם היום הקשה הזה שנגמר עכשיו, היה יכול להיות יום קל יותר אם הייתי לוקחת החלטה אחרת. אז ככה שהספר הזה בא בדיוק בזמן.
היה חלק אחד באמצע שקצת נמרח לי וכבר מההתחלה היה ברור לי מה יקרה בסוף וכן, יש לא מעט קלישאות בספר, אבל זה לא שינה את החוויה הכללית שלי, שהייתה כיפית, מעניינת ומעוררת מחשבה.
אני מניחה שזה לא ידבר לכולם, בטח ההיבט הפילוסופי של העניין, אבל בהחלט יגרום לכם לחשוב ולשאול את עצמכם שאלות. לא יודעת איך להסביר את זה, אבל קמתי יותר שמחה בחלקי בבוקר אחרי שסיימתי את הספר. לפעמים זה בדיוק מה שהיינו צריכים.

מאמר ברשת שמצאתי של מטפלת בשיטת NLP והביאה את הספר הזה כדוגמה (אני לא מכירה אותה ואין לי מושג מה היא עושה, אבל זו זווית מעניינת לספר) – אפשר לקרוא פה.

את תקציר הספר ופרק ראשון אפשר לקרוא כאן

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה המקורית שאני נתקלתי בה (אפשר לראות כאן) היא מאוירת. רואים בה מעין זוגות של חלונות, כשכל זוג כזה מתאר חיים שונים של נורה, כל איור קטן מייצג משהו מתוך הסיפור. בגודרידס נתקלתי בשלל עטיפות (שפות שונות, קינדל ועוד גרסאות) וקשה לסקור את כולן. בזו הישראלית, שקצת שונה מהשאר יש לציין, רואים מבוך, שכל קירותיו עם ספרים ודמות עומדת בכניסה אליו. אימג' של חתול קטן מופיע על שם הספר והשדרה. הרקע הוא שחור עם נקודות, הקבלה ללילה עם כוכבים. הכריכה חמודה ונעימה, אבל האמת שבמקרה הזה אהבתי יותר את המקורית (וגם כמה גרסאות אחרות – כמו זו שכאן או זו שכאן).

ציטוטים:

"למוזיקאים יש קלישאה ישנה שאומרת שבפסנתר כל התווים נכונים. אבל החיים שלה היו קקופוניה של שטויות. יצירה שיכלה להגיע למקומות נפלאים, אבל עכשיו הייתה תקועה במבוי סתום".

"בין החיים והמוות יש ספרייה," היא אמרה. "ובתוך הספרייה המדפים נמשכים עד לאינסוף. כל ספר הוא הזדמנות לנסות חיים אחרים שיכולת לחיות. לראות איך הכול היה נראה אילו בחרת במשהו אחר…אילו יכולת לשנות את ההחלטות שקיבלת, מה היית עושה אחרת?"

"בן אדם הוא כמו עיר. לא צריך לפסול את השלם רק בגלל כמה חלקים נעימים פחות. אולי יש אזורים שפחות תאהבי, כמה רחובות צדדיים ושכונות שעדיף לא להתקרב אליהם, אבל שווה להישאר בגלל הדברים הטובים."

"להיות חלק מהטבע פירושו להיות חלק מהרצון לחיות.
כשנשארים יותר מדי זמן במקום אחד, שוכחים כמה העולם גדול. אי אפשר לתפוס יותר את ממדיהם של קווי האורך והרוחב. ממש כמו שקשה לתפוס את האינסופיות בתוך נפשו של אדם אחד, חשבה.
אבל ברגע שמבינים את האינסופיות הזאת, ברגע שהיא נחשפת, צצה תקווה, בין שרוצים בה ובין שלא, והיא נדבקת בעקשנות של חזזיות על סלע."

"אם את רוצה להצליח בשחמט מתישהו, את חייבת להבין דבר אחד," אמרה, כאילו לנורה אין שום דבר חשוב יותר לחשוב עליו. "מה שאת צריכה להבין הוא זה: המשחק לא נגמר עד שהוא נגמר. הוא לא נגמר גם אם יש רגלי אחד ויחיד על הלוח. אם לאחד הצדדים יש רגלי ומלך, ולצד השני יש את כל הכלים, המשחק עוד נמשך. ואם היית רגלי – ואולי זה מה שאנחנו, רגלים – היית צריכה לזכור שהרגלי הוא הכלי הקסום מכולם. הוא אולי נראה קטן וחסר ייחוד, אבל זה לא נכון. כי רגלי הוא אף פעם לא רק רגלי. רגלי הוא מלכה בפוטנציה. את רק צריכה למצוא דרך להמשיך להתקדם. משבצת אחת בכל פעם. ואז את יכולה להגיע לצד השני ולזכות בכל מיני כוחות."

"לעולם אל תמעיטי בחשיבותם הגדולה של הדברים הקטנים."

"היא חשבה לעצמה כמה מעניין שלפעמים החיים נותנים לך נקודת מבט חדשה לגמרי אם את רק נשארת בסביבה מספיק זמן כדי לראות את זה"

הפוסט ספריית חצות / מאט הייג הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הסיפור מתחיל באנגליה של תחילת המאה הקודמת (שנת 1906) ומתאר סאגה ארוכה שנים, עד 1953.
קתי ריי, נערה צעירה, עוד לא בת 16, מגלה שהיא בהריון. זו תקופה שמרנית ונערה בהריון בגיל הזה היא סוג של אות קלון.
אימה לוקחת אותה למעין פנסיון אשר בו תעביר את חודשי ההיריון האחרונים, הרחק מעיני השכנים הסקרנים, ולאחר מכן התינוק יימסר לאימוץ. מכה קטנה בכנף שתתוקן תוך כמה חודשים. בינתיים היא נעולה בחדרה על מנת שאף אחד לא יראה אותה תופחת. אפילו אחותה צריכה להתגנב לחדר כדי שיוכלו לפטפט. היא מביאה לקתי עיתון ובו מודעת דרושים מסקרנת למשרה בחנות צעצועים בלונדון. קתי מבינה את הרמז. היא בורחת מהבית ללונדון, מקום שבו חושבת שתוכל להיעלם ולהתחיל חיים חדשים (תרתי משמע).

קתי מגיעה לחנות הצעצועים של פאפא ג'ק, מתקבלת לעבודה לימי החורף העמוסים של חג המולד ומהר מאוד מבינה שלא מדובר בחנות רגילה. ברחבי החנות מתרוצצים כלבי טלאים, מתעופפות ציפורים עשויות ממנקי מקטרות וחיילי צעצוע מנהלים מלחמות כאילו כולם בעלי לב פועם ולא קפיץ שיש למתוח.

את החנות מנהלים פאפא ג'ק ושני בניו – אמיל וקספר. הם מאמצים את קתי אליהם והיא מרגישה שסוף סוף מצאה את השקט שלו ייחלה כל כך. באופן יחסי, כן? בין האחים קיימת יריבות מתמדת ועתיקת יומין על טיב הצעצועים שהם מייצרים ועל המלחמות שהם מנהלים עם חיילי הצעצוע שלהם. תחרותיות משוגעת שמדירה שינה לא פעם מעיני שניהם.

מלחמת העולם הראשונה מגיעה וקספר מתגייס. זו נקודת מפנה בספר שכן כל האיזון בחנות משתנה ולא ידוע מתי  ואיך יחזור. כשהוא חוזר אחרי כמה שנים הוא חוזר שונה, והיריבות בין האחים מחריפה. זה משפיע על כל החנות והעובדים בה.

יש משהו מיוחד ושונה בספר הזה. מצד אחד הרבה תום ילדי – צעצועים שנראים כאילו הם קמים לתחייה, דלתות נסתרות שנפתחות לחדרים גדולים, שמבחוץ נראים קטנטנים ומצד שני – מלחמות העולם, פצועים והרוגים…החיים עצמם שמכים בעולם הפנטזיה המקסים שקיים בין כותלי החנות. בתוך החנות אנחנו בתוך אגדה ומחוצה לה – מציאות לא פשוטה. פנטזיה מחממת לב לצד ריאליזם מחריד.

כל הזמן הרגשתי שאני בתוך אגדה. גם צורת הכתיבה, של מספר חיצוני הוסיפה לעניין, משפטים כמו – "הבה נשוב כעת לחנות הצעצועים. היא השתנתה בזמן שלא היינו בה." – גרמו לי להרגיש כאילו אני צופה בהצגה ובצד הבמה עומד המספר ומדבר איתי.

בקיצור, זה ספר שמחמם את הלב וגם מטלטל אותו.

אני ממליצה, ולא רק לאוהבי פנזטיה.

אפשר להתרשם מפרק ראשון כאן – אנשי הצעצועים

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה די דומה לכריכה המקורית, שאפשר לראות כאן. בכריכה הישראלית נתנו מקום הרבה יותר מרכזי לחייל הצעצוע, בעוד שבכריכה המקורית אפשר לראות משני צדדיו עוד צעצועים (בלרינה וקרוסלת סוסים). יש משהו דווקא נכון מבחינתי בבחירת החייל והצבתו במרכז – יש לו מקום מרכזי מאוד בסיפור. וזה גם מרפרר לחיילים אמיתיים. אנחנו רואים אותו בגדול וכך גם רואים את הבעת הפנים שלו, עד שהוא נראה כמעט אנושי.
אהבתי את הכריכה, היא מצליחה להעביר את הקסם של הספר הזה.

ציטוטים:

"את מבינה?" חייך קספר. "אלה לא חיילים שהורגים זה את זה רק מתוך הכרח. אלה בני אדם, שעוזרים זה לזה כי הם יכולים. נכון שזה דבר יפה?"

"ילדות ובגרות — כל יוצר צעצועים ראוי לשמו צריך לדעת להציב את עצמו במקום כלשהו בין שניהם. ורק באזור הגבול הזה נוצרים הצעצועים הטובים ביותר. אז בואי אספר לך, קתי, על צעצוע חדש "

"אף אחד מעובדי החנות לא יבוא השנה, נכון? הם יילחמו במלחמות האמיתיות שלהם. אבל למה אנשים נלחמים, אמא? למה, אם יש להם חיילי צעצוע שיילחמו במקומם?"

"במציאות, הבריחה שונה ממה שמתואר בספרים. אנשים לא מנסים לעצור בעדכם. הם גם לא רודפים אחריכם. אנשים לא מבינים שאתם צריכים להחליט בעצמכם ממה אתם בורחים. על פי רוב הבריחה אינה מאמהות או מאבות או ממפלצות או מרשעים למיניהם; על פי רוב הבריחה היא מהקול הקטן בתוך הראש האומר לכם תישארו איפה שאתם ומבטיח שהכול יהיה בסדר."

הפוסט אנשי הצעצועים / רוברט דינסדייל הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.